פעם אחת יצא מלך מארמונו עם פמליתו לסייר בכמה מכפרי ארץ מלכותו ולראות מה המצב בחקלאות ומה שלום אזרחי מדינתו החקלאים. בדרכן אל אחד הכפרים הנדחים, ראה זקן אחד חורש לאטו אחר פרתו. צוה לבני פמליתו להמתין והוא נגש אליו אמר לו: שלום עליכם. ענה הזקן: עליכם השלום ורחמי ה' וברכותיה התבונן המלך בזקן והכיר בפניו כי איש נבון וחכם הוא. אמר לו: ברצוני לשאלך כמה שאלות. ענה הזקן: שאל שאלותיך והמענה ביד ה'. שאל המלך: מדוע לא השכמת? ענה הזקן: אכן השכמתי, אך את תוצאות השכמתי לקחו אחרים.

שאל המלך: ומה בענין שני המרחיקים? ענה הזקן: הם כבר מקרוב.

שאל המלך: והחבורה? ענה הזקן: כבר התפרקה. שאל המלך: ומה עם שני החברים? ענה הזקן: נצטרף אליהם שלישי.

אמר המלך: אל תמכור בלא מחיר! (לא תביע ברכ'יץ).

השיב הזקן: לא תלמד זהיר! (לא תעלם חריץ). חזר המלך אל פמליתו והמשיך בסיוריו לעת ערב שבו אל הארמון. צוה המלך להזמין למסבה את שריו, חכמיו ויועציו וספר להם את אשר ראה בסיוריו ולבסוף הזכיר את ענין הזקן ופירט אחת לאחת את השאלות אשר שאל ואת המענה אשר קבל. ועתה–