רופאיו של מלך מצרים לא ראו בעין טובה את עלייתו של הרמב"ם לדרגת רופא ראשי, וחפשו תחבולות כיצד להזיק לו בעיני המלך. פעם פרץ ויכוח חריף בינם לבין הרמב"ם הרופאים המוסלמים טענו שאפשר להחזיר סומא מלדה אל מצב שבו יראה את הכל, והרמב"ם אמר לא, אי אפשר. מה עשו הרופאים המוסלמים, עשו נתוח לאחד שלקה בעורון (לא מלדה) והוא התחיל לראות החולה שהיה עשיר מאד. רצה לתת לרופאים כסף רב, אבל הם סרבו, וביקשו ממנו שיעיד לפני המלך, שאמנם נולד עור. ורק הודות לנתוח המוצלח של הרופאים הוחזר לו כח הראיה. הרופאים בקשו את המלך לערוך וכוח פומבי בענין זה, כדי שיוכלו להוכיח לפני עם ועדה שהרמב"ם אינו מבין ברפואה. המלך הסכים. בוכוח טענו הרופאים המוסלמים שהצליחו להשיב את כח הראיה לסומא מלדה ואף הביאו את האיש שיעיד כי נולד עור. מובן שהוא פזר תהילות ותשבחות על חשבון הרופאים הגדולים.

הרמב"ם לא התרגש כלל, הוא נגש לעד ושאל אותו איזה צבע יש למטפחת בידי. העד מהר לענות אדומה. אמר הרמב"ם למלך הרופאים לא רק ששקרו הם הראו גם את בורותם הגמורה כי אדם שנולד עור אינו יודע להבדיל בין צבע לצבע.