בניגוד להרבה ערבים אחרים, האימאם היה בעל יכולת הבחנה בין היהודים ובין הציונים. קיימות די ראיות התומכות בעמדה לפיה, לאורך התקופה הנדונה, היה האימאם הוגן כלפי נתיניו היהודים. זאת תחת המסגרת הקפדנית שנכפתה עליו על ידי החוק האיסלאמי וקוד ההתנהגות החברתית. הוא ראה חשיבות בהתנהגות הולמת כלפי היהודים.