"וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו" (בראשית ל"ג, ד').

פסוק זה המופיע בפרשתנו, מתאר את פגישתם של יעקב אבינו ע"ה עם עשו אחיו לאחר שנים רבות שלא נפגשו. בפסוק זה ניתן להבחין בכבוד בו נהגו האחד עם השני, למרות משקעי העבר שהעיבו על שניהם. כמו באותם ימים, אף חכמי ורבני תימן לכל אורך הדורות, נהגו בכבוד ובאהבה עם בני פלוגתם, למרות שנחלקו בדעותיהם. אותם רבנים נהגו ביושר, כי ראו בכך מלחמתה של תורה ותו לא, ולא ניצלו את מלחמתם לצרכיהם האישיים. כאשר יצאו אותם רבנים מכותלי בית המדרש, נהגו בבני פלוגתם כאילו לא נחלקו כלל, וזאת משום שכיבדו את רעיהם בזכות התורה שנמצאת בם. אף בדורנו רצוי לעניות דעתי, שת"ח ינהגו כבוד האחד בשני כמו באותם ימים, קל וחמר אנו האנשים הפשוטים צריכים לנהוג בכבוד בזולתנו למרות שדעתו של השני שונה מדעתנו.