פרק י"ב

ג' –  אָאֹר –יבחין בין קריאת האל"ף הראשונה בקמץ לקריאת האל"ף השנייה בחולם.

ד' – חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ (פסוק ה) וַיַּ֩עַל֩ אַבְרָ֨ם מִמִּצְרַ֜יִם (יג א) אֶל־ל֗וֹט (יג ח) וַיִּבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ (שם יח)  אִם־מִחוּט֙ (יד כג) וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י (טו טז) וְשֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים (טז טז) הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם (יז י) יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם (שם יב)  בֶּן־נֵכָ֔ר (שם, ובפסוק כז).

ה' – אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן – תיבת אַרְצָה מלעיל והכא"ף בתיבת כְּנַעַן בדגש חזק מדין אתי מרחיק וכן בהמשך הפסוק. וכן בהמשך הפרשה עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י (פסוק יח) הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י (שם) הֶ֥רָה נָּֽסוּ (יד י) וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ (טו ו).

ט"ז – וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹאן־וּבָקָר֙ – יזקוף מעט תיבת לוֹ להבדילה מתיבת לֹא. וכן בהמשך הפרשה וַיִּבְחַר־ל֣וֹ ל֗וֹט (יג יא) וַיִּתֶּן־ל֥וֹ מַעֲשֵׂ֖ר (יד כ) וַיִּקַּח־ל֣וֹ אֶת־כׇּל־אֵ֗לֶּה (טו י) ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה (טז ג).

י"ח – מַה־זֹּ֖את – הזא"ן בתיבת זֹּאת בדגש חזק מחמת המקף ומדין דחיק, וכן בהמשך הפרשה מַה־תִּתֶּן־לִ֔י (טו ב).

לָ֚מָּה –  קריאתה מלעיל והמי"ם בדגש חזק, אך לקמן לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ (פסוק יט) קריאתה מלרע והמי"ם רפויה. והכלל בזה שכאשר באה תיבת לָמָּה לפני שאר אותיות קריאתה מלעיל אך כאשר תבוא לפני אותיות אה"ע קריאתה מלרע. ותיבה זו נמנית אצל המדקדקים בין התיבות היוצאות מן הכלל שבא בהן דגש אחרי קמץ, וסימנן ל"ב אי"ש לָמָּה בָּתִּים אָנָּא יָמָּה שָׁמָּה.

פרק י"ג

ג' – וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם – תיבת וַיִּקְרָא קריאתה מלרע.

ז' – מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם – המנהג לקרוא תיבת מִקְנֵה הראשונה מלרע והשנייה מִקְנֵה־ל֑וֹט מלעיל. ומקור המנהג בכללי הגעיא ובפעם אחרת נאריך בזה בס"ד.

י"ד – שָׂ֣א נָ֤א –יזקוף מעט תיבת שָׂא שלא יישמע שָׂנָא. וכן לקמן (טז ב) בֹּא־נָא֙ יזקוף מעט תיבת בֹּא.

פרק י"ד

ב' – מֶ֣לֶךְ צְבֹיִ֔ים – יבטא היו"ד כמשפטה שלא יישמע צְבֹאִים. אך ייתן לב שלא יישמע כיו"ד דגושה.

פרק ט"ו

י"ז – וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בָּ֔אָה – תיבת בָּאָה מוטעמת מלעיל כי הכוונה בלשון עבר, עיין רש"י.

פרק ט"ז

א' – וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר – יקפיד לבטא כל תיבה כמשפטה, ובתיבת וּשְׁמָהּ יבטא הה"א במפיק ולא יחבר התיבות. ובתיבת הָגָר ייתן לב להקפיד לבטא הרי"ש כמנהגינו ואף מי שלא מקפיד דרך כלל שלא יישמע הָגָג.

ג' – לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה – יבדיל בין תיבת אִישָׁהּ לתיבת אִשָּׁה.

י"ג – אַתָּ֖ה אֵ֣ל רֳאִ֑י –יחטוף הרי"ש כמשפט קריאת שווא קמץ, אך בהמשך הפסוק אַחֲרֵ֥י רֹאִֽי יקרא כמשפט קריאת החולם בלא חטף.

פרק י"ז

א' – וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים – בתיבת וְתֵשַׁע הוא"ו בשווא מפני הסמיכות, אך בהמשך הפרק (פסוק כד) וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה הוא"ו בקמץ.