אותו יום היתה רוחו של ר' יחיא סרה וזועפת, ויכולים אנו להיות בטוחים שהיתה לכך סיבה מספקת, שהרי כבר חלפו כל שעות שלפני הצהרים והוא עדיין מתרוצץ בסמטאות השוק, ולא הצליח להרויח אפילו אגורה אחת, פעמים אחדות כבר החל פוסע לעבר ביתו, אולם מיד סב אל אחוריו ביודעו כי שם, בבית, ממתינים לבואו האם על הבנים בתקוה שיביא להם ארוחה כלשהי. לבסוף החליט בנפשו כי אין מנוס מכך, ושב אל ביתו. ובפתח כבר יושבת לה
