ויקח קרח, שלקח מקח רע לעצמו. קרח, שעשה קרחה בישראל, ומה היא הקרחה שעשה, שנעשה פלא בישראל. בן יצהר, שנתברר דינו כצהרים. בן קהת, שקהו שניו. בן לוי, שנעשה לוויה לגיהנם. ולא נאמר בן יעקב שהרי אמר יעקב בקהלם אל תחד כבודי. ודתן ואבירם, אלו שני רשעים והן שעמדו בכל מריבה. ואון, שבא עמהם באנינות. ומה שמו נמואל שמו שנ' ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם. בן פלת, שפלטתו אשתו אמרה לו אשתו שב ואני אפלט אותך, אמרה לו אשתו אם משה רב אתה תלמיד ואם קרח רב אתה תלמיד, אמר לה ומה אעשה והלא כבר כתבו שמי עמהם, אמרה שב ואני אפלט אותך, ישב בתוך האהל ועמדה ופרעה את ראשה וכל מי שבא ואמר איכן הוא אמרה אינו כאן וראה שערה פרוע והלך לו הדא הוא דכתיב חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און ואולת בידיה תהרסנו זו אשתו של קרח שאמרה לו מבקש משה לעשותך כגדי מלוג. למה נסמכה פרשת ויקח קרח לפרשת ציצית לפי שבעת שאמר משה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת לקח קרח מאתים וחמשים סדינות של תכלת והלבישן למאתים וחמשים איש שעמדו עמו ואמר שטלית שכולה תכלת פטורה מן הציצית, אמר לו משה טלית שכולה תכלת עושה לבן שלה משאר צבעונין חוץ מן השחור וכורך עליו חוט אחד תכלת כדרך שעושין בשאר ציציות, אמר לו גם זו צריכה ציצית שכסות שכולה תכלת חייבת בציצית, ובית שהוא מלא ספרים חייב במזוזה. קראי מועד, שבאו מעצמן ונתועדו לכך חסרן הכתוב. אנשי שם, נזהיה להם שם רע בכל. ומדוע תתנשאו על קהל ה', חשבו שמשה נתן את הכהונה לאהרן ברצונו מבלי צווי ה'. ובקשתם גם כהונה. בקשתם כתר כהונה יותר על הלויה. וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם, מכאן ששלוח בית דין נאמן. לא נעלה, לא נבוא אל שער בית דין. העיני האנשים ההם תנקר לשון כבוד העיניך תנקר ומתקון סופרים הוא. לא חמור אחד מהם נשאתי, נשתבח במִדת ההסתפקות כאברהם אבינו שבו נאמר אם מחוט ועד שרוך נעל, ועוד אמר בשמואל את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי. הבדלו מתוך העדה הזאת, כלומר יחדלו מלהתחנן בעדם. אל אלהי הרוחות לכל בשר, כאלו יאמר הוי היודע סודות הנפשות כולן הרוחנית והטבעית החיונית והנפשית. סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, כל מי שיתקשה בדין ולא יקבל עליו את הדין במהרה נאמר בו סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים. בזאת תדעון כי ה' שלחני, מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם, כלומר שכהונת אהרן בשליחות מאת ה' לא מתנה ממני, ועשה המופת שהוא פתיחת פי הארץ.