כרום זלות לבני אדם
 
נאמר בפרשתינו -(יב) וַיֹּאמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם וכו'. כאן ראינו את התפילה הראשונה בתורה, שנענתה מיד תוך כדי דיבור. ולכאורה קשה איך לא מצינו ענין חשוב זה באבות [ולהיפך מצינו אצל אברהם שלא נתקבלה תפילתו בענין סדום], אפילו לא באדם הראשון או נח, רק לראשונה ב-"עבד", עבד כשר?
והביאור שאדרבא זה גופא התורה באה ללמדינו שמעלת התפילה כ"כ גדולה ועצומה, שכל אחד "באשר הוא שם" כח התפילה נתון בידו לפתוח לו שערי שמים, וליענות במה שמבקש, ובלבד שיכוין ליבו לשמים. וכמו שתיקנו בתפלה "שומע תפלת כל פה". והיינו דאיתא בגמ' (ברכות ו, ב) מאי דכתיב כרם זלת לבני אדם אמר ליה אלו דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן. וכתב רש"י ד"ה דברים – כגון תפלה, שעולה למעלה. ע"כ. ולכן אפילו "עבד" שבהגדרתו הוא האדם הפחות והפשוט בין בני האדם, דוקא הוא זה שמצינו אצלו את שמיעת התפילה וקבלתה משמים תיכף ומיד. ומאידך אם היתה התורה משמיעה לנו דבר זה באבות, או באדם הראשון או נח, היה קצת רפוי כח התפילה כיון שהיו אומרים שמכח גדלותם המיוחדת נתקבלה תפילתם.