"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העשה בו מלאכה יומת" (שמות ל"ה, ב'). פסוק זה הוא הפסוק השני בפרשתנו ובו מצווים עם ישראל לשמור את השבת. כשגלו אבותינו לתימן המשיכו לשמור את השבת בקפדנות בכל אורך גלותם. וכך היתה שבת בתימן.

עם עלות השחר ביום שישי משכימים כל בני הבית, הגברים הולכים לביהכנ"ס לתפילת שחרית והנשים מתחילות בעבודות הבית ובהכנות שלבת. לאחר תפילת שחרית הולך בעל הבית לקנות מצרכים לשבת וכשמסיים פונה לביתו לאכול ארוחת בוקר. לאחר הארוחה הולך לעבודתו עד לשעת הצהריים ואז הולך להסתפר ולבית המרחץ. לאחר מכן חוזר לביתו לאכול ארוחת צהריים ובסיומה פונה לביהכנ"ס להתפלל מנחה וללמוד עד לפנות ערב ובשעה זו חוזר לביתו בכדי להחליף את הבגד של יום שישי (הבגד של יום שישי נקרא "מדני" והוא כולו משבצות שחורות ולבנות) לבגדי שבת, מתעטף בטלית המיוחדת לשבת הנקראת "שמלה בלדי" וכשקדושת שבת אופפת אותו חוזר לביהכנ"ס בכדי לקרוא שיר השירים ולהתפלל ערבית. בשעת התפילה האישה יושבת בחדר של סעודת השבת כשהיא לבושה בבגדי שבת, ענפי ריחאן" בידה, והילדים הקטנים מרצדים סביבה. בסיום התפילה הולכים לביתם, אומרים "שלום עליכם" וכו', "אשת חיל" וכו' ומקדשים על היין.