r יוסף בן אברהם שמעיה - נוסח תימן

יוסף בן אברהם שמעיה

23 ינואר


קורות חיים של יוסף בן אברהם שמעיה


יוסף, בן נעמי ואברהם, נולד ביום כ' באדר תשט"ו (14.3.1954), בקרית-ים. הוא למד בבית-הספר היסודי במקום הולדתו ואחר-כך המשיך ולמד בישיבה תיכונית. יוסף בלט מילדותו בקומתו התמירה ובגופו הדק. בכל כיתה שלמד בה, היה גבוה משכמו ומעלה מכל התלמידים. חבריו לספסל הלימודים זוכרים אותו כבחור עליז, מלא שמחת חיים, שהחיוך והצחוק מלווים אותו תמיד. הוא אהב להתבדח והיה מפורסם בחוש ההומור שלו. בכיתתו היה יוסף תמיד מרכז חיי החברה. הוא היה מארגן משחקים, ממציא שעשועים ומעודד את חבריו להשתתף בפעילות החברתית. בערבי חגים ומועדים היה יוסף דואג להכין מסיבות בהפעילו את בעלי הכישרונות שבין חבריו. יוסף היה אהוד ומקובל על בני כיתתו ועל חבריו לשכונה. הוא בורך בכישרון להאזין באורך רוח ומתוך התעניינות כנה, לכל חבר שבא אליו לשיחה. רבים בקשו קרבתו ולא חששו לספר לו מסודותיהם הכמוסים ביותר. הוא היה מקשיב לדברים ואחר כך מנסה בעדינות ובזהירות לכוון את החבר לנקוט דרך שנראתה לו כטובה ביותר. יוסף גם ניחן בכושר גופני מעולה והיה ספורטאי מצטיין. הוא הרבה להשתתף בתחרויות בבית-הספר, בענפי ספורט שונים, ולא פעם הצליח להגיע למקומות ראשונים. חברים ומורים ידעו שעל יוסף אפשר להטיל משימות בלתי שיגרתיות, וכי אפשר לסמוך עליו בלב שקט. במסעות של הגדנ"ע הרבה יוסף לשמש כרץ, שהעביר את פקודותיו של מפקד המסע במהירות ובמהימנות. הוא גם היה מתנדב לשאת מיכלי מים וציוד אחר, נוסף לציודו האישי. אם היה אחד החברים "נשבר" במסע קשה מיד היה יוסף בא אליו ותומך בו, נוטל את תרמילו על כתפיו וממשיך ללכת לידו ולעודדו. בעיני יוסף היו החברים והחיים שמחוץ לכותלי בית-הספר חשובים יותר מאשר הלימודים עצמם. הוא למד כדי לצאת ידי חובה כלפי מוריו וכלפי הדרישות של בית-הספר, אך לא יותר מזאת. כל מעייניו היו נתונים לבני האדם, לחייהם וללבטיהם, לשמחתם ולכאבם. חבריו זוכרים עד כמה שמח כשהגיע לשנת לימודיו האחרונה. הוא סיפר לכולם וחזר והדגיש עד כמה מצפה הוא בכליון עיניים לתום שנת הלימודים, כדי שסוף, סוף יצא אל החיים האמיתיים, שמחוץ לחממה של הבית ובית-הספר. בקוצר רוח חיכה למועד גיוסו לצה"ל והיה מלא תוכניות לגבי שירותו הצבאי.


יוסף גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות עבר קורס יסוד במקצועות השריון והשתלם כתותחן טנק. בתום הקורס הוצב באחת מיחידות השדה של החיל והחל מיישם הלכה למעשה את שלמד בקורסים. מפקדו הישיר ציין אותו כאחד התותחנים הטובים שבפלוגתו. באימונים היה משיג את אחוז הפגיעות הגבוה ביותר וזכה להערכה רבה מצד חבריו לנשק. במלחמת יום הכיפורים הספיק יוסף להשתתף רק בקרבות היום הראשון נגד המצרים בגזרה הדרומית של התעלה. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), כשנלחם באזור מעוז "ליטוף" נפגע פגיעה ישירה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושלש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0