r שמעיה אהרון, ראש העין - נוסח תימן

שמעיה אהרון, ראש העין

23 ינואר


בן יהודה ואמן. נולד ביום כ"ט באלול תשי"ד (27.9.1954) בראש- העין שליד פתח-תקוה. היה בן למשפחה ברוכת-ילדים מיוצאי- תימן, שפרנסתה לא היתה מצויה בשפע. מנעוריו למד לחיות בתנאי-דלות ועם-זאת להיות שמח בחלקו. תחילה דר בחדר צר בכניסת-הבית, ששימש פינת-אוכל משפחתית ביום ומקום ללינת-לילה לו ולאחיו הגדול. לאחר-מכן עברו השניים לגור בצריף שבנו בחצר הבית. תנאי-מצוקה אלה לא מנעו ממנו לקנות השכלה רחבה, לרכוש מקצוע וגם לקיים חיי-חברה כיאות. את לימודיו היסודיים עשה שמעיה בבית-הספר 'יסודי-התורה' שבראש-העין. לאחר-מכן למד בבית-הספר התיכון המקיף-דתי שבמקום ובחר כמגמה עיקרית את מקצוע החרטות-מסגרות. שמעיה היה נער בעל מזג סוער ונודע בבית-הספר במעשי-המשובה שלו, אבל את לימודיו לא הזניח בשל-כך והגיע עד לכיתה י"א. מאז ועד לגיוסו עסק במסגרות, וכך נתאפשר לו לסייע למשפחתו במאבקה על קיום אנושי.


שמעיה העניק תמיד מעצמו לאחרים. עזר לאמו בעבודות-הבית ודאג לניקיונו ולסידורו. תחילה ביקש לראות את אחיותיו ואחיו מסודרים ומבוססים, ועל צורכי עצמו לא חשב. נאמנות ומסירות לחבריו היו טבועות בדמו. עוד בבית-הספר היסודי היה ידוע כמי שקונה חפיסת-סוכריות ואינו נוטל מהן, בטרם יחלקן לחבריו לכיתה.


שמעיה לקח את החיים בקלות, אך לא בקלות-ראש. הוא ידע להפיק מהם הנאה, ועם-זאת לא זלזל בערכם. חוש-ההומור שלו, שהיה מדבק, ואי-יכולתו לומר 'לא' לכל-מי שפנה אליו בבקשת עזרה – הקנו לו ידידים-בנפש. לאחרונה זכה לטעום מגילויי ידידות ואהבה של חברה שמצא אתה שפה משותפת והגה תקוות לעתיד.


שמעיה היה חניך הנוער העובד ובית הנוער שבמקום. במיוחד התחבבו עליו הטיולים המשותפים ברחבי ארץ-ישראל. היה כדורגלן נלהב וחבר קבוצת 'הירקון' בשכונה – קבוצה שלאחר מותו נקראה על שמו. הספורט האהוב עליו ביותר היה הציד. בכל-עת מצוא יצא עם אחיו לגבעות, שעיטרו את מקום-מגוריו, נהנה מן הנוף ומן העיסוק בספורט בלתי-שגרתי זה.


לפני גיוסו נשלח שמעיה ללמוד נהיגה, ומקצוע זה הפך לעיסוקו בצבא. בפברואר 1973 גויס, הוצב לחיל-השריון וסיים את סדרת הטירונות בציון גבוה. לאחר-מכן הופנה למפקדת- החטיבה ושימש בה כנהג משאית. זימן גורלו, שכבר כעבור פרק-זמן קצר פרצה מלחמת יום-הכיפורים, על כל מוראותיה, והוא נטל בה חלק בקו-החזית. הוא היה בעל תושייה והתמצאות מהירה בכל שנדרש ממנו. הועלה לדרגת רב"ט.


ממלחמת יום-הכיפורים הצליח שמעיה לצאת ללא פגיעה, ואולם בסופה, ימים ספורים לפני הפרדת הכוחות בחזית הצפונית, נשלח לשם בטנדר שלו למשימת-מיפוי, ובדרך זו מצא את מותו בתאונה. בזכות ערנותו, זריזותו ורמתו המקצועית המעולה, עלה בידיו להציל את חייהם של שני חיילים, שהיו עמו ברכב, אבל הוא עצמו נפל במילוי תפקידו. היה זה ביום כ"א בסיון תשל"ד (11.6.1974). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבפתח-תקוה. השאיר אחריו הורים ועשרה אחים ואחיות.


מפקדו של שמעיה כתב להורים השכולים: "רצינותו, טוב-לבו ונכונותו למלא משימות בכל- עת, שימשו דוגמה לכל חיילי היחידה והביאו להערכת מפקדיו".


המשפחה תרמה ספר-תורה על -שמו, להנצחת זכרו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0