גרעין פול מבוסס עפי נ .ב .גמליאלי מתוך הספר חביון תימן עמוד311
היה היה אדם אחד. אין אחד אלא אלהים – ישתבח! יום אחד. חפר באדמה לחפש משהו לאכול ומצא גרעין פול גדול מכל בני מינו. נטל את הפול והלך. ראה אשה אחת. שהיתה קולה פולים. סר אליה ואמר לה: – באלהים עליך. קלי לי את הפול הזה יחד עם הפולים שלך ואשבור בו את רעבוני! האשה שרתה את הפול במים וקלתה אותו והניחתו על גב התנור. קפצה אחת התרנגולות ובלעה אותו. ובעל הפול בא לבקש את פולו. אמרה לו האשה: – מה אעשה לך ? הנחתיו על גב התנור והתרנגולת ניקרתו. אמר לה: – רוצה אני את הפול שלי בעינו. הפול שלי מיוחד בגדלו. ואם לאו – הביאי לי את התרנגולת תחתיו… האשה נאלצה למסור לו את התרנגולת ושמחה להיפטר ממנו.
הלך האיש, והתרנגולת בידו, עד שהגיע לכפר אחד והחליט ללון במקום ההוא. ביקש לול להלין בו את התרנגולת שלו ולא מצא לול. אמרו לו אנשי המקום: – אין בכפרינו תרנגולות ולא לולים של תרנגולות. אנחנו מגדלים רק כבשים. אמר להם: – יהי כך. הכניסו את התרנגולת בין הכבשים ותלון שם עד הבוקר. נתרצו לו והכניסו את התרנגולת שלו לתוך אחד הדירים. למחרת היום, בא האיש ליטול את תרנגולתו ומצא אותה מתה. אחד הכבשים מעך אותה בלילה והרגה. אמרו לו: – מה נעשה לך? לא אנחנו אשמים. רצינו אך לעשות לך טובה… אמר להם: – אחת מהשתים – או שתחזירו לי את תרנגולתי או שתתנו לי תחתיה את הכבש שמעך אותה… לאחר ויכוח ודין ודברים הוכרחו בעלי הדיר לתת לאיש את הכבש המבוקש. לפי בחירתו. ונפטרו ממנו.
הוביל האיש את הכבש לפניו והלך כל היום. עד שהגיע למקום אחד ושם נטה ללון. ובמקום הזה לא היה צאן בנמצא. אנשי המקום מגדלים רק בקר. ביקש מהם לתת מחסה לכבש שלו ונענו לו, הם הכניסו את הכבש לרפת. בין הפרות. ולא חששו לו. למחר. והנה הכבש מת; הפרות לעסו את אליתו ואת צמרו והמיתוהו…
אמרו לו: – מה נעשה לך? לא אנחנו אשמים במות הכבש, רצינו אך לעשות לך טובה… אמר להם: – אחת מהשתים – או שתחזירו לי את הכבש או שתתנו לי פרה תחתיו. נתנו לו פרה וסילקו אותו, לא רצו מריבות וצרות אתו…
הוביל האיש את הפרה לפניו והלך. לעת ערב נכנס אל הישוב הקרוב וביקש רפת להלין בה את פרתו. אמרו לו אנשי המקום: – אין לנו לא רפתות ולא פרות; יש לנו רק גמלים. אמר להם: – הכניסוה בין הגמלים! נענו לו והכניסו את הפרה בין הגמלים. בלילה נשך גמל את הפרה בצווארה והרגה. למחרת היום. דרש האיש את פרתו או גמל תחתיה. נתנו לו גמל ונפטרו ממנו… רכב האיש על הגמל ונסע, הלאה הלאה. עד שהגיע לחוות סוסים ועמד תחתיו. ביקש מאנשי המקום לתת מחסה לגמלו למשך הלילה. והם אמרו לו: – אין לנו מקום בשביל גמלך. אנחנו מגדלים רק סוסים. אמר להם: – הכניסוהו בין הסוסים! עשו כדבריו והכניסו את הגמל בין הסוסים ולא חששו לו. אחד הסוסים בעט בראש הגמל והמית אותו… למחרת היום. קם האיש ודרש בחוזקה את גמלו. אמרו לו: מה נעשה לך? לא אנחנו אשמים במות גמלך. רצינו אך לעשות לך טובה… אמר להם: – אחת מהשתים – או גמל או סוס תחתיו… נתנו לך סוס והלך. בדרכו ראה קבוצת אנשים מתעסקים בקבורתה של אשה צעירה. המתין להם עד שסיימו את עבודתם ואחר כך הלך והוציא את האשה מקברה. הוא הרכיב אותה לפניו על הסוס והמשיך לנסוע הלאה. לעת ערב הגיע לעיר אחת ונקלע לתוך חתונה גדולה. האיש סמך את המתה בזרועותיו. הכניסה לבית החתונה אל אולם הנשים. השעינה אל הקיר ליד הכלה וביקש: – אשתי עייפה מטלטולי הדרך. רדומה. נא לא להעיר אותה עד שתתעורר מעצמה… וציבור הנשים הלך ומילא את האולם עד אפס מקום. ומרוב הדוחק והצפיפות לא ראתה עוד אשה את רעותה. האשה המתה נהדפה ממקום מושבה אל הרצפה ואף אחת מהנשים לא יכלה לתת דעתה עליה. למחרת היום, בא האיש והרעיש עולמות וטען שאשתו נרמסה והומתה ע"י המון הנשים החוגגות. ניסו לפייסו ולא נתפייס: הציעו לו כופר ולא אבה לקבל: הוא איים לתבוע את בעלי השמחה למשפט בעוון מות אשתו…
מכאן לכאן. נכנסו ביניהם מתווכים ומפשרים והציעו לו אשה בתולה תחת אשתו המנוחה… ההצעה נתקבלה על דעתו. אך דרש שיתנו לו את הכלה עצמה… והוא אכן קיבל אותה… האיש הרכיב את הכלה לידו על הסוס ושב אל עירו. הוא הלך ושר:
יא ג'נתי יא סעד קלבי! – לאשרי למשוש לבי.
סרחת אבכש ואני בקלאיה – חפרתי ופול מצאתי
ואלקלאיה שוקרי – והפול הפך לתרנגולת
ואלשוקרי טלי – והתרנגולת לכבשה
ואלטלי בקרה – והכבשה לפרה
ואלבקרה ג'מל – והפרה לגמל
ואלג'מל חצאן – והגמל לסוס
ואלמיית חוי. – והמת קם לתחייה
וג'ינא וחית כאנו
כתיבת תגובה