אברהם אוהבי
מוהר"ר אברהם צדוק (צאלח) זצ"ל
רבנו אברהם נולד בצנעא בירת תימן ביום שבת קודש א' תשרי ה'תרע"א, יום הרת עולם, לאביו רבי שלום צאלח ממשפחת מהרי"ץ ולאמו מרת יונה. בהיותו בן עשר שנים התייתם מאביו, והמשפחה שאיבדה את מטה לחמה נקלעה באחת לחיי דלות ומחסור. כבן בכור עזר רבנו אברהם לאמו בפרנסת שלושת אחיו הקטנים, ובמקביל התמיד לשקוד על דלתי תורה בבתי המדרש השונים שבעירו, עיר של חכמים וסופרים, עד שנתעלה לשמש בקודש כמרביץ תורה בכנסת 'כחלאני', אחד מבתי המדרש העתיקים, שהיה בבעלות משפחתו.
בשנת ה'תש"ד עזב רבנו אברהם את עיר מולדתו, כשמגמת פניו לחונן את עפר ארץ הקודש. לאחר מסע מפרך ומסוכן בן שבועיים ימים על גבי חמורים בשטח הררי ומדברי בין זאבי ערב, הגיע עם רעייתו הרבנית יהודית ע"ה וחמשת ילדיהם הרכים לעיר הנמל עדן שבדרום תימן (כתוצאה מאותו מסע נפטר בנם התינוק יצחק ז"ל בסמוך להגעתם לארץ). הימים, ימי מלחמת העולם השנייה, ובארץ שולט המנדט הבריטי. רק צעירים חסונים המוכשרים לעבודת כפיים קיבלו אשרות כניסה ל'פלשתינה', אשרות שחולקו במשורה על פי מכסה מצומצמת. בדרך הטבע לא היה לרבנו אברהם סיכוי לקבל אשרת כניסה, מכיוון שסבל מפגיעה קשה ברגלו מאז ימי ילדותו. אולם לא יעזוב ה' ולא ייטוש. רבנו אברהם קיבל לידיו סכום כסף נכבד מאחיו יוסף הי"ו, שעקר מזה שנים לעיר אסמרה שבאריתריאה (אתיופיה), שם התפרנס בכבוד ממלאכת הצורפות עבור בני משפחות הממשל האיטלקי. במקצת מן הסכום קנה רבנו אברהם ביגוד אירופאי מהודר לו ולבני משפחתו, וכך כשהוא שרוי בצום ובתפילה, הגיע לבדיקה הרפואית כשילדיו מקיפים אותו מכל עבריו ומונעים מהרופא לבדקו בדיקה גופנית מדוקדקת. הרופא שהתפעל מהלבוש המרשים הוכה בסנוורים, וכך בסייעתא דשמיא הושג הרישיון הנכסף בניגוד לכל הסיכויים. בזיכרונותיו התייחס רבנו אברהם בקצרה למאורע מופלא זה, וכך כתב: באותה תקופה עליתי לארץ וברוך ה' יצאתי מחושך לאור בזכות הביטחון החזק בה'. אחי יוסף שנסע לאסמרה כמה שנים קודם (ה'תרצ"ה), רצה ה' והתעשר, ושלח לי לעדן כסף מספיק ששילמנו בעד האוניה וקנינו בגדים לכל המשפחה עם מצרכים לדרך ברחבות.
את חלקו הארי של סכום הכסף שהגיע לידו הוציא רבנו אברהם בקניית שקי קמח ואורז, שמן, נפט, פתיליות לבישול ושאר צרכי ההפלגה – לא עבור משפחתו בלבד, כי אם עבור זוגות ילדים וילדות יתומים אשר הושאו בתימן על ידי באי כוח הקהילות המקומיות כדי להצילם מגזירת התאסלמות בכפייה עם מות הוריהם. זוגות אלו הצטרפו לרבנו אברהם ולמשפחתו, כאשר הבנות עמלות עם רעייתו בהכנת האוכל בבטן אניית המשא, בעוד הבנים לומדים תורה על הסיפון במחיצת רבנו אברהם. במהלך ההפלגה ריחפה כמה פעמים סכנת הטבעה מצוללות גרמניות ששיחרו לטרף במי ים סוף, אולם בחסדי שמיים הגיעה האנייה בשלום לנמל פורט סעיד במצרים, ומשם המשיכו נוסעיה ברכבת לעתלית, ולמעברת אוהלים בקריית שמואל הסמוכה לחיפה. רבים מזוגות יתומים אלו נותרו להתגורר בשכנות למשפחת רבנו אברהם והרבנית יהודית, שהיו עבורם לאורך שנים מופת ודוגמה לבניין בית נאמן בישראל, כתובת לכל שאלה והתלבטות, מתוך שותפות אמת בימי שמחה ובשעות קושי. ביטוי קטן לאותה הרגשת משפחתיות ואבהות, ניתן למצוא בכתובות הרבות של אותם זוגות שנותרו בעיזבונו של רבנו אברהם, והרי ידוע שמנהג ישראל להניח את הכתובה למשמרת בבית הורי הכלה…
מייד עם הגיעו למעברת האוהלים בקריית שמואל, הבריק רבנו אברהם לראשון לציון הגאון רבי בן ציון חי עוזיאל זצ"ל, בבקשה בהולה למשלוח ספרי קודש וסידורים, ואכן הראשון לציון בעצמו הגיע בהקדם למקום כשבידיו ספרים ותשמישי קדושה, ובכך נזרע הזרע לקהילה מפוארת באזור 'חיפה האדומה' שהיה מדבר שממה רוחני.
כתיבת תגובה