מאז ימי קורח ועדתו מהדהדת בכל דור ודור ברמה, הקריאה "ומדוע תתנשאו על קהל השם?"
בעיתון "לפני המחנה" מבקשים למתוח מכנה משותף כלשהוא, בין כל החלקים בעדה. ידוע וברור שמכנה משותף זה, שברירי וקל, וכי יידרש מעשה אומנות לפלס נתיב עם פגיעה מינימאלית ואפילו ולו דמיונית באיזה שלב, במי מהשותפים המרכיבים את פסיפס עדתנו.
ואני תפילה, שלא ייצאו תקלות גדולות מתחת ידי. והמבין יודע, שבענייני ציבור בכלל ובמיוחד בעדתנו, כשעושים, וגם כשלא קיימת עשייה כלל, קיימת ביקורת…
ניתן כבר עתה להבחין בבירור, שהקו המוביל של מערכת העיתון, הוא ללא התנשאות וללא פגיעה.
ובכלל, על מה ועל מי יש להתנשא, אחרי כמעט 70 שנים מהעלייה הגדולה מתימן?
צנעני, כבר לא צנעני! שרעבי, כבר לא שרעבי, חבני, עדני, ביידני, רדעי וכו', בני בניהם דור שלישי! בהם תלמידי חכמים מופלגים, ומלומדים משכילים במדע ואומנים ובעלי מקצועות, היש מי המסוגל לזהות הבדלים בחיי היום יום? רוב ככל בני עדתנו לא מסוגלים היום לחוש ולהבין את ההבדלים במנטאליות וכו' שאפיינו בעבר עד הדור האחרון לגלות תימן.
ונהפוך הוא, יש היום דור שלישי של תלמידי חכמים מיוחסים, שאבות אבותיהם משרעב, המכירים את מנהגי צנעא ודקדוקיה, טוב יותר מרוב אלו ששרדו עד היום. ועוד,
יש היום שרעבים מקוריים במבטא ורמבמיסטים בהשקפה, ואפילו דרדעים…
מה שנשאר חשוב ואמיתי הוא תרבות של יהדות, מסורות ומנהגים ובהם אפשר ואף חייבים להחזיק ולהנחיל לדורות הבאים, מתוך שיתוף פעולה וכבוד!
ואין מלכות נוגעת בחברתה!
אלא מאי, טבעו של האדם לחפש נושא כלשהוא להתגדר בו. יש כאלה אשר ממריצים עצמם בעשייה ומתפרנסים ועושים קריירה מנושאים מעין אלו.
וכולם חוטאים בהפרזה ולשון הרע, מחד עמי ארצות, ומאידך גם תלמידי חכמים. ונפלא ממני שגם ממגדלי השן, אינטלקטואלים מדענים ופרופסורים, אשר כביכול השגתם וכבודם בלמעלה מן השמש, והם בוחשים גם בעניינים ברמה עדתית…
להראות ולהיווכח יום יום, שעל ענייני כבוד מדומה, אפשר שתרעד ותרגז, ואפילו תחרב קרתא.
למרות האמור, לא נהסס להעלות נושאים שנויים במחלוקת לדיון ציבורי, ולדעתי שוב, חשוב שיתנהל דיון ציבורי בנושאים מהותיים ומותר שלא תהיה הסכמה מקצה אל קצה, כך בכל קהילה וכך בכל חברה מתוקנת!
בענייני השקפה, נשתדל ונרומם את העיקר שעליו אין חולקים. אין כוונה לייצר אשליה של חזות אחידה לא מציאותית.
קיים שוני השקפתי תורני, כמו בנושא תפיסת מציאות הקמת מדינת ישראל כחלק בלתי נפרד מהגאולה, או אדמות מולדת אל מול הסכם שלום אמיתי או מדומה וכו', נושאים אשר הם חלק מהשיח הטעון בתוך ציבור יראים, כחלק ממציאות חיינו עד ביאת משיח צדק.
זה וזה יעלו את משנתם לדיון, ואפשר לנהל דיון ובלבד שהיצרים לא יתעלו לשנאה משיחית וכולי.
ידעו בעלי הדעות, הצדק לא נמצא בצד אחד!
אנחנו צריכים להתנהל כשפנינו בתקווה לעתיד, ומתוך ידיעה שזו המציאות שעימה אנו חייבים להתמודד!
אחינו האשכנזים וגם הספרדים הביאו את הבחישה בנושאים פנים עדתיים וכפועל יוצא ב"עניינים של כבוד" לרמה של "מלחמת עולם" עד זוב דם, שהכול מותר בו. אך מידי פעם מתכנסים כולם, ללא חשבונות ופועלים יחד למימוש אינטרסים משותפים.
לצערי, בנושא חשוב זה, גם גדולי תורה חשובים בעדתנו, לא כולם מסוגלים עדיין להתאחד סביב מטרה קדושה, להגדיל תורה ולהאדירה.
לאחר חגי תשרי תשע"ד, ובמיוחד לאחר שמחת בית השאובה, עלה במחשבתי לפעול לארגון כנס תורני לאלפים ורבבה במפגן של אחדות של ציבור יראים בעדתנו.
נשמע דמיוני?…
אך פעולה זו אפשר ותהיה צעד ראשון, לצאת מהקליפה המיובאת של מחלוקות מיותרות ממזרח אירופה.
משאלתי, לייצר אווירת פיוס בתוך העדה. רוב הספרדים ובמיוחד התוניסאים, שומרים על קשר קהילתי אמיתי חם ואוהב בין בעלי הכיפות הסרוגות לבין החרדים. ובמיוחד הנאמ"ן הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת "כסא רחמים" הספרדית, לא מאפשר למתחסדים למיניהם לקבוע את משכן הקיצונים בתחומם. ולכולם אך טוב ממצב זה.
תמיד יהיו כאלה אשר יצעקו… אך רוב בני העדה בוודאי ישמחו על האחדות והשלום!
ואולי זו השעה תכשר להרמת קרנה של עדתנו לבנייה ושגשוג תורני!
יודע אני כמה קשה המטלה אותה אני מבקש לשאת, אך בטוחני שעם עשיית חובת ההשתדלות אפשר ושערי הצלחה יפתחו.
23
ינואר
כתיבת תגובה