"ושבת עד ה' אלקיך" (ל, ב)
יש לדקדק, שהיה לו לומר ושבת לה' אלקיך? וכבר הקשו בזוהר הק' על תיבת "עד" ותירצו יעויי"ש. אמנם אפשר לומר ע"פ מ"ש רז"ל: "במקום שבעלי-תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד", והמפרשים תמהו בהבנת מאמרז"ל. וי"ל בהקדים מ"ש הרב בעל "ערבי-נחל" שהיצה"ר אינו רע רק במקרה ואדרבה הוא טוב יותר וכמו שאמרו רז"ל: "'והנה טוב' – זה יצר הטוב, 'מאוד' – זה יצר הרע". שהנה נודע שהטוב התמידי לא יקרא תענוג כענין אב ובנו חביבו המורגלים יחד אינו מרגיש תענוג בו, משא"כ אם נפרד ממנו לזמן כלשהו אז יש לו הרגש תענוג בבואו אליו. כך, לולא היצה"ר, למרות שיהיה האדם טוב תמיד, מ"מ צריך שיהיה גם תענוג וזה ע"י היפרדו מצד יצה"ר. וזוהי כוונת חז"ל דלעיל – 'טוב' – זה יצה"ט, כי לבדו הוא רק טוב, אך מצד יצה"ר הוא טוב מאוד, ולפי"ז יובן שהבעל-תשובה בהפרדו מהיצה"ר יש בו תענוג לפני השי"ת יותר מהצדיק שהוא טוב תמיד. ונמצא, שמ"ש "במקום שבע"ת עומדין וכו'", הכוונה על אותו התענוג והשעשוע שמשתעשע הקב"ה בבע"ת, מה שלא נמצא תענוג זה ע"י הצדיקים הגמורים הבוטחים בעצמם שאין בהם חטא. ועוד יש מעלה אחרת בבע"ת, שהצדיק ע"י מעשיו הטובים עולה במדרגות מעלה אחר מעלה, משא"כ ע"י כח התשובה ותועלתה קונה עולמו בשעה אחת. ויכול לעלות בפעם אחת למדריגה עליונה שהיא מדת התשובה ומדלג כמה מדרגות שלפניה. וא"כ נוכל לפרש אומרם ז"ל באופן אחר – שבמקום שבע"ת עומדין היינו בכח התשובה ע"י דילוג, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד בפעם אחת ע"י דילוג מדרגות. זהו שאמר הכתוב: "ושבת עד ה' אלקיך" – רמז לנו הכתוב במלת "עד" את מעלת כח התשובה, שבשעה אחת ובפעם אחת זוכה ועולה בעל-תשובה עד למעלת מדת התשובה שהיא עליונה מאד ומדלג כמה מדריגות שהן למטה ממנה [וכמבואר בזוהר פר' ויקרא שהצדיקים גמורים זוכים למעלת צדיק שהוא זעיר ובע"ת זוכים למעלת בינה ומושכים משם שפע לכל העולמות עד היסוד
(הערת רבי אברהם חיים אלנדאף זצ"ל שם)].
(חן-טוב – לרבי יחיא אלבדיחי זצ"ל)
"ובחרת בחיים" (ל, יט)
"בחיים" עולה בגימטריא 70, וחיי האדם הם שבעים שנה, והתורה בשבעים פנים נדרשת וכן "סוד ה' ליראיו" ג"כ בגי' 70. הרי שכל ימיו בחיים שהיא התורה הנקראת חיים, שנאמר (בפסוק הבא – כ'): "כי הוא חייך ואורך ימיך", כי הוא חייך אקב"ה קאי. לפיכך התורה שבכתב כולה שמותיו של הקב"ה. ואמר: "ובחרת בחיים" – הידועים, שהם חיים לעד לעולמים. "למען תחי' אתה וזרעך" – ארבע התיבות הללו בגי' תחיית המתים (עם הכולל), לרמוז שבזה זוכה לתחיה. והוא "לאהבה את ה' אלקיך" – מהי האהבה? ר"ל "לשמוע בקולו ולדבקה בו" היינו "ללכת בדרכיו ולשמור מצוותיו וחוקותיו ומשפטיו" ואז "וברכך ה' אלקיך בארץ לשבת על האדמה" ותהיה שקט ושאנן ואין פגע רע.
(עץ החיים – לרבי סעדיא ב"ר חיים אלנדאף זצ"ל)
כתיבת תגובה