ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך" (כו, יא)
מהו שאמר הכתוב "בכל הטוב"? אלא, ידוע מ"ש חז"ל באבות (פ"ג): "אם אין קמח אין תורה" וי"ל שזהו מה שרמז הכתוב באומרו "בכל הטוב". כי הטוב בגימטריא 22 שהן כ"ב אותיות התורה, ו-חטה ג"כ בגי' 22 – שזה תלוי בזה. מפני שאין דעתו של אדם מתיישבת אלא אם יש שולחן ערוך לפניו. ואין שמחה אלא אם יש שלום בבית [ואמרו חז"ל אין מריבה באה בתוך ביתו של אדם אלא על על עסקי תבואה. ודו"ק – העורך]. לכך הבטיחך הכתוב שמאחר שהבאת את הביכורים והמעשרות כדכתיב (בהמשך – פסוק יב): "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך" אזי "ושמחת בכל הטוב אתה וביתך וגו'", הרי שזה תלוי בזה. ואם תאמר, הלא מצינו עשירים שאין בהם לא תורה ולא מצוות? י"ל דיליף מדנקט הכתוב "ושמחת" ולא אמר והוספת בכל הטוב ע"כ דהיינו הטוב הצפון לעתיד לבוא. וכאן בעוה"ז תהיה הברכה משתלחת לך ולבניך אחריך שהם רמוזים באתה וביתך וכו'.
(עץ החיים – לרבי סעדיא ב"ר חיים אלנדאף זצ"ל)
"ושמחת בכל הטוב"
נראה לומר בזה על דרך הרמז, שנודע שאין טוב אלא תורה כדכתיב: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וגו'", ואמר "ושמחת בכל הטוב" בה"א הידיעה – הטוב הידוע שהוא התורה. (וגם הטוב גי' כ"ב, רומז לכ"ב אותיות שהתורה נארגת בהם). ואין שמחה אלא בתורה על-דרך "פיקודי ה' ישרים משמחי לב", שהתורה נמשלה ליין המשמח אלהים ואנשים. ואחז"ל: "'הביאני אל בית היין' – זה הסוד", וגם "יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית" פירשו שהם סודות התורה שיתגלו לצדיקים וכן יין גי' סוד.
"אשר נתן לך"
הוא סוד נתינת התורה כמאמר ז"ל בברכות: "שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכו' … תורה א"י ועוה"ב". ותבין לשון הכתוב שאמר נתן ולא נותן, שאילו היה מדבר על טובות העוה"ז היה אומר לשון נותן שמורה לשון תמידי או שהיל"ל אשר יתן לך כי עדיין היו במדבר ומשה היה מספר להם על העתיד לבוא להם שהוא טוב א"י שעדיין לא נכנסו שם שעדיין היו בערבות מואב. אלא אמר "הטוב" בה"א הידיעה ו"נתן" המורה לשון עבר לומר: שישמח בכל הטוב – המורה על התורה שנתן לך כבר על הר סיני בשנה ראשונה ליציאה ממצרים ובה תשמח. וזה דווקא "ולביתך" ואין בית אלא אשה, שקודם תשא אשה ואח"כ תלמד תורה כפי מאמר הכתוב "יראת ה' טהורה" ואחז"ל: "זה הנושא אשה ואח"כ לומד תורה" שעי"כ תלמד בה בטהרה. ופן תאמר שתלמד בה ותלך אחר שרירות לבך למלאת תאוותך מדברי העוה"ז, שתהא לומד בה בגלוי ותעשה עבירות בסתר. לזה אמר: "אתה והלוי" – שמורה על היצר הרע שנלווה עם האדם מיום הוולדו. "והגר" – שהוא היצר הטוב, "אשר בקרבך" – שהוא גר מזמן קרוב שהוא בא להתגורר בך משנת י"ג, ומאותו זמן חל עליו חובת נשיאות אשה אם ירצה לקדש עצמו, שמזמן זה נעשה בר-מצוה. והיינו שיקח גם את בחינת היצה"ר אשר בקרבו ממש בתוך לבו לעבוד עמו עבודת גבוה, ושניהם ביחד יצה"ט ויצ"ר יקחם לעסוק בהם בתורה.
(מקום מקדש – לרבי חיים סנוואני זצ"ל)
כתיבת תגובה