ישראל צברי –  לאן אתה הולך??

"ישראלללללל…. לאן הלכת? " מביט האבא, אל על לשמים וזועק, "אלוהים, למה לקחת את ישראל, בני בכורי…." "למה אותי לא לקחת במקומו….." כך מתייפח מדי יום ביומו, מזה 30 יום, האב שמואל אהרון, מזקני מושב ירחיב. זקנו הקטן, כזקן שמואל הנביא מן הרמתה….

יום ראשון ב' בשבט 17 בינואר 2010,הגיעה הבשורה המרה, ישראל (אהרון) צברי בגיל 57, נתן את נשמתו לבורא עולם בטרם עת. ישראל השוטר שעזר לאנשים רבים בראש העין, בפתח תקוה והסביבה, לאנשי השוק בפתח תקוה, לערבים מכפר קאסם ומג'לג'וליה, לחברים במושב ירחיב שאותם הוא ארגן ואהב, ישראל הבן הגדול, גאוותו של אביו שמואל הזקן, שחיכה לו בכל יום,  שיגיע עם החיוך, לאימו שרה, שראתו בו, גבר, חסון זקוף, חייכן ואהוב, ישראל האח הגדול לארבעת האחים: בנימין, אמנון, משה ויואל הצעיר ואחותם ברכה, ישראל הבעל של מזל, סידר ובנה לה בית, ישראל האבא, שדאג לבנותיו יפעת ולבנו ברק  גאוותו. ישראל הסבא הטרי, שילדה לו בתו יפעת, נכדה . ישראל החבר של כולם, חבר של שוטרים רבים – נפרד כך סתם, מבלי להודיע.

הידיעה על מותו, התפשטה כאש בשדה קוצים, המונים החלו להגיע למושב לחלוק לו כבוד אחרון ולספר בשבחו, ממתינים לבואו מטכס טהרה, רק בנו, ברק היה בטכס ולא אף אחד מאחיו. "לא טוב, שהבן יראה את גופת אביו" נוזף  האב שמואל בארבעת בניו. פנסי מכונית חברה קדישא התקרבו לביתו להיפרד, בדיוק באותה שעה, המואזין מכפר "בארה" קורא דרשה בניגון עולה ויורד עצוב, נשמע כמי שמכריז על מותו של ישראל לכל מכריו מג'לג'וליה וכפר קאסם, ובאותה שעה, מצלצלים פעמוני הכנסייה באיטליה, האפיפיור לראשונה מבקר בבית הכנסת ברומא ובאותה עת, צוות רופאים מישראל מסייע ליולדת נוצרייה בין עיי החורבות בהאיטי ללדת  והיא מחליטה לקרוא לבנה הנולד "ישראל". ובשעה שמכונית חברה קדישא נעצרת, פורץ האב בשאגה קורעת לב, זועק לשמים: "ישרא-אלללל……….מי ייתן מותי תחתך".

ישראל שוכב בסלון ביתו בפעם אחרונה נפרד מהבית אשר בנה, משם הוא מובל לבית הכנסת. בדרך נשמעת "קינה" חרישית עצובה של הדודה חממה "קינת נשים" שגרמה לסלעי המושב לדמוע. אחריה פורצת, ברכה אחותו בזעקה קורעת לב: "ישראלללל…… לאן אתה הולך?". בבית הכנסת היחיד של המושב, הרב נותן הספד– וישראל נפרד מבית הכנסת, שם  התפלל בכל שבת, נפרד מחבריו ומזקני  המושב הנותרים. באותה שעה, בבית העלמין בשכונה א' בראש העין ממתין קהל רב של שוטרים, המון אדם, ללוות לקבורה את ישראל האהוב על כולם.

"הצור תמים פעלו",  פתח הרב נהרי בניגון מרטיט את הלב ולאחר טכס צידוק הדין ההיתר ואשכבה, מלווים את ישראל אל הקבר תוך קריאת הפזמון: "ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי, קדמה אל ארץ קדם" האב שמואל וארבעת בניו ונכדו ברק בנו של ישראל, כולם עטופים בטליתות הולכים לפני האלונקה ושומעים שוב ושוב את הפסוק: "ולבני הפילגשים….".

אלי דחבש הקברן משכונה א', הניח את גופת ישראל בעדינות בקבר, מזל אשתו תוהה, מדוע מכסים אותו בעפר, מביטה כלא מאמינה שאת ישראל בעלה החזק, טומנים באדמה. עם סיום טכס הקבורה, הופיעו ברקים ולאחריהם רעמים כבדים, אשר המטירו כמויות גדולות של גשם, כמויות אדירות של דמעות שמים.

ישראל צברי בן אהרון בן יחיא אחי אבי, נפרד אני ממך ואומר: "נשמתך תלך למערת המכפלה ומשם אל כרובים… שערי המקדש יפתח לך מיכאל… ויתלווה עמך המלאך הגואל……."..

"תהי נשמתך צרורה בצרור החיים, אמן"