טז, א, וידבר ה' אל משה אחרי מות וכו'.

 חיים שאל למה אחרי מות תתיחס מצוה זו, ועוד למה וידבר ויאמר ב' פעמים, ומה היתה האמירה הראשונה. ועוד למה אמר אחרי מות ולא אמר אחר מות, ודרז"ל ידועים שכל אחר סמוך. אחרי מופלג. ועוד למה אמר בזאת יבא אהרן אל הקדש היל"ל בקרבנות אלו יבא אהרן, שהוא מדבר על מה שמזכיר. ודברי רבי יודן העירו ע"ז ואמר בזכות חבילות של מצות שנא' בהם זאת תורה ומילה ושבת וכיוצא. ואשר לעד"ן להשיב שכבר אמרנו שמשה ואהרן לא ידעו טעם מספיק למיתת נדב ואביהו וידום אהרן ולא הרהר אחר מדותיו של הקב"ה, וקבע לו המקום שכר על כך. וה' לא הודיע למשה טעם לזה מיד שיאמר לאהרן, או כדי שיקבל אהרן שכר, או לטעם אחר. ועתה אחרי מות מופלג רצה להודיע למשה וא"ל בקרבתם לפני ה' וימותו ר"ל בצירוף קירבתם לפני ה' תחלה
במעמד ה"ס שנ' ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו, וימותו בחנוכת המשכן. והנה מטעם זה תפול אימתה ופחד בלב אהרן הכה"ג באם יהיה נכנס בכל יום לבית קדש הקדשים ששם השכינה שורה שלא יארע לו כמו שאירע לנדב ואביהו, כי לא יבצר באחד העתים שלא יציץ או יעשה איזה חטא קל, לכך אמר לו דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת ולא ימות. ואמר כי בענן הידוע של קטרת יו"כ אראה על הכפורת, כמו ולא יראו פני ריקם, ר"ל בהקטרת ענן הקטורת ביום הכפורים יהא מותר לראות פני הכפורת, אבל בלאו הכי אם יראה פני הכפורת יתחייב בנפשו. או אפשר לומר בדרך אחר, והוא ע"ד מ"ש האר"י ז"ל בכוונת אמירת הב לן ונברך ופ' אברכה את ה' בכל עת, כי בכל עת הוא סוד הקליפה עש"ב. וזש"ה וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן ופגעה בהם הקליפה. דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת בשליטת הקליפה אל הקדש, שלא ימות כדרך שמתו בניו, אבל בזאת יבא אהרן אל הקדש וזהו ביום הכפורים שאין שטן ואין פגע רע, שביום הכפורים אין לשטן רשות לקטרג שכן השט"ן שס"ד כמנין ימות החמה ויום הכפורים אינו מן המנין.