בירור מקיף על אמירת 'הנרות הללו' שאומרים בחנוכה
[מתוך קובץ "הלכה ומסורה" מס' 5]
א. מקורה. ב. חובת האמירה, ומקומה. ג. מהות האמירה ועניינה. ד. ההקפדה במנין התיבות. ה. הנוסחות בזמנינו בקהילות השונות. ו. שנויי גירסאות–וביאורים.
הנה כבר בדורות הקדומים מתקופת הגאונים, נראה שנחלקו המנהגים באמירתה, שהרי אינו מופיע בסדרי הגאונים, ורק במ"ס שגם היא מהגאונים כידוע.
ובתקופת הראשונים נראה שהתחיל להתקבל בהרבה קהילות, ויותר בקהילות אירופא–אשכנז, כמו שרואים מהראשונים שהביאוהו שרובם מקהילות אלו, והרמב"ם לא הביא זה ג"כ נראה שלא נתקבל עדיין במקומו. ובמשך הזמן נתקבל בכל הקהילות כך שלפני כחמש מאות שנה בקירוב אנו מוצאים את נוס' זו שנויה בקרב פוסקים רבים מרוב המקומות.
ובתימן בתקופת רבותינו השתילי זיתים [כדמוכח ממש"כ בסי' תרע"ו סק"ח יעו"ש] ומהרי"ץ כבר היו אומרים אותו, [רק מאחר גלות מוזע כנראה], אבל הרבה קודם אין ראיה שהיו אומרים, ואדרבא כמו שרואים בתכלאל מהריב"ש ומהר"י ונה [שהיו כמאה שנה קודם] שלא הביאוהו נראה שלא, וגם מהרי"ץ שהביאו (בע"ח ח"א ע' קסא) כתב: "ועכשיו נהגו לומר הנרות הללו" וגם בע"ח הוסיף בזה"ל: והוא ע"פ הש"ע סימן תרע"ו עכ"ל. הרי שמשמע שהיתה הוספה מחדש סמוכה לו. [אמנם יתכן מאוד שהיו מקומות אחרים שאמרוהו מקדם ע"פ הטור והש"ע].
ועכ"פ מאז בכל ערי תימן וגלילותיה, נתקבל הדבר באהבה לאומרו בשמחה של מצוה.
א. מקורה
המקור הקדום ביותר שבידינו לאומרה הוא במסכת סופרים (פרק כ הלכה ד [ולפנינו הוא בה"ו]) שכ' בזה"ל: כיצד מברכין, ביום הראשון המדליק מברך שלש, והרואה שתים. המדליק אומר, ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של חנוכה, ומתנה ואומר, הנירות האילו אנו מדליקין על הישועות ועל הניסים ועל הנפלאות, אשר עשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים, וכל [מצות] שמונת ימי חנוכה הנירות האילו קודש [הם], ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד, כדי להודות שמך על נפלאותיך ועל ניסיך ועל ישועתיך; ואומר, ברוך אתה שהחיינו; ואומר, ברוך אתה שעשה נסים. אילו למדליק, אבל לרואה, אינו אומר ביום ראשון אלא שתים, שהחיינו ושעשה. מיכאן ואילך, המדליק מברך להדליק, ומתנה; והרואה אומר, שעשה נסים. ע"כ.
והביאוהו הרבה ראשונים ה"ה שו"ת מהר"ם מרוטנברג (חלק ד, דפוס פראג סימן סו), תשב"ץ קטן (סימן תקעו), רבינו ירוחם – (תולדות אדם וחוה נתיב ט חלק א דף סא טור ב), הרא"ש (שבת פרק ב), טור (אורח חיים סימן תרעו), הגהות מיימוניות (הלכות מגילה וחנוכה פרק ג), ובס' לקט יושר (חלק א אורח חיים עמוד קנא ענין ד, ובע' קנב ענין א), וכ"כ האבודרהם (חנוכה), ובספר המנהגים (טירנא, חנוכה), וכ"ה בספר האגודה [בשינויים רבים]. ובשו"ת מהרש"ל סימן פה, ומהרי"ל (מנהגים, הלכות חנוכה), ובשו"ת מהרי"ל (סימן קמה), בית יוסף (סימן תרעו) ובשו"ע ס"ד ולבוש, וש"פ.
ב. חובת האמירה, ומקומה.
א. הנה מל' המסכת סופרים הנ"ל מבואר שאומר אותו בתוך סדר הברכות לאחר ברכת להדליק, ועניין אמירתו הוא להתנות, כמש"כ "ומתנה ואומר" וכו' וצ"ב עניין תנאי זה, וגם שלפ"ז לכאורה הוא כחיוב ממש.
ובאמת כ"כ בספר התשב"ץ (קטן סימן תקעו) בזה"ל: זה מצאתי במסכת סופרים שחוב הוא לומר אחר הדלקת נר חנוכה הנרות הללו וכו'.
וכ"מ בהגהות מיימוניות (הלכות מגילה וחנוכה פרק ג, ב) במס' סופרים פ"ב שיש לומר אחר ההדלקה נוסח זה הנרות הללו וכו' ועל ישועתך ברוך שהחיינו ואשר עשה נסים. וכן היה רגיל מהר"ם ז"ל, ע"כ:
וכעי"ז כתב בשו"ת מהרי"ל (סימן קמה) "גם תימא אשר שמעתי מגדולים וההמון נוהגין בו (כן, פ') לברך נס קודם זמן ואחר כך מתנה[א] הנרות הללו כו', ובכמה מקומות ראיתי ממסכת סופרים (פרק כ' ה"ו) הנוסח אינו כן, שאומר שמברך להדליק ומתנה ואומר הנרות כו' [ואח"כ שהחיינו, שם] ואחר כך נס. וכן העתיקו הגדול בחיבור הגהות בספר רמב"ם (הגהות מיימוני חנוכה פ"ג אות א.).
וכ"מ בלקט יושר (חלק א אורח חיים עמוד קנב ענין א)[ב] הנרות הללו וכו' ועל ישועתיך. ברוך שהחיינו, ואשר עשה ניסים. וזה הנוסח כתבתי מכתב יד וכן מהר"י מינץ יצ"ו, וראיה שהקדים שהחיינו לאשר עשה נסים, ולפי שמצאתי במסכת סופרים (פרק כ' ה"ו) ורציתי לדקדק ברוך שהחיינו ואשר עשה ניסים אין מנוסח הנרות הללו, אלא סדר ברכות הוא מונה. ולא הודה לי מה"ר יעקב מיישטרי יצ"ו אלא הנוסח כן הוא.
מבואר בדבריהם שסדר האמירה הוא כמש"כ לפנינו במ"ס בתוך סדר הברכות לאחר ברכת להדליק. ואעפ"כ לא כתבו אינהו שהוא חוב, כמש"כ התשב"ץ. וי"ל שאינו חובה ממש וצ"ע.
ב. ובכמה ראשונים לא נת' סדרו כלל, רק שאומרים אותו אחר ההדלקה ובפשטות י"ל דהיינו אחר כל ההדלקה וי"ל עוד בשם צדדים בדבר או אחר הדלקת נר ראשון שהוא החובה העיקרית, או שאת שני הברכות מברך לאחר ההדלקה ג"כ, ולפ"ז יתכן שאין כאן מח' גמורה, ולכולהו מיקום האמירה הוא אחר ברכת להדליק, וקודם ברכות שע"נ וזמן. וראה הערה.
וכמש"כ בשו"ת מהר"ם מרוטנברג חלק ד (דפוס פראג) סימן סו בזה"ל: "גרסי' במס' סופרים (פרק כ') המדליק נר חנוכה אחר שהדליק אומר הנרות הללו וכו' ועל ישועתך"[ג].
וכ"כ הרא"ש (מסכת שבת פ"ב) "ובמסכת סופרים (פ"ב הלכה ו) כתוב כיצד מברכין המדליק מברך שלש בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה כו' ואומר הנרות הללו וכו' ועל ישועתך. ושמעתי שרבינו מאיר ז"ל היה אומר אותו.
וכ"כ במרדכי פ' במה מדליקין (שבת פרק במה מדליקין רמז רסב): הגה"ה העתקתי ממסכת סופרים [שם הל"ו] מדליק ואומר הנרות האלו אנו מדליקין על הישועות ועל הנסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו ע"י כהניך הקדושים וכל שמונת ימי חנוכה הנרות האלו קודש (הם) ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותם בלבד כדי להודות את שמך על נפלאותיך ועל נסיך ועל ישועתיך. וגם שמעתי אומרים שמורי רבינו הר"מ ז"ל אומרו עכ"ה:
וכ"ה בטור (אורח חיים סימן תרעו) "המדליק אחר שהדליק אומר הנרות הללו וכו' ועל ישועתך וכן היה נוהג ה"ר מאיר מרוטנבורק וא"א הרא"ש ז"ל".
ובבית יוסף (ד"ה גרסינן) כתב: גרסינן במסכת סופרים (פ"כ ה"ו) המדליק אחר שהדליק אומר הנרות הללו אנו מדליקין וכו'. כתבו הרא"ש בפרק במה מדליקין (סי' ח) וכתב ששמע שרבינו מאיר היה אומר אותו וכן כתוב בהגהות מרדכי (סי' רסח):
והאגודה כתב: הרואה נר חנוכה חייב לברך ודוקא שהוא במדבר או בספינה ואינו יכול להדליק אבל המדליק בלילה הראשון יברך שלש בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר חנוכה, שעשה נסים ושהחיינו. ובשאר הלילות אין מברך זמן. ואחרי ההדלקה יאמר הנרות הללו אנו מדליקין על הנסים ועל הגבורות ועל התשועות ועל המלחמות שעשית לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה על ידי כהניך הקדושים והנרות הללו קודש הם ואין אנו רשאים להנות לאורן זולתי לראותן בלבד להודות לשם קדשיך על נסיך ועל גבורתיך ועל תשועתך, והכי איתמר במסכת סופרים. ע"כ.
ובאבודרהם (חנוכה) –ואמרינן במסכת סופרים (פ"כ ה"ד) המדליק נר חנוכה אחר שהדליק אומר הנרות הללו וכו' ועל ישועתך. וכן היו נוהגין לומר ה"ר מרוטנבורק והרא"ש.
וכ"כ מהרי"ל (מנהגים הלכות חנוכה) –"ואחר ההדלקה אומר: הנרות הללו וכו' ועל ישועתיך". ובמנהגים (למהר"א טירנא, חנוכה) –"ומיד אחר שהדליק אומר (כב) הנרות הללו וכו' כמו שמפורש באורח חיים ובסימני אשירי". וכ"כ בספר סדר היום – סדר חנוכה "וכן תקנו לומר אחר הדלקת הנרות, הנרות הללו וכו'".
וכ"פ בשו"ע (או"ח סי' תרעו סעיף ד) – אחר שהדליק, אומר: הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הניסים ועל הנפלאות וכו'.
ג. ומצאנו גם מהראשונים שכ' להדיא שהוא מנהג גרידא וכמש"כ רבינו ירוחם – (תולדות אדם וחוה נתיב ט חלק א דף סא טור ב) ז"ל: יש שנהגו לומר כשמדליקין נר חנוכה אחר שמברכי' הנרות הללו וכו' ועל ישועותיך. ונהגו כן לפי שכתוב במסכת סופרי' כיצד מברכין המדליק מברך שלשה להדליק וכו' שעשה נסים ושהחיינו וכן היה נוהג הר"מ בהדלק'.
ולסיכום א"כ יש לנו לחלק את השיטות לכל הפחות לשלשה א, התשב"ץ, וקרובים לזה ההגמ"י ומהרי"ל בשו"ת, ולקט"י. שחובה היא לאומרו ובדוקא בסדר שבתוך הברכות, וכך היתה התקנת חז"ל מתחילה. ב, שאומרו אחר כל ההדלקה [וכ"מ מבואר במחזור משנת שכח ע' 92 בבימ"ס] או כב' הצדדים הנז' בשיטה זו כמש"כ לעיל. ומ"מ צריך לאומרו, כמבואר במ"ס, וכ"פ רוב הפוס' וכ"פ מרן השו"ע. ג, מנהג גרידא ע"פ מ"ס.
והנראה בפשיטות שיסוד מח' הראשונים הינה מחילופי הגי' במ"ס שם, והיינו האם גרסי' מילות "ומתנה" או לאו, [ונראה שהתשב"ץ למד מזה שהוא חוב גמור מה שאין כן שארא, או שנאמר שגרס להדיא כן במ"ס "שחובה היא"] וכן יתכן גם שחלוקים בגי' במקום האמירה דהיינו שי"ג שאומרו לבסוף אחר כל הברכות, אם כי הגם שאינו רק השערה בעלמא הוא שינוי גדול שאינו מצוי כ"כ, ויש מזה סייעתא למש"כ לעיל כצד שאין מח'.
ועי' בפר"ח שכ' שי"א שיאמר כן קודם שיברך שע"נ, [וכוונתו להב"ח שם שמסיק כן להלכה ולמעשה]. ואין זה מחוור להפסיק בברכות אלא אחר כל הברכות יאמר אותו, וכן אנו נוהגים. ע"כ. והביאו בכה"ח ל.
ויש לעמוד על זה שלא מצאנו מנהג כזה בימינו, שיאמרוהו בסדר הברכות למרות שלהדיא כן מבואר בכמה רבוואתא, וכ"ה במ"ס לפנינו, ושכן יתכן גם דעת ש"ר.
ובאמת הטעם לזה הוא מחמת החלטת השו"ע בסי' תרע"ו ס' א–ד. והרמ"א [בד"מ, ובש"ע ס"ב, והעלהו השתילי זיתים] שמברכים הכל קודם ההדלקה ואח"כ אמירת הנרות וכמבואר כ"ז להדיא שם, והוא ע"פ האבודרהם שכתב כן בשם הר"ר יונה וכמו שהביאו בב"י יעו"ש. וכ"כ רבינו בשת"ז סק"א משמם.
ומ"מ צ"ב מדוע לא העלו הם את חילוקי הדעות הנ"ל, ומצאתי שעמד בזה בערוך השולחן שם סעיף ה שכ' ז"ל: ואמת שכן הוא במס' סופרים [פ"כ ה"ו] וז"ל המדליק מברך להדליק נר ואומר הנרות האלו אנו מדליקין וכו' ועל ישועתך ברוך אתה ד' שהחיינו ואומר שעשה נסים וכו' עכ"ל ובהגהת מיימוני פ"ג [אות ב'] כתב שכן עשה מהר"ם ע"ש.
אמנם רבינו הרמ"א כתב שמברכין כולם כאחת קודם ההדלקה, וטעמו ברור דאיך אפשר להפסיק בין הברכות ובע"כ כיון שלהדליק מברך מקודם ממילא דגם אלו צריך לברך מקודם כדי שלא להפסיק.
ונ"ל ברור דגם במס' סופרים אין הכוונה שיאמר השתי ברכות אחר הנרות הללו, וראיה שהרי הטור כתב לעשות הג' ברכות ביחד, ואח"כ כתב בשם מס' סופרים לומר הנרות הללו ושכן היה נוהג מהר"ם והרא"ש ז"ל ע"ש. הרי להדיא שכן פירשו הכוונה או שטעות הוא במסכת סופרים, וצ"ל השתי ברכות מקודם דהרבה טעות נפלו בה כידוע, וכן עיקר לדינא וגם מהר"ם עשה כן וכן הוא בתשו' מהרי"ל, וכן אנו נוהגים:
אך דבריו צ"ע שהרי מצינו גי' זו בעוד כמה ראשונים, וכולהו בט"ס ניתלי. ועוד צ"ל שלא ראם כלל דאל"כ האם גברא אגברא קרמית, וברור שאין ראיה מגי' הטור לגי' שאר ראשונים. ובמש"כ שכן פירשו הכוונה זה יובן להטור וש"ר אך דוחק הוא לראשונים שכתבו להדיא כן, ועוד שגם הלשון "ומתנה" שהביאוהו הראשונים הנז' דחוק הוא לפ"ז. וכל שכן שצ"ב לשון התשב"ץ שחוב הוא.
הכרעת המהרש"ל
והמהרש"ל בשו"ת (סימן פה) דעתו שיאמר זה אחר כל הברכות אך מיד אחר הדלקת הנר הראשון. וז"ל: ויברך כל הברכות עובר לעשייתן ומיד אחר גמר הדלקת הנר הראשון שהוא עיקר יאמר הנרות הללו ויגמור ההדלקות בעוד שאומר הנרות כו'.
וכן הסכימו כל האחרונים, עי' בט"ז סימן תרעו סק"ה משמו, וכ"כ המגן אברהם שם סק"ג משמו, וכ"כ בשת"ז סק"ח, וכ"פ בקצור שו"ע – (הלכות חנכה סימן קלט – יב), וכ"פ הבן איש חי (- הלכות שנה ראשונה – הלכות חנוכה), ומ"ב סק"ח, וערוה"ש ס"ח, כה"ח כח, וש"א. [ועי' גם חמדת ימים חנוכה, א].
והבנת שיטה זו תלויה בהבנת שיטות הראשונים האמצעית דלעיל והוא או שכך דעתו בדעתם, או שהוא כפשרה בינותם.
וכמשנ"ת בדבריהם היינו תוך כדי הדלקת הנרות ועי' בזה בשו"ת מנחת יצחק (חלק ו סימן סד).
X
דעת הפרמ"ג דלא כמהרש"ל
במקום האמירה
כ' הפרי מגדים (אשל אברהם – או"ח סימן תרעב) "ומיהו לכתחלה ודאי יברך הברכות קודם שידליק נר ראשון וידליק כל הנרות ואח"כ יאמר הנרות הללו לאחר גמר הדלקתן דלמה יפסיק בין ברכה למצוה לכתחלה אבל בתרע"ו בט"ז ומ"א ג"ה בשם רש"ל אומר הנרות אחר הראשון שהוא עיקר וצ"ע. ועיין בה' ר"ח אי מברכין על מנהגא ואי"ה בתרע"ו יבואר מזה":
ושם במשבצות זהב (סימן תרעו) כתב: אחר שהדליק. עט"ז. וכ"כ המ"א ג' ומ"מ צ"ע דהא בין הברכה והדלקת נר ראשון אסור להפסיק ולומר הנרות הללו א"כ י"ל דהברכה על כל הנרות קאי וכמו שנראה ממ"ש המ"א בריש הסי' בב"י בסי' תרע"ב דאם הדליק אח"כ אין מברך ומשמע אם כיון שצריך לברך שנית, א"כ משמע שהברכה קאי על כל הנרות, ולמה יפסיק בין ברכה להדלקת שאר הנרות. ומ"מ הא ודאי אחר גמר כל הג' ברכות והדלקת נר ראשון הוא שיאמר הנרות. ואני העני לא ראיתי לנהוג כן, וח"ו אין אומר נגד מאורן של ישראל מהרש"ל ז"ל, ומ"מ מי שנוהג ואומר אח"כ הנרות הללו לאחר שהדליק הכל נמי שפיר דמי כו' וצ"ע. ומנין ל"ו תיבות עמ"א ושם יבואר אי"ה ועא"ר אות ח' בזה:
מבואר להדיא שדעתו לכתחילה לאומרו אחר הדלקת כל הנרות, ומחשש להפסק, וכן נהג הוא בעצמו. ורק מחמת הוראת המהרש"ל לא הורה כי אם בלשון דיעבד. וכ"פ במ"ב שם "ומ"מ מי שנוהג לומר הנרות הללו לאחר שהדליק הכל נמי שפיר דמי [פמ"ג]". הרי שהמ"ב נקטו בלשון לכתחילה "מי שנוהג".
וכ"מ בשולחן ערוך הגר"ז (פסקי הסידור דיני חנוכה) "יברך בכל לילה להדליק נר חנוכה ושעשה נסים ובלילה ראשונה יברך גם כן שהחיינו. ואין להדליק עד שיגמור כל הברכות… ואחר שידליק הנרות יאמר זה: הנרות הללו כו'.
וכמשנ"ת כל האחרונים [ואצ"ל בראשונים שכ' לאומרו בסדר הברכות] לא ס"ל כפרמ"ג אלא הסכימו עם המהרש"ל שאין כאן חשש הפסק כלל, ומאחר שהוא מענין ההדלקה.
לרבות ד' רבותינו השתילי זיתים וכנ"ל. וכ"מ דעת מהרי"ץ שהביא זה, ולא חש להפסק כמש"כ לחוש בכמה מקומות, [אף שיש לדחות שר"ל שיאמרה אחר כל ההדלקה מ"מ מאחר שכ"כ רבו בעל השתילי זיתים להדיא לא הוה שתיק אי ס"ל לחלוק, גם המנהג יוכיח].
ויש לציין את מש"כ בשו"ת שיח יצחק (סימן שמו) חקירה, אם מותר לומר נוסח הנרות הללו לאור נר חנוכה. ומסיק לענ"ד נראה דמותר, דהרי קיימ"ל בסימן תרע"ד [ס"א], שמדליקין מנר לנר לצורך נר חנוכה, ולצורך המצוה מותר להשתמש עם הנר חנוכה, וכן האמירה ההיא היא צורך לנרות, שמספר בזה טעם המצוה למה אנו מדליקין, ודבר זה חובה, שהרי כל מה שמדליקין הוא רק כדי לפרסם הנס, ובאמירה הזו הרי מפרסם הנס שאומר טעם ההדלקה. (והאמירה הזו בת ל"ו תיבות כנגד נרות חנוכה).
X
ג. מהות האמירה ועניינה
הנה כפי שהובא לעיל יש את דעת המ"ס שלפנינו שעניין האמירה בזה הוא כתנאי וכלשונו "ומתנה ואומר" וכו' ושכן הביאו כמה רבוואתא. וצ"ב בכוונה זו, מדוע בכלל צריך תנאי, וגם למה זה מועיל, דבלא"ה האיסור של השימוש בנרות חנוכה קיים ועומד מאחר שהוקצה למצוותו. ועוד שהיכן אומר בנוס' הנרות הללו ל' תנאי.
ובפסיקתא (שכל טוב –בובר, שמות פרק טז) ראיתי לשון בדומה לזה בעירוב, ז"ל: "ומברך חד מינייהו ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב, ומתנה ואומר בדין יהא לן שרי לאפוקי ולעיולי ולטלטולי בשבתא בכולה מתא דנא לנו ולכל ישראל הסמוכין על עירוב זה עד זמן פלוני: וגם כאן אין הלשון כתנאי רק כהודעה של כוונת המעשה, שע"י העירוב יהא מותר בטלטול.
ועי' בשו"ת הרשב"א (חלק ה סימן רנז) "אבל במדיר לחבירו, ועל אותו נדר ממש הוא מקדים ומתנה ומבטלו בפיו, ואומר: כל נדר שאני עתיד להדיר את פלוני, כדי שיעשה עמי כך וכך, הרי הוא בטל". וגם כאן מצאנו שהלשון "מתנה" אינו בדוקא על ל' תנאי אלא על הודעת כוונת דבריו ומעשיו, ומסתברא שהיינו בין להיתר ובין לאיסור, ובזה יובן שפיר הל' שבמ"ס לפנינו "ומתנה ואומר" שאינו אלא כהודעת האיסור של הקצאת הנרות למצוותם בלבד, ותל"מ.
אלא דאכתי לא יספיק למה ששאלנו למה זה מועיל, ומדוע לומר זאת. ובשלמא גבי נדר שמחיל עי"ז ביטול דברים או לגבי עירוב שעי"ז מבהיר כוונת המעשה וי"ל שחל עי"ז ההיתר לטלטל, שלא יהא כמעשה קוף בעלמא. ועוד שלפ"ז לא יובן ד' התשב"ץ שכ' שחוב הוא, וגם לא יובן מדוע אומרו בתוך סדר הברכות, ולא אח"כ.
ושמא י"ל דלולי אמירתו זו על ידי ההדלקה לא היה נאסר כל השמן שבנר רק מקצתו כדי מעשה הדלקה גרידא, דהדלקה עושה מצוה [מאחר וכבתה אין זקוק לה] או לכל היותר כדי השיעור הנצרך, וע"י אמירה זו מחיל הוא את חלות האיסור על כל השמן. וא"ת מדוע אומרים זה דוקא בנ"ח ולא גבי נר שבת, י"ל דגבי נ"ש מאחר שהוא צריך לנר כדי שיהיה לו אורה בסעודתו אין לחוש שיבא לחוס על השמן וליקח ממנו וכדו' אך גבי נ"ח שא"צ לו כלל יש לחוש ועי"ז לא יקיים המצוות חכמים כראוי, וע"כ נאסר עליו הכל. ובזה יובן הכל שפיר בשיטה זו.
[ולכאורה לפמש"כ המדליק בביהכנ"ס אין לחוש ולא היה צ"ל, אך י"ל שלא חילקו בדבר, או ששם יש את הפרסומי ניסא באמירה זו, ולפ"ז יש לשיטה זו את שני העניינים. ולפ"ז יובן הה"א שלא לומר עי' בלקט"י (עמוד קנא ענין ד) כתב "ואמר מי שהדליק בב"ה צריך לומר הנרות הללו, אבל המשתתף אין צ"ל הנרות הללו". והיינו אף על פי שלא שמע מהמדליק דאל"כ מאי רבותא, ומבואר מדבריו שהוא מוטל על המדליק].
ועד"ז י"ל ג"כ לד' ש"ר שרק אומר זה כהודעת דברים ולא כדין. והטעם שאומר זה מחמת שהרי מדליקים בזמן שיש חושך והמדליק אז תמיד מדליקו להנאתו ולרבות נר שבת שהוא למצוה. ויסברו ב"ב [או אף הוא] שמדליקו גם להנות מאורו וגם למצוה, וע"כ נגד זה אומר כן.
ועוד שעי"ז מזכירים שעל מעשה הנסים מדליקים ולא בסתם, והיינו כחלק מפרסומי הנס שאומר כ"ז בפירוש ופירוט אף שכבר בברכת שע"נ ג"כ אומר ענין הנס. וכעי"ז כתב בערוה"ש שם, "וזהו משום פרסומי ניסא, אבל אם לא אמר זה לא עיכב והרמב"ם לא הזכיר זה כלל עם כי ישנה במס' סופרים. עכ"ל. ויש להעיר שמזה שלא הביא זה הרמב"ם מבואר לכאורה שס"ל שאינו אלא מנהג, וכנראה בזמנו לא נתפשט המנהג [במקומו עכ"פ].
ולכאורה דברי הערוה"ש בשלא עיכב אינה אמורה רק לד' רוב הפוס' אך לד' התשב"ץ וסיעתו שחוב הוא י"ל שמעכב. אך גם זה יש לדחות שאף לדידהו אינו לעיכובא וכן מסתברא, מאחר שגם בגמרא וברי"ף והרמב"ם לא נזכר זה.
X
ד. ההקפדה במנין התיבות
ועוד כ' בשו"ת מהרש"ל סימן פה ז"ל: ויברך וכו' הנרות כו'. וזו נוסחה הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הניסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו ע"י כהנך הקדושים וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קדש הם ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל ניסך ועל ישועתך. לא תשנה ולא תוסיף ולא תגרע והטעם מפורש וסימן ל"ו תיבות לבד הנרות הללו כאלו אמר הנרות הללו ל"ו הן.
הרי דס"ל שאין לשנות מהנוס' ע"מ שיהיה כמנין התיבות בדוקא. וכן אינו כולל תיבות "הנרות הללו". ובע"כ יש איזה ט"ס בדבריו שהרי לפי החשבון יוצא 39 תיבות, וכבר העיר כן בכה"ח כח, יעו"ש. וגם הערוה"ש ס"ח כתב: וז"ש שיש בכאן ל"ו תיבות כמניין נרות חנוכה לא אוכל לכוין החשבון. ע"כ. ועי' להלן בדברי הא"ר.
במהרי"ל (מנהגים) הלכות חנוכה כתב: ויש בו ל"ו תיבות כמניין כל הנרות של חנוכה לבד השמשים ועם השמשים הם מ"ד, וסימנך נ"ח מ"ד למראה, ר"ל נ"ח נר חנוכה הם מ"ד וכולם יהיו למראה נס דווקא]. משמע שכולל גם תיבות "הנרות הללו".
וכ"כ בט"ז סימן תרעו סק"ה משמו: וכ"כ המגן אברהם שם סק"ג משמו: אומר הנרות וכו' – אחר שהדליק נר ראשון אומר הנרות ויהיו ל"ו תיבו' מלבד ב' תיבות הראשונו' רמז למנין הנרו' [רש"ל] ובהני תיבות הנרות הללו יש ח' אותיות רמז לח' ימי חנוכ':
וכ"פ הבן איש חי (- הלכות שנה ראשונה – הלכות חנוכה), ומ"ב סק"ח, וערוה"ש ס"ח, וכה"ח שם וש"א.
וכ' האליהו רבה שם סק"ח [על הלבוש] כדי להודות וכו'. אבל רש"ל שם כתב נוסח הנרות הללו וכו' כדי להודות לשמך על נפלאותיך וכו' ולא משנה ולא מוסיף ולא מגרע, והטעם מפוסקים וסימן ל"ו תיבת לבד הנרות הללו אנו מדליקין, עד כאן.
והנה מטה משה כתב עליו יש תיבה יתירה מל"ו ומצאתי בדפוס אחד כתב בו על הניסים ונפלאות ואז מכוין ל"ו, ושמחתי כמוצא שלל רב עד כאן לשונו.
ותמיהני שזהו ודאי טעות הוא דאם כן נאמר על התשועות וניסים ונפלאות[ד]. ועוד שראיתי במסכת סופרים והגהות מימוני והרא"ש (שהרי ליתא באבודרהם) וטור שכתבו ועל הנפלאות. אלא לעניות דעתי דתיבות "הן" טעות סופר הוא וצריך לומר הנרות הללו קודש ואין וכו' דהא מסיים להשתמש בהן, וכן משמע באבודרהם כנוסחות רש"ל ממש ולא נזכר שם תיבת הן, [וכ"כ משמו בשער הציון (סימן תרעו יג) ויאמר הנרות הללו קודש, ולא יאמר קודש הם, דאם כן יהיה ל"ז תיבות [אליה רבה].
וסיים שם שכן היו נוהגין הרמב"ם והרא"ם והרא"ש וכן ראיתי בהרא"ש רק שכתב וכל מצות שמנת וכו', ופשוט שטעות סופר הוא שהרי ליתא באבודרהם וכן בטור וכל הפוסקים ליתא תיבת מצות.
כתב מטה משה שם ונוסחות הרא"ש הוא מ"ד תיבות במספר הנרות עם השמשים, עד כאן. והוא תמוה שהרי כתבתי שהוא ממש כרש"ל ל"ו תיבות רק בתיבות מצות לבד יש הפרש והוא טעות סופר כדפירשתי, ואפשר שכיון לרמזים פרק במה מדליקין שממנו הוציא הלבוש. ובאמת תמוה שנוסחות הטור הוא כרש"ל וסותר את עצמו, גם הוא נגד הרא"ש וכל הפוסקים שכיוונו על ל"ו תיבות וכן הלכה: עכ"ל הא"ר.
ואחר המחי"ר דברי הא"ר צ"ב דמאי אולמיה דתיבות ועל שכ"ה בכמה גי' בראשונים מתיבת הן שגם היא בכמה ראשונים כמשנ"ת לעיל, ואם מחמת מה שכבר אומר בהן, לק"מ שמתחילה קאי על הנירות עצמם, ואח"כ קאי על השימוש בהן, ודוק.
גם עצם מה שהכריח לכמה ט"ס רק מחמת מנין התיבות צ"ב דהלא כל מי שחידש ענין אמירת הנוס' דוקא לפי מנין התיבות ה"ה המהרש"ל, ומסתמא קודם לכן לא היו מקפידים בזה, וכדמוכח בשינויי הנוס' הרבים. ובע"כ צ"ל דלא סבירא להו וכמש"כ רבינו השתילי זיתים בזה עי' להלן בסמוך, ואם היו מקפידים לא אישתמיט חד מינייהו מלכתוב זאת, כמש"כ מהרש"ל. [ואדרבא מנוס' מוכח איפכא] ואצ"ל שבע"כ לומר כן באגודה, ולבוש שיש בהם שינויים גדולים, אלא אף בשאר הנוס' בראשונים, מוטב שנאמר שלא ס"ל לדקדק בזה, מאשר נאמר כמה ט"ס.
X
רמז בתיבות הנרות הללו
כתב המגן אברהם שם סק"ג: "ובהני תיבות הנרות הללו יש ח' אותיות רמז לח' ימי חנוכה:
ובפרי מגדים (במשבצות זהב – אגרת): הנרות הללו כמו האלה תשבי, ומ"ש שם שוה לנקיבות כזכרים לכאורה נר זכר הוא וכן בדרז"ל אף הכלי בלשון זכר מטלטלין נר חדש לא ישן והקבוץ בנקיבה כמו אבות ופילגשים בהיפוך. י"ל ב' ידיעת אי שייך עיין בשערי תפלה לזמן הזה ההר הטוב יע"ש עיין מ"ש בפריי הנרות הללו ח' אותיות אי גרס נרות הללו הוה א"ש ובכל נוסחאות הנרות הללו ומלת מדליקין בהן הן קשה כמ"ש. י"ל אי הוקצה המנורה ח' ימי חנוכה למצותה וצ"ע:
וצ"ע מדוע הקשה כן הא בפשיטות י"ל דכוונת המ"א מחמת ד–הנרת היינו חסר וכדכתיב בקרא בהעלותך את הנרת. וכ"כ להדיא בלבו"ש, והביאו הכה"ח ס"ק כט. וכ"כ במ"ב "ובשני תיבות הנרת הללו יש ח' אותיות רמז לח' ימי חנוכה".
X
ביאור בדברי רבינו השתילי זיתים
ובשתילי זיתים סק"ח בזה"ל: אחר הדלקת הראשון שהוא עיקר יאמר אותו ויגמור ההדלקות בעוד שאומרו, ואין מנהגינו להקפיד במנינים (עמ"ש הר"ד אבודרהם בס' התפילות).
הנה יעו"ש באבודרהם ולא מצאנו כן, רק מקורו כמש"כ לעיל מהמהרש"ל. ונ"ל שחסר בכאן ציון וצ"ל אחר המילים "ויגמור ההדלקות בעוד שאומרו, (ט"ז ומ"א). ואין מנהגינו להקפיד במנינים (עמ"ש הר"ד אבודרהם בס' התפילות)". וגם בזה צ"ע בכוונת רבינו.
אך נראה שכוונת רבינו למש"כ האבודרהם בסדר תפילת שמונה עשרה בזה"ל:
"יש אנשים שמנו התיבות שיש בכל ברכה וברכה משמונה עשרה והביאו פסוקים על כל ברכה מעניניה שעולין תיבותיהם כמנין תיבות הברכה, וכן עשיתי אני בראשונה מנין כזה. ואחר כך נראה לי שאין לו יסוד ולא שורש כי לא תמצא מקום בעולם שאומר שמנה עשרה בענין אחד תיבה בתיבה, אלא יש מוסיפין תיבות ויש גורעין ואם כן המנין הזה אינו מועיל אלא למי שעשאהו לא לזולתו. ולמה נטריח על הסופרים לכתבו". עכ"ל.
ובזה יישב רבינו דכ"ש והוא הדין בעניינינו יובן המנהג שלא הקפידו בדבר. ודוק. וכמשנ"ת לעיל מסתמא כן דעת רוב הראשונים שלא כתבו כמהרש"ל. וע"כ השמיט רבינו את דברי הט"ז והמ"א בשם הרש"ל בזה.
ואגב עי' בנוס' כנה"ג בזה שיש בה הוספות רבות ויש להניח שלא שינוהו מימות רבינו וא"כ מהנוס' זו גופא מוכח דלא קפידו, ורבינו החזיק במנהג המשתלשל ובא בידיהם מאבותיהם.
ועי' גם בשו"ת שיח יצחק (סימן שמח) "ומה שמעורר למה לא נהיגי לומר הנרות הללו בנוסח מהרש"ל שבמ"א (סי' תרע"ז סע"ק ג' ועיין במחצית השקל שם), הנה גאון האמרי אש ז"ל נזהר בזה כמובא בסדרי מנהגיו שבס' זכרון יודה, ועל נוסח הסידור אין להקשות דרובי ורובא נוסחאות שבתפלה הן בשמ"ע יש שינויים רבים, ועד יעמוד הכהן לאורים ותומים כחז"ל סוף סוטה, אז יבוררו הנוסחאות".
X
ה. הנוסחות בזמנינו בקהילות השונות
נוסח תימן –שאמי (כנה"ג)
הנרות הללו אנו מדליקין על הנסים ועל הפרקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות ועל הנחמות. שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. על ידי כהניך הקדושים. וכל שמונת ימי חנכה. הנרות הללו קדש הם. ואין לנו רשות להשתמש בהם. אלא לראותם בלבד. כדי להודות לשמך על נסיך ועל נפלאותיך ועל ישועתך[5]:
נוסח תימן – בלדי (ע"ח)
הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הנסים ועל הנפלאות, שעשית עם אבותינו בימים ההם בזמן הזה. על ידי כהניך הקדושים. וכל שמונת ימי חנכה. הנרות הללו קדש הם. ואין לנו רשות להשתמש בהם. אלא לראותן בלבד. כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל נסיך ועל ישועתך[6]:
נוסח הספרדים
הנרות הללו אנחנו מדליקין על הנסים ועל התשועות. ועל הנפלאות. שעשית לאבותינו. על ידי כהניך הקדושים. וכל שמונת ימי חנכה הנרות הללו קדש. ואין לנו רשות להשתמש בהם. אלא לראותם בלבד, כדי להודות לשמך על נסיך ונפלאותיך וישועותיך[7]:
נוסח אשכנז–וספרד
הנרות הללו אנו מדליקין על הנסים ועל הנפלאות ועל התשועות ועל המלחמות. שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. על ידי כהניך הקדושים. וכל מצות שמונת ימי חנכה. הנרות הללו קדש הם. ואין לנו רשות להשתמש בהם. אלא לראותם בלבד. כדי להודות ולהלל לשמך הגדול על נסיך ועל נפלאותיך ועל ישועתך[8]:
W
ו. שנויי גירסאות– וביאורים
הנוס' שלפנינו היא הכתובה במ"ס לפנינו
הנירות האילו[9] אנו[10] מדליקין על הישועות[11] ועל הניסים ועל הנפלאות, אשר[12] עשית [13]לאבותינו על ידי כהניך הקדושים[14], [15]וכל [מצות] שמונת ימי חנוכה הנירות האילו[16] קודש [הם][17], [18]ואין לנו רשות להשתמש בהן[19] אלא לראותן בלבד[20], כדי להודות שמך[21] על נפלאותיך ועל ניסיך ועל ישועתיך[22].
[א] וע"כ מש"כ בהגה לתקן אולי צ"ל ומדליק, או אולי צ"ל מתחיל. אינו נכון.
[ב] אך עי' בלקט יושר (שם עמוד קנב ענין ד): "ולאחר שאמר הנרות [הללו] היה מנגנין מעוז צור ישועתי". הרי דמבואר להדיא דהיינו אחר גמר כל הדלקת הנרות. וצ"ל דלאו סתראי נינהו והא דידיה הא דרביה בעל התרוה"ד. ועי' שם (עמוד קנא ענין ד): "ואמר מי שהדליק בב"ה צריך לומר הנרות הללו, אבל המשתתף אין צ"ל הנרות הללו". הרי שיש דינים באמירתו. וצ"ע.
[ג] יש להעיר שגם בהגמ"י כתב אחר ההדלקה, ואעפ"כ מבואר דהיינו בתוך סדר הברכות, וא"כ יתכן אף ששיטתו כן היא. וכן בשאר הראשונים לא בכולהו מוכרח דפליגי יעוי' היטיב.
[ד] ר"ל שנצטרך להוריד גם את העל השלישי ובזה שוב יגרע מהמנין, וצ"ל דלד' המט"מ לא יוריד רק אחד, וזה לא ניחא לא"ר מצד דקדוק הלשון.
[5] מנין התיבות 51, גם בזה י"ל כנ"ל כנגד 36 +8 שמשים + 6 אותיות נר חנוכה=51.
[6] מנין התיבות 46, גם בזה י"ל כנגד 36 +8 שמשים + 2 אותיות נר =46. ודע שמל' מהרי"ץ שהבאנו להלן בביאורים מוכח שאיהו שהגיה הגי' ע"פ מ"ס אך קודם לא נהגו בנוס' זה.
[7] מנין התיבות 38 ובלא המילים הנרות הללו הראשונים עולה 36, וע"כ לא גרסי לבסוף "ועל" "ועל" וכעי"ז כתב המט"מ והובא בא"ר יעו"ש. ויש אפשרות נוספת לא לחשב את המילים הנרות הללו השניות שבהמשך.
[8] אעיר על מנין התיבות בכולהו אף על פי שכבר כתבנו שהעיקר בזה דלא סבירא לן לחוש לזה, וכמש"כ רבינו השתילי זיתים, וכן נהגו רוב הקהילות. מ"מ להראות שלכל מנהג י"ל ג"כ הענין של מנין התיבות. והנה לגי' זו מנין התיבות 50, וי"ל כנגד 36 +8 שמשים + 6 אותיות נר חנכה=50.
[9] כ"ה גם במרדכי, אך כל הנוס' אומרים הללו, וכ"ה גי' שו"ת מהר"ם מרוטנברג (חלק ד, דפוס פראג סימן סו), ספר תשב"ץ קטן (סימן תקעו), רבינו ירוחם – (תולדות אדם וחוה נתיב ט חלק א דף סא טור ב), רא"ש (שבת פרק ב), טור (אורח חיים סימן תרעו), הגהות מיימוניות (הלכות מגילה וחנוכה פרק ג), ובס' לקט יושר (חלק א אורח חיים עמוד קנא ענין ד, ובע' קנב ענין א), וכ"כ האבודרהם (חנוכה), ובספר המנהגים (טירנא, חנוכה), וכ"ה בספר האגודה. ובשו"ת מהרש"ל (סימן פה), ומהרי"ל (מנהגים, הלכות חנוכה), ובשו"ת מהרי"ל (סימן קמה), בית יוסף (שם), ובשו"ע ס"ד וש"פ. ביאורים- ועי' בפרי מגדים על או"ח – (משבצות זהב – אגרת): הנרות הללו כמו האלה תשבי, ומ"ש שם שוה לנקיבות כזכרים לכאורה נר זכר הוא וכן בדרז"ל אף הכלי בלשון זכר מטלטלין נר חדש לא ישן והקבוץ בנקיבה כמו אבות ופילגשים בהיפוך. י"ל ב' ידיעת אי שייך עיין בשערי תפלה לזמן הזה ההר הטוב יע"ש עיין מ"ש בפריי. ועי' בספר אמרי נועם – לחנוכה ויש לרמז זאת בנוסח "הנרות הללו אנו מדליקין", כי הלל"ו עולה ע"א, והם ל"ו ול"ה סנהדרין, מימין ושמאל, כנודע [עיין בברכ"ע מאמר אילו של יצחק פרק לב], ואחרי רבים להטות לטובה, אמן. ע"כ. ועי' בשו"ת בית יהודה (חלק אורח חיים סימן כא) כתב:… שהנרות ש"ח אנו אומרים עליהם הנרות הללו קדש הם ופירושא הוא ג"כ על הבזיכין שהשמן והפתילות נתונים בהם כפירש"י ז"ל בחומש …
[10] נוס' הספרדים "אנחנו". וכ"ה בלקט"י שם.
[11] כ"ה גם בתשב"ץ, ובלקט"י, והגמ"י, אך י"ג התשועות, וכ"ג כל הנוס' היום. וכ"ה ברא"ש ובטושו"ע, ובאבודרהם. ואגודה, ובשו"ת מהר"ם, ורי"ו, ומהרי"ל ומהרש"ל, ויש להעיר ש"על התשועות הוא הראשון כ"ה בנוס' התימן בלדי הנ"ל, אך בשאר הנוס' הוא אח"כ. והוא או השני או השלישי. ובכל המקורות הנ"ל ראשונים ואחרונים הנוס' בסדר הוא על התשועות ועל הניסים על הנפלאות, מלבד האגודה, [ויש להעיר שכל הגי' שם מחודשת ושונה משארא, והובא נוס' לעיל, וכן גם גי' תימן שאמי (כנה"ג) שונה הרבה היא, ונראה שהשפיע על נוס' אלו מנוס' על הניסים יותר משאר הנוס' ודוק] ולקט"י. ועי' במט"מ שכ' לומר רק פעם א' ועל הניסים ונפלאות… ודחאו בא"ר, והבאנוהו להלן עיי"ש.
ביאורים-כתב מהרי"ץ בע"ח שם ז"ל: הנרות הללו וכו' כמו שהוגה בפנים כן הוא במס' סופרים שהעתיקו הרא"ש והמרדכי פ' ב"מ בלי תוספת ומגרעת. [א"ה, מוכח מדברי רבינו מהרי"ץ שאיהו שהגיה וקיים גי' זו בניגוד למנהג שרווח בזמנו, {ועי' מש"כ לעיל בזה ד' רבינו השתילי זיתים}, ונראה לכאורה שהיו אומרים כנוס' כנה"ג, ויש להוכיח כן מההוספות שיש בנוס' זו של ע"ח יותר מהנוס' במ"ס שלפנינו, ופליאה נשגבה היא על שכ' מהרי"ץ שהוא הוא הנוס' "כמו שהוגה וכו' בלי תוספת ומגרעת". בעוד שלפנינו הנוס' היא שונה הרבה {וכמו שהעתקנו שני הנוס' וכל מעיין יוכל להבחין בשינויים בנקל}, ודוחק לו' שהיה לו גי' אחרת, שהרי כתב: "כן הוא במס' סופרים שהעתיקו הרא"ש והמרדכי פ' ב"מ" ושם ברא"ש והמרדכי ג"כ אינו כן, ודוק. וצע"ג] בתחילה ישועה שהושיענו מיד צד ואח"כ ניסים נס המצאת פך השמן, ואח"כ נפלאות שנעשה פלא בשמן חוץ לטבע שהדליק ח' ימים. ואמר לאבותינו לבד כי נס השמן היה לאבותינו שלא נתבטלו ממצות הדלקת המנורה כאשר עבר אונסם. וסיים בה על נפלאותיך הקדים העיקר העיקר גבי הודאה מה שאין כן בפתיחה, סדר הדברים מונה והולך. וכ' הרא"ש והמרדכי שם, שהר"ם היה אומרו, ובזה ניחא שינוי נוסח הנרות מנוסח על הניסים שבתפילה, דשם פירט כל המעשה הן מהצלת השעבוד הן מגבורות שנתגברו הן מהעמדת דת האמת על תילו ודוק. עכ"ל. וכ' שפת אמת (ליקוטים – לחנוכה) בנוסח הנרות הללו [כמ"ש הטור] מקודם תשועה ונסים ונפלאות, שעל ידי ההדלקה מגיעים עד הנפלאות ואחר כך מודים על נפלאותיך ונסיך ותשועותיך כו'.
[12] בכל הנוס' אומרים שעשית. וכ"ה בכל המקורות הנז' מלבד בתשב"ץ ובהגמ"י וכן י"ג במהרי"ל.
[13] י"ג עם אבותינו, וכ"ה בע"ח למהרי"ץ, וכ"נ בנוס' תימן בלדי. אבל בכל המקורות הנ"ל אינו כן.
[14] עי' בנוס' ע"ח וכנה"ג שנהגו להוסיף כאן: "בימים ההם בזמן הזה", והדבר מוכח בעליל שנוס' זה הושפע ביותר מנוס' על הניסים, וכמש"כ לעיל, וגם בשאר ההוספות שם, יותר משאר הנוס', [שגם הם מיסוד עה"נ דוק]. ביאורים– עי' בסדר היום (סדר חנוכה) "וכן תקנו לומר אחר הדלקת הנרות, הנרות הללו אנו מדליקין וכו' על ידי כהניך הקדושים וכו', כדי להזכיר התשועה על ידי מי היתה והוא שבח לזרעו של אהרן, וכן תקנו בענין על הנסים שמזכירין בתפלה בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול וכו': וע"כ. ועי' קדושת לוי (קדושות לחנוכה קדושה חמישית) לכן אמרו בנוסח דעל הנרות אנו מדליקין כו' 'שעשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים', ו'הנרות הללו קודש הם', ולכאורה התיבות 'על ידי כהניך' המה למותר, כי השבח הוא להבורא ברוך הוא בין אם בא על ידי כהנים או על ידי אדם אחר. אך לפי דברינו יתכן, שידוע שמדת כהן הוא בחסד (זוה"ק ח"א פז, א; רמד, א; השמטות רנו, ב), ואינם ראוים לעורר נקמות וגבורות, אפס הנקמה שהיה בימי חשמונאי כהן גדול, מתוך האהבה שאוהב את עמו בני ישראל הוא נוקם נקמות בצרינו, והוא 'גבורה שבחסד' כמו שכתבתי לעיל בשם אדומ"ר בוצינא קדישא ז"ל, וכיון שנצמח הנקמה בימי חשמונאי כהן גדול מתוך אהבה שאוהב אותנו, לכן על ידי כהנים היה ששרשם מחסד. לכן אמרו בנוסח דהנרות הללו 'על ידי כהניך הקדושים', להגיד על גודל האהבה והחיבה שאוהב האל הרחמן אותנו.
[15] כ"ה בכל הנוס' הנ"ל, וברוב ככל המקורות, אמנם י"ג שלא אומרים מילת וכל עי' בגי' בשו"ת מהר"ם, יש שלא גרסי כלל כל משפט זה וכל שמונת ימי חנוכה, כמו באגודה, ומהרי"ל, וי"ג מצות שמונת… וכ"ה לגי' א' במס' סופרים, וברא"ש, ובלקט"י. [ועי' לקמן שהבאנו מהא"ר שכ' שט"ס הוא ואין לגרוס כן, ויעו"ש מה שהערנו בזה] וי"ג שמונה ימי… וכ"ה ברי"ו,
[16] בכל הנוס' וברוב המקורות שם: הללו, מלבד בשו"ת מהר"ם, ובתשב"ץ, ובהגמ"י.
[17] וכ"ה בנוס' אשכנז וספרד, וכן הגי' בהגמ"י, ומהרש"ל, ואגודה, וכן י"ג במהרי"ל, וכ"ה בע"ח למהרי"ץ, ובתכלאל המבואר [וציין שם לגי' השנייה]. וי"ג הן, וכ"ה בתימן בלדי-תורת אבות, וע"ח-מהדורת רש"צ. וכ"ה בשו"ת מהר"ם, ובטור, ויש שלא גרסי כלל מילת הן, כמו שי"ג במס' סופרים, וכ"כ ברא"ש האבודרהם, ורי"ו, וי"ג במהרי"ל, וכן נוס' הספרדים. וכ"כ הא"ר שט"ס הוא, שא"כ יהיה לז תיבות, והביאו בשעה"צ אות יג. ויש גי' "קדושים" כמו בהגמ"י. ויש שלא גרסי כלל לכל המשפט "הנרות הללו קודש הן" כמו בתשב"ץ. וי"ג והנרות… כמו באגודה. והוא מחמת מה שלא גרס מקודם וכל שמונת… וכדלעיל.
ביאורים– עי' בספר חמדת ימים (חנוכה – פרק א): ואח"כ אומרים "הנרות הללו וכו' קדש הם", להגיד יקר תפארת הנרות האלו במקום רמיזתן… ואשרי אנוש יעשה זאת להעלות את הנרות בכוונה זו. ע"ש ע"ד הסוד.
[18] י"ג אין, כמו בתשב"ץ אך הוא מחמת מה שהשמיט גם המשפט הקודם עי' הע' קודמת.
[19] כ"ה ברוב המקורות הנ"ל, וכ"ג תימן בלדי- וכ"ה בתכלאל המבואר ותורת אבות, וע"ח-מהדורת רש"צ. אך בתכלאל ע"ח למהרי"ץ, אינו כן אלא בהם, וכ"ה ברוב כתה"י וכמו שהעיר בתכלאל המבואר שם אות ב. וכ"ג מהר"ם, ותשב"ץ, וכן נוס' אשכנז וספרד והספרדים. וברי"ו להשתמש לאורם [או לאורה], וכ"ה בהגמ"י, "לאורן". ובלקט"י, וכעי"ז באגודה "ליהנות לאורן", וגי' במהרי"ל.
[20] באגודה זולתי לראותן…וכ"ה במהרי"ל, [ושם י"ג דל"ג בלבד].
[21] כ"ה גם בתשב"ץ, אך בכל הנוס' לשמך. וכ"נ הספרדים ותימן. וכ"ה במהר"ם, ורא"ש והטור, ורי"ו, ובאבודרהם, ובמהרי"ל, ומהרש"ל והגמ"י, ולקט"י [ובאגודה "לשם קדשך], וי"נ "להודות ולהלל לשמך הגדול", ומקורו מהלבוש ס"ד. וכ"נ אשכנז וספרד. ומילת ולהלל כן י"ג במהרי"ל.
[22] כ"נ תימן בלדי, גם בסדר וגם בכפילות מילות ועל, אך גי' הספרדים שלא לכפול מילות ועל רק לומר פעם אחת בתחילה, וגם הסדר הוא קודם על נסיך ונפלאותיך וישועותיך, וכ"כ הכה"ח ס"ק כח. וכסדר הזה כ"ה בנוס' אשכנז וספרד [עם כפילות מילות ועל]. וכ"ג רי"ו, וגי' מהר"ם רק על נפלאותיך ועל ישועתך. וכן י"ג במהרי"ל, ובאגודה על נסיך ועל גבורתיך ועל תשועתך. ועי' במש"כ המט"מ שהובא בא"ר, שמצא נוס' שלא לכפול על בתחילה, וכ"ז מחמת ענין החשבון במנין התיבות יעו"ש.
ביאורים– ועי' בפרי צדיק בראשית לחנוכה "ואמר אחר כך בתיקונים שם ואיהו הוד תמניא יומי דחנוכה וכו', והוא כמו שאמרנו שנקרא חנוכה על שם חנוכת האור שמאיר בלב ישראל ונקרא הלב הר קדשי. וכן אומרים בחנוכה ועל הנפלאות וכן בנוסח הנרות הללו ועל נפלאותיך נפלאות הם דברים הנעלמים ומכוסים דברים שכיסה עתיק יומין שזוכין בחנוכה להתגלות על ידי נרות חנוכה" ושם אות [ג] כתב: הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הנסים ועל הנפלאות. הנה נסים ונפלאות שייך בנס הנרות שהיה אז אבל תשועות זה שייך בענין המלחמות ואינו ענין לטעם נס הנרות שהיה אחר נצוח המלחמה וגם צריך ביאור הכפל נסים ונפלאות. אכן פלא הוא ענין מופלא ומכוסה משכל אנושיי ובקריעת ים סוף כתיב עושה פלא, כי על פי שכל אנושיי לא היה שום השגה מדוע יעברו ישראל בים ביבשה והמצרים יטבעו, כי היה קטרוג מה נשתנו אלו מאלו ועל כן איתא בזוה"ק (ח"ב נ"ב ב) דקריעת ים סוף בעתיקא תליא. ע"כ.
מדהים. איזה עבודה עשיתם יישר כח וחזק ואצץ