לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444

שעות פתיחה: א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00 

ברוכים הבאים! 

הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
חדשות
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
ליל הסדר בירושלים תשע"ט

ניסים ונפלאות לחיים ריעני

ניסים ונפלאות לחיים ריעני

למר חיים ריעני, היתה חנות מקנת כספו, ברובע הערבי אשר בעיר דמאר, בשוק הצורפים שמרביתם יהודים.     סדר יומו של מרי חיים חדגוני. יום-יום בבוקר השכם היה משכים להתפלל שחרית בציבור. אחר התפילה היה משלש, דהיינו קורא שלושה מזמורי תהילים ושלושה פרקים בתורה ושלושה פרקים בנביא. לאחר שמילא נפשו בקריאה ובתפילה, היה הולך לביתו לאכול ארוחת בוקר שהכינה לו בחן ובחדוה נות ביתו שתחיה. אחר, שולח ילדיו ל"כניס" למלמד התינוקות ומלווה אותם בדברי שידולים להשתדל בלימודים. שואל היה את נות ביתו, לצורכי הבית שעליו להביא אתו כשיחזור, ופונה ללכת לעסקיו בצורפות מביתו אל חנותו אשר ברובע הערבי מהלך כחצי שעה. על כתפו האחת מונחת ה"שׂמלה" בה נתונות ארבע כנפות הציציות, ועל כנפו השניה מפתחות בית עסקו. בדרכו משנן פרקי תהילים ועונה לשואלים לשלומו, ובין פרק לפרק משנן הפסוק מתהילים . "לישועתך קיוויתי ה' " . פסוק זה, היה מורגל בפי אביו. ואביו קיבל מאבות אבותיו - לאמרו כסגולה לפרנסה טובה.

    משפחת ריעני, היתה משפחה רמת-יחס, צדיקים ואנשי-מעשה ובעלי ספר החפץ, דהיינו ספר קבלה מעשית שעל ידיו היו נוקמים בשונאיהם. ומרפאים את אוהביהם.

    אחד מבתי-הכנסת בצנעא בירת תימן, כניס "בית אלריעני" נקרא ע"ש משפחתם. זהו אחד מבתי-הכנסת החשובים והעתיקים, שבוודאי נוסד לפני מאות בשנים על ידי משפחה חשובה זו.

    נשוב לענין מרי חיים. אותו יום הלך לחנותו לעסקיו, כרגיל. בדרכו היה מהרהר משום מה שלא התכוון די הצורך בשעת תפילתו. רגיל היה לקרוא יום-יום את ה"פתיחה" בכוונת קודש ולשנן "הצילני מהדלות ומהעניות, ממקרים רעים ומשעות רעות", ואותו יום היתה כאילו דעתו משובשת עליו וקריאת ה"פתיחה" נעשתה בחפזה. לכן בדרכו אל החנות חזר על קריאת ה"פתיחה" אך לא עלתה בידו כי דעתו משובשת עליו.

    מרי חיים פתח את חנותו, פרשׂ ידיו אל על וקרא . "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" (תהלים) וישב לעיסוקיו.

    כאן מתחיל הסיפור : אלחג' עלי, ממשפחת הזיידים - קנאי הדת האיסלמית - נכנס לחנותו, מסר למרי חיים אבן "יאקות" וביקשו לעשות לו טבעת ולשבץ בה אבן זו, רצונו לתיתה מתנה לאשתו. מרי חיים השיבו : "עלי ועל ראשי, אעשה לך מה שתחפץ, תבוא בעוד שלושה ימים, ותקבל את הטבעת שתהלום את אצבעות אשתך אלשריפה הַכְּבוּדָּה". חג' יחיא הלך, ומרי חיים ישב לעשות במלאכה כיאה. הערבי בא לקבל הטבעת כמוסכם, בדק את הטבעת ובמקום לשלם שכר היהודי, טען שאבן זו מזויפת, והמשיך : "נתתי לך אבן יאקות ואתה החלפת אותה באבן פשוטה". כחיזוק לטיעונו הרים את קולו, יצא מן החנות לאמצע הרחוב וקרא "בואו אחי המוסלמים ראו מה עולל לי היהודי הזה - הכופרים היהודים מערימים על מאמיני האיסלם, ומזייפים בעבודתם. נתתי לו אבן יאקות יקרה והוא הטמא בן הטמא החליף אותה באבן פשוטה, ראו עד היכן מתעללים בנו ומרמים אותנו". קהל רב התאסף ליד חנותו של היהודי. כשראה מרי חיים כי הסכנה מרחפת לפניו ולפני היהודים שבשוק, נקט שיטה מתוחכמת : הוא פנה לערבי, בבקשה ובתחנונים דיבר אתו . "ייתכן והיתה טעות, תן לי שהות עד למחרת כדי שאברר מה קרה יודע אני שאתה נאמן ואדם ישר ואיש חסד, אבקשך בכל לשון של בקשה, הנח ענין זה עד למחרת ובעז"ה הכל יבוא על מקומו. בשלום". המתווכים מבין הקהל, ביקשו את אלחג' כי יקבל הצעה זו, כי יש בה מן ההגיון, הערבי נעתר להם ואמר בלבו, אחכה עוד יום ובלבד שאסדר את היהודי, והלך לו לביתו, על מנת לחזור למחרת לקבל טבעתו עם האבן הטובה "יאקות".

     מרי חיים הודה להשם על דחיית הסכנה, ובינו לבין עצמו נשאר מצר לאמור מה הצרה שהתרגשה ובאה עלי, מה פשעי ומה חטאתי, הן לאיש לא עשיתי עוולה, וגם לאיש זה התקנתי האבן שנתן לי. ריבונו של עולם, הן אתה צופה בכל ויודע שביושר ובתום לב עושה אני את מלאכתי. עלילה זו החרידה את מרי חיים עד שהחליט לסגור את החנות וללכת הביתה. ולבו בוכה במסתרים על הצרה שניחתה עליו כל אותו לילה נדדה שנתו מדאגה מה יגיד למחרת היום לערבי, הן שוב יחזור אותו מחזה שיש בו סכנה לחייו.

     השחר האיר, השמש עלתה ממזרח, והערבי השכים לבית חיים, דופק בחזקה, צורח בכל כוחו . "יא יהודי תביא הטבעת עם האבן האמיתית, וּמיד," מרי חיים ענה לו "הנח לי לאכול, ואחר כך אענה לך" המוסלמי פרץ את הדלת, עלה לביתו של מרי חיים ואמר לו "אם אתה משתמט מהבטחתך מאתמול אני הולך לשופט, ואראה לך הלילה באמצע היום" ענה לו מרי חיים "אם רצונך ללכת לשופט, לך" תשובה זו הרתיחה את המוסלמי והוא צווח וצרח וקילל את מרי חיים, ובגבור כעסו, הוציא פגיונו מחגורה שעל מותניו, ואיים על מרי חיים, שינעץ בו הפגיון, אם לא ימסור לו את הטבעת מיד. מרי חיים, שחש בסכנה, נטל מיד הערבי את פגיונו והעלימו, ונטל העטרה שעל ראשו, שהיא תפארת של כל זיידי, וזרקה דרך החלון. כשנוכח אלחג' עלי שידו על התחתונה, עזב את ביתו של מרי חיים - ובדרכו אסף את מצנפתו רץ אל השופט וחזר ואתו שליח מבית-המשפט להזמין את מרי חיים לשופט.

 

    מרי חיים היה בסכנה גדולה, על כי התנפל על הערבי בביתו, ואף העלים פגיונו. עברות אלה חמורות הן מאוד, לכן בעת יצא מביתו קרא מזמורי תהילים, דחף לכיס שליח בית-המשפט מתן בסתר, ואמר לו . "אנא, שמור עלי מידי אדם רע זה שהעליל עלי בגנבה" ואכן השוטר ריסן את התובע ואמר לו שעליו לנצור פיו בדרך לבית-המשפט. בכל הדרך לבית-המשפט, שרוי היה מרי חיים בדאגה, מה יגיד לשופט, ואיך יסביר את מעשיו. בעבר לא היה מעשה כמעשה שהוא עשה, שיהודי ירים ידו על מוסלמי.

     שניהם הגיעו לבית-המשפט והתיצבו בפני השופט. לבו של מרי חיים דופק בחזקה, מה יענה לטענות הערבי, מה ישיב על מעשיו והתנהגותו. בשבתו לפני השופט נראה לו האולם כמסתובב על ציר, פיק ברכיים אחז אותו, ובלבו תפילה : מי שהושיע את חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, יושיעני.

    השופט פנה אליהם ואמר "מה הטענות והמענות שבפיכם "' אלחג' עלי פתח ואמר . "נתתי ליהודי הזה אבן יאקות לשבצה בטבעת, מחירה תשעה ריאל, והוא החליף את האבן הטובה באבן פשוטה". מרי חיים לא הבין מה קרה, הערבי לא הזכיר את הפגיון ולא את זריקת העטרה, כי בוש מה יאמרו הבריות, יהודי התעלל במוסלמי, ודווקא בשני דברים שעליהם גאוות הערבי, הפגיון והעטרה. השופט פנה למרי חיים ושאלו - "מה תשובתך?" "דבריו אינם אמת. אבן היאקות שנתן לי, שיבצתי אותה בטבעת שהזמין, אם הוא עומד על דעתו, שיישבע שאין זו האבן שנתן לי, ואני אשלם לו תשעה ריאל כפי טענתו. אמנם אין לי כסף, כי כסף זה אספתי פרוטה לפרוטה, לכלכלתי ולכלכלת בני ביתי בחג הפסח. ביקשתי כי תשביעהו לפי הדין והמקובל". וזה סדר השבועה, נותנים הקוראן ביד הנשבע, המשביע מזהיר אותו לומר האמת, ושייזהר מיום הדין הגדול, שולף פגיון מחגורה שבמותניו, ומסובב אותה שלושה מעגלים מסביב לנשבע, והנשבע מכריז - אמת דיברתי!

     אלחג' קיבל את תשעת הריאל, והלך לדרכו, שבע רצון שמזימתו הצליחה לעומתו מרי חיים הזיל דמעות מעיניו ופנה אל חג' עלי בשעת לכתו ואמר "דינך מסור לשמים" והלך לחנותו מדוכא ושמח. מדוכא על העלילה וההפסד, שמח שענין תעלוליו ביחס לפגיון ולעטרה, לא נטענו במהלך המשפט.

     לפנות ערב שב לביתו. אשתו הכינה לו קהוה, קאת ונרגילה, כדי שישתה ויאכל ויעשן נרגילה להפיג צערו. בחדר ביתו ישב דומם מהרהר בינו לבין עצמו. במה חטאתי, מהו הדבר שעשיתי ולא נזהרתי בו. עוד הוא שרוי בהרהוריו, ובדלת ביתו עמדו עשרה ערבים חשובים מבקשים להיכנס אליו כשראם, חשך עולמו, פנה אל אשתו וביקשה בייאוש : "יהא מה שיהיה, פתחי הדלת". הערבים נכנסו והתקבלו בברכת ברוכים הבאים, מרי חיים ציפה למוצא פיהם בחרדה, לדעת מה רוצים ממנו הערבים אמרו לו "באנו היום אליך, כדי לכבדך כי אתה צדיק גדול, וצדקתך הוכחה היום בבית-המשפט" מרי חיים לא יכול היה להבין ולעכל דבריהם, וחשש שנכונו לו צרות נוספות, לכן פנה אל אורחיו לאמור "הניחו לי, והשם יניח לכם מכל צרותיכם". כשנוכחו האורחים שמרי חיים חושש מביקורם, דיברו ישר לענין ואמרו לו : "אלחג' עלי נשבע היום שקר בהשפעת אשתו ובעצתה, בשעת השבועה נפלה מחלונה, שברה מפרקתה ומתה, זה עונשה מהשם. עתה אנו באנו להחזיר לך תשעת הריאל, וכן הבאנו לך שק חיטה לחג הפסח בתנאי שתסלח לחג' עלי, כי אתה קיללתו לאמור : דינך מסור לשמים, ומן השמים פעלו מהר ביחס לאשתו. לכן, בשמנו ובשם השופט ובשם כל אנשי עירנו שכולם יודעים את המעשה, תסלח לו כדי שמן השמים יסלחו לו"

    לשמע דבריהם עמד מרי חיים נבוך, ולא ידע מה לומר. וכאילו השתתק קמעה, רק שפתיו ממלמלות תפילה ללא כוונה : "ברוך אתה ה' אלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב שקינאת לשמך הגדול ולא נתת עבדך ועמך בידי צוררים ארורים, וקיימת בנו הבטחתך "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם..."

    אחר שהתישבה עליו דעתו, פנה למשלחת ואמר : "חס וחלילה לי כי רציתי לנקום בו או באשתו, אני פניתי לאבינו שבשמים שיעשה דין למי שמתאנה לחלש ממנו". והמשיך . "אנו חייבים לירוֹא הבורא יתברך, שעיניו פקוחות על כל מעשינו, ונמנע עצמנו ממעשים רעים, אני נושא פניכם וסולח בכל לבי לחג' עלי, ומתפלל שהשם יחזירו למוטב, אמן"

    מעשה זה התפרסם ברבים והיה לשיחה בפני המון העם. כוחו של סיפור זה היה גדול מגייסות מרובים של צבא שמירה על עם ישראל בגלותם המרה, כמו שנאמר "לא ינום ולא יישן שומר ישראל" .

עוד מסיפורי תימן....

אתר מסורת
החנות
קודש לכל חי