r רמב"ם הלכות מגילה עם פירוש 'שם טוב' למארי חיים כסאר זצ"ל - נוסח תימן
  • 03-6781444
  • א-ה 10:00-21:00 | יום ו' 9:00-14:00
  • בירנבוים 26 בני ברק

רמב"ם הלכות מגילה עם פירוש 'שם טוב' למארי חיים כסאר זצ"ל

23 ינואר


אתגר ללומדים


לפניכם מובא פירוש "שם טוב" של מארי חיים כסאר זצ"ל על הלכות מגילה שכתבו על ספר דברי רבינו הרמב"ם, ידוע שמארי חיים היה מקצר בדבריו. גולשים שיכתבו ביאורים וציונים לדבריו, יפרסמו כאן באתר, זכותו תגן עלינו ועליכם. ויהיו שפתותיו דובבות בקבר, ויהיה מליץ טוב אכי"ר



רמב"ם הלכות מגילה פרק א


 


א.  קריאת המגילה בזמנה, מצות עשה מדברי סופרים, והדברים ידועים, שהיא תקנת נביאים.  והכול חייבים בקריאתה-אנשים, ונשים, וגרים, ועבדים משוחררים, ומחנכין את הקטנים לקרותה.  ואפילו כוהנים בעבודתן, מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, וכן מבטלים תלמוד תורה למקרא מגילה-קל וחומר לשאר מצוות של תורה, כולן נדחין מפני מקרא מגילה.  ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו, חוץ ממת שאין לו קוברין:  שהפוגע בו-קוברו תחילה, ואחר כך קורא.


 


ב.  אחד הקורא, ואחד השומע מן הקורא-יצא ידי חובתו:  והוא, שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה, לפיכך אם היה הקורא קטן או שוטה, השומע ממנו לא יצא.


 


ג.  מצוה לקרות את כולה.  ומצוה לקרותה בלילה, וביום, וכל הלילה כשר לקריאת הלילה, וכל היום כשר לקריאת היום.  ומברך קודם קריאתה בלילה, שלוש ברכות:  ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה, ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.  וביום, אינו חוזר ומברך שהחיינו.  ומקום שנהגו לברך אחריה, מברך:  ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, האל הרב את ריבנו והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, ברוך אתה ה', האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, האל המושיע.


 


ד.  איזה הוא זמן קריאתה-זמנים הרבה תיקנו לה, שנאמר "בזמניהם" (אסתר ט,לא), ואלו הן, זמני קריאתה:  כל מדינה שהייתה מוקפת חומה בימי יהושוע בן נון, בין בארץ בין בחוצה לארץ-אף על פי שאין לה עכשיו חומה, קורין בחמישה עשר לאדר, ומדינה זו, היא הנקראת כרך.  וכל מדינה שלא הייתה מוקפת חומה בימות יהושוע, ואף על פי שהיא מוקפת חומה עתה-קוראין בארבעה עשר, ומדינה זו, היא הנקראת עיר.


 


ה.  שושן הבירה-אף על פי שלא הייתה מוקפת חומה בימי יהושוע בן נון, קוראין בחמישה עשר:  שבה היה הנס, שנאמר "ונוח, בחמישה עשר בו" (אסתר ט,יח).  ולמה תלו הדבר בימי יהושוע-כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהייתה חרבה באותו הזמן, כדי שיהיו קוראין כבני שושן וייחשבו כאילו הן כרכין מוקפין, אף על פי שהן עתה חרבין, הואיל והיו מוקפין בימי יהושוע, ויהיה זיכרון לארץ ישראל בנס זה.


 


ו.  בני הכפרים שאינם מתקבצים בבתי כנסייות אלא בשני ובחמישי, תיקנו להם שיהיו מקדימין וקוראים ביום הכניסה.  כיצד:  אם חל ארבעה עשר להיות בשני או בחמישי, קוראין בו ביום, ואם חל להיות ביום אחר חוץ משני וחמישי, מקדימין וקוראין בשני או בחמישי הסמוך לארבעה עשר.



 


ז.  כיצד:  חל ארבעה עשר להיות באחד בשבת-מקדימין וקוראין בחמישי, שהוא יום אחד עשר, חל להיות בשלישי-קוראין בשני, שהוא יום שלושה עשר, חל להיות ברביעי-קוראין בשני, שהוא יום שנים עשר.  וכל אלו שמקדימין וקוראין קודם ארבעה עשר, אין קוראין אותה בפחות מעשרה.


 


ח.  כפר שאין נכנסין בו בשני ובחמישי, אין קוראין אותה אלא בארבעה עשר.  ועיר שאין בה עשרה בטלנין קבועין בבית הכנסת לצורכי ציבור-הרי היא ככפר, ומקדימין וקוראין ביום הכניסה, ואם אין בעיר עשרה בני אדם, תקנתו קלקלתו, והרי הם כאנשי עיר גדולה, ואין קוראין אלא בארבעה עשר.


 


ט.  במה דברים אמורים שמקדימין וקוראין ביום הכניסה, בזמן שיש להם לישראל מלכות.  אבל בזמן הזה, אין קוראין אותה אלא בזמנה-שהוא יום ארבעה עשר, ויום חמישה עשר:  בני כפרים ובני עיירות, קוראין בארבעה עשר, ובני כרכין, קוראין בחמישה עשר.


 


י.  בן עיר שהלך לכרך, ובן כרך שהלך לעיר-אם הייתה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר, קורא כמקומו, ואם לא היה בדעתו לחזור אלא אחר זמן הקריאה, קורא עם אנשי המקום שהוא שם.  וכרך, וכל הסמוך לו, וכל הנראה עימו-אם אין ביניהם יתר על אלפיים אמה-הרי זה ככרך, וקוראין בחמישה עשר.


 


י"א.  עיר שהיא ספק, ואין ידוע אם הייתה מוקפת חומה בימות יהושוע בן נון, או אחר כן הוקפה-קוראין בשני הימים, שהן ארבעה עשר וחמישה עשר, ובליליהם, ומברכין על קריאתה בארבעה עשר בלבד, הואיל והוא זמן קריאתה לרוב העולם.


 


י"ב.  קראו את המגילה באדר, ואחר כך עיברו בית דין את השנה-חוזרים וקוראים אותה באדר השני, בזמנה.


 


י"ג.  אין קוראין את המגילה בשבת-גזירה שמא ייטלנה בידו וילך אצל מי שהוא בקי לקרותה, ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים:  שהכול חייבים בקריאתה, ואין הכול בקיאין בקריאתה.  לפיכך אם חל זמן קריאתה בשבת, מקדימין וקוראין אותה קודם השבת, ושואלין ודורשין בהלכות פורים באותה שבת, כדי להזכיר שהוא פורים.


 


י"ד.  כיצד:  יום ארבעה עשר שחל להיות בשבת—בני עיירות, מקדימין וקוראין בערב שבת, ובני כרכים, קוראים בזמנם באחד בשבת.  חל יום חמישה עשר להיות בשבת—בני כרכים מקדימין וקוראין בערב שבת, שהוא יום ארבעה עשר, ובני עיירות קוראין בו ביום, שהוא זמנם:  ונמצאו הכול קוראין בארבעה עשר.


 


 


רמב"ם הלכות מגילה פרק ב


 


א.  הקורא את המגילה למפרע, לא יצא:  קרא ושכח פסוק אחד, וקרא פסוק שני לו, וחזר וקרא פסוק ששכח, וחזר וקרא פסוק שלישי-לא יצא, מפני שקרא פסוק אחד למפרע, אלא כיצד עושה-מתחיל מפסוק שני ששכח, וקורא על הסדר.


 


ב.  מצא ציבור שקראו חצייה-לא יאמר אקרא חצי האחרון עם הציבור, ואחזור ואקרא חצי ראשון:  שזה קורא למפרע, אלא קורא מתחילה ועד סוף, על הסדר.  קרא ושהה מעט, וחזר וקרא-אף על פי ששהה כדי לגמור את כולה-הואיל וקרא על הסדר, יצא.


 


ג.  הקורא את המגילה על פה, לא יצא ידי חובתו.  הלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקודש, ובכתב הקודש-אף על פי שאינו יודע מה הן אומרין, יצא ידי חובתו, וכן אם הייתה כתובה יוונית ושמעה, יצא-אף על פי שאינו מכיר, ואפילו היה השומע עברי.


 


ד.  הייתה כתובה תרגום, או בלשון אחרת מלשונות הגויים-לא יצא ידי חובתו בקריאתה, אלא המכיר אותה לשון בלבד:  והוא, שתהיה כתובה בכתב אותה לשון.  אבל אם הייתה כתובה בכתב עברי, וקראה ארמית לארמי-לא יצא, שנמצא זה קורא על פה, וכיון שלא יצא הקורא ידי חובתו, לא יצא השומע ממנו.


 


ה.  הקורא את המגילה בלא כוונה, לא יצא.  כיצד:  היה כותבה, או דורשה, או מגיהה-אם כיוון ליבו לצאת בקריאה זו, יצא, ואם לא כיוון ליבו, לא יצא.  קרא, והוא מתנמנם-הואיל ולא נרדם בשינה, יצא.


 


ו.  במה דברים אמורים שהמכוון ליבו בכתיבתה יצא-בשמתכוון לצאת בקריאה שקרא בספר שמעתיק ממנו, בשעה שהוא כותב, אבל אם נתכוון לצאת בקריאה זו שכותב-לא יצא, שאינו יוצא ידי חובתו אלא בקריאתה מספר שכולה כתובה בו בשעת קריאה.


 


ז.  הקורא את המגילה וטעה בקריאתה, וקרא קריאה משובשת-יצא, לפי שאין מדקדקין בקריאתה.  קראה עומד, או יושב-יצא, ואפילו בציבור, אבל לא יקרא בציבור יושב לכתחילה, מפני כבוד ציבור.  קראוה שניים, אפילו עשרה, כאחד-יצאו הקוראין, והשומעים מן הקוראין, וקורא אותה גדול עם הקטן, ואפילו בציבור.


 


ח.  אין קוראין בציבור, במגילה הכתובה בין הכתובים, ואם קרא, לא יצא-אלא אם כן הייתה יתרה על שאר היריעות או חסרה, כדי שיהא לה היכר.  אבל יחיד קורא בה, ואפילו אינה חסרה ולא יתרה, ויוצא בה ידי חובתו.


 


ט.  אין כותבין את המגילה אלא בדיו, על הגוויל או על הקלף כספר תורה.  ואם כתבה במי עפצא וקלקנתוס, כשרה, כתבה בשאר מיני צבעונין, פסולה.  וצריכה שרטוט, כתורה עצמה, ואין העור שלה, צריך עבדה לשמה.  הייתה כתובה על הנייר, או על עור שאינו מעובד, או שכתבה גוי, או מין-פסולה.


 


י.  היו בה אותייות מטושטשות או מקורעות-אם רישומן ניכר-אפילו היו רובה, כשרה.  ואם אין רישומן ניכר-אם היה רובה שלם, כשרה, ואם לאו, פסולה.  השמיט בה הסופר אותייות או פסוקים, וקראן הקורא על פה-יצא.


 


י"א.  המגילה צריכה תפירה, עד שיהיו כל עורותיה מגילה אחת.  ואינה נתפרת אלא בגידין, כספר תורה, ואם תפרה שלא בגידין, פסולה.  ואינו צריך לתפור את כל היריעה, כספר, אלא אפילו תפר בגידין שלוש תפירות בקצה היריעה, ושלוש באמצעה, ושלוש בקצה השנית-כשרה, מפני שנקראת איגרת.


 


י"ב.  וצריך הקורא לקרות עשרת בני המן ועשרת, בנשימה אחת, כדי להודיע לעם, שכולם נתלו ונהרגו כאחד.  ומנהג כל ישראל, שהקורא את המגילה, קורא ופושט כאיגרת, וכשיגמור, חוזר וכורכה כולה, ומברך.


 


י"ג.  שני הימים האלו, שהן ארבעה עשר וחמישה עשר, אסורין בספד ותענית, לכל אדם בכל מקום-בין לבני כרכין, שהן עושין חמישה עשר בלבד, בין לבני עיירות, שהן עושין ארבעה עשר בלבד.  ושני הימים, אסורין בספד ותענית באדר הראשון, כאדר השני.  אנשי כפרים שהקדימו וקראו בשני או בחמישי הסמוך לפורים, מותרים בספד ותענית ביום קריאתן, ואסורין בשני הימים האלו, אף על פי שאין קוראין בהן.


 


י"ד.  מצות יום ארבעה עשר לבני כפרים ועיירות, ויום חמישה עשר לבני כרכים-להיות ימי משתה ושמחה, ומשלוח מנות לריעים ומתנות לאביונים.  ומותר, בעשיית מלאכה, ואף על פי כן, אין ראוי לעשות בו מלאכה:  אמרו חכמים, כל העושה מלאכה ביום פורים, אינו רואה סימן ברכה. בני כפרים שקדמו וקראו בשני או בחמישי-אם חילקו מעות לאביונים ביום קריאתן, יצאו, אבל המשתה והשמחה, אין עושין אותה אלא בארבעה עשר, ואם הקדימו, לא יצאו.  וסעודת פורים שעשאה בלילה, לא יצא ידי חובתו.


 


ט"ו. כיצד חובת סעודה זו-שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה, כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין, עד שישתכר ויירדם בשכרות. וכן חייב לשלוח שתי מנות של בשר, או של מיני תבשיל, או שני מיני אוכלין-לחברו:  שנאמר "ומשלוח מנות, איש לריעהו" (אסתר ט,יט, אסתר ט,כב)-שתי מנות, לאדם אחד.  וכל המרבה לשלוח לריעים, משובח.  ואם אין לו, מחליף עם חברו-זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים "ומשלוח מנות, איש לריעהו".


 


ט"ז. וחייב לחלק לעניים ביום הפורים, אין פחות משני עניים, נותן לכל אחד מתנה אחת, או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלין:  שנאמר "ומתנות לאביונים" (אסתר ט,כב)-שתי מתנות, לשני עניים.  ואין מדקדקין במעות פורים, אלא כל הפושט ידו ליטול, נותנין לו, ואין משנין מעות פורים, לצדקה אחרת.


 


י"ז. מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים, מלהרבות בסעודתו ובשלוח לריעיו-שאין שם שמחה גדולה ומפוארה, אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמיללים האלו מידמה בשכינה, שנאמר "להחיות רוח שפלים, ולהחיות לב נדכאים" (ישעיהו נז,טו).


 


י"ח. כל ספרי הנביאים וכל הכתובים, עתידין ליבטל לימות המשיח, חוץ ממגילת אסתר-הרי היא קיימת כחמישה חומשי תורה, וכהלכות של תורה שבעל פה, שאינן בטילין, לעולם.  ואף על פי שכל זכרון הצרות ייבטל, שנאמר "כי נשכחו, הצרות הראשונות, וכי נסתרו, מעיניי" (ישעיהו סה,טז)-ימי הפורים לא ייבטלו, שנאמר "וימי הפורים האלה, לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם, לא יסוף מזרעם" (אסתר ט,כח).


 


שם טוב הלכות מגילה





פרק ראשון


 


א. קריאת המגילה בזמנה מ"ע מד"ס וכולי' לומ', דאע"ג דתקנת אנשי כנסת הגדולה היא דתיקנו לקרותה בזמנים אלו כדאיתה ברפ"ק דמגילה, מ"מ, הוייא לה בסוג מצות עשה מד"ס.


  ועבדים משוחררין וכו' תוספתא בפ"ב שם, ואשמען כאן, דאין חייבין אלא עבדים משוחררין, אבל עבדים שאין משוחררין, לא. ואע"ג דבעלמ' עבדים חייבין במצות שהאשה חייבת בהן, הכא שאני, דלא היתה הגזירה אלא על היהודים, לא על העבדים, אע"פ שמלו וטבלו, מ"מ עדיין אינן בסוג יהודים לענין זה, משא"כ נשים דחייבות, דבכלל הגזירה הן כדכתיב בקרא.


  חוץ ממת מצוה שאין וכולי' מסקנא דגמא שם, ומה שכת' רבי' ז"ל ואח"כ קורא, נחלקו המפרשים ז"ל, אית מ"ד דלדיוקא נקטה, ואית מ"ד דלאו דוקא, אלא אורחא דמלתא נקט, שאם אין שהות לעשות שתיהן, תידחה המגילה, ומת מצוה קודם, ונכון הוא, ודע, דלא אמרו מגילה ומצוה דאוריית' מגילה קודם, הנ"מ לעניין קדימה, אבל אם מצוה דאוריית' עוברת בשביל המגילה, תידחה המגילה שהיא דרבנן, ולא תידחה מצוה דאוריית'.


ב. והוא שישמע מפי מי שהוא חייב בקריאתה וכולי' משנה שם בפ"ב, ודע, דמלשון הגמ' נראה, דאשה מוציאה אחרים, ולפי זה, ה"ה טומטום ואנדרוגינוס דמוציאין אחרים י"ח, דמשני הצדדין חייבין, ואע"פ שבתוספתא (פ"א שם) איתה, שאין האשה מוציאה אחרים י"ח, ולסברא זו טומטום אינו מוציא אפי' מינו, רבי' ז"ל סתם כלשון הגמ', וכך הוא לשון הגאונים ז"ל, ומוכח מדבריהם דס"ל דתוספתא זו ליתא להלכת', דאי איתא דהלכת' היא, הו"ל לאסוקה בגמ' דידן.


  לפיכך אם היה הקורא קטן או שוטה וכולי' ודע, דבדפו"י כתוב אם היה הקורא חרש או קטן וכו', ולשון המשנה מתאים אף לזה דתנן בפ"ב שם, הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שו"ק, ובגמ' שקלו וטרו, האי חוץ מחרש המדבר ואינו שומע דתנן מאן קתני לה, ומשו"ה נחלקו המפרשים ז"ל בדברי רבי' ז"ל בחילופי נוסחאות הללו, יש שסוברים דליתה לתי' חרש כנוסחא שלפנינו, וכמ"ד התם גבי ק"ש אם לא השמיע לאזנו יצא, והא דתנן חוץ מחרש וכו' אליבא דמ"ד גבי ק"ש אם לא השמיע לאזנו לא יצא, ויש סוברים דאיתה לתי' חרש כנוסחא הכרתובה בדפו"י, וכדתנן במתניתין, ונראה, דהעיקר כסברא בתראה וכמו שכתבו בהלכות, ולית קושייא ממה שפסקו גבי ק"ש אם לא השמיע לאזנו יצא וכמו שכתבו בהלכות, ולית קושייא ממה שפסקו גבי ק"ש אם לא השמיע לאזנו יצא וכמו שנתבאר  בפ"ב מה' ק"ש, דהכא דקריאת המגילה משום פרסומי ניסא הוא שאני, דמשו"ה פסקו כרבי בכולהו, דסתם לן התם גבי ק"ש כמ"ד דיצא, וסתם לן הכא כמ"ד לא יצא, וכך היא סברת רוב הפוסקים ז"ל.


ג. ומברך קודם קריאתה בלילה שלש ברכות וכולי' רבי' ז"ל סידרן כדרך שסידרום שם בגמ', (דף פ"א) וכך היא נוסחת הגאונים ז"ל, ונראה טעמ' דהקדימו שעשה נסזים לשהחיינו כאן וגבי חנוכה וכמ ושיתבאר לפנינו בעז"ה, ולא אמרינן דתיקדם שהחיינו דהוייא לה תדיר ותדיר קודם, משום דברכת שע"נ שייכא ג"כ לברכה ראשונה, דהדלקת חנמוכה הוא עיקר פירסום הנס, דאי לאו האי טעמ', הוה מקדמינן ברכת הזמן לברכת שע"נ, ותימה על הטו"ר ז"ל בסי' תרצ"ג שהקדים ברכת הזמן לברכת שע"נ. ונראה, שסובר, דמה שסידרה אותן הגמ' כך, לאו דוקא, אבל הגאונים ורבי' ז"ל סוברים, דבדוקא הוא, וכמו שכתבתי אטמ' בסמוך וכך עמא דבר.


ד. איזהו זמן קריאתה זמנים הרבה תיקנו לה חכ' וכולי' ואע"ג דזמנים אלו תקנת אנשי כנה"ג  הן וכמו שנתבא' בסמוך, מ"מ מדדרשי התם להאי קרא דבזמניהם התם לזמנים אלו, משו"ה כת' זמנים הרקבה תיקנו לה חז"ל.


  כל מדינה שהיתה מקופת חומה מימות יהושע ב"נ וכולי' משנה בפ"ק שם, ופסק רבי' ז"ל כסתמ' דמתניתין וכן פסקו הגאונים ז"ל, ולאפוקי מדר"י בן קרחה דאמ' כרכים המוקפין חומה מימות אחשורוש קורין בט"ו. ודע, דאיפליגו התם חזקיה ורבנן אם מועיל ההקף אם הוא ים או שור איגר, וידוע דהלכת' כררבנן דאמרי, דאינו ועיל בין לענין בתי ערי חומה בין לענין מקרא מגילה, ורבי' ז"ל נראה, שסמך על מה שכת' בפי"ב מה' שמטה ויובל, ורמזה כאן, כמה שכת' מוקפין חו' מימות יהושע ב"נ.


  ותיקנו אנשי כנה"ג שבחו"ל יקראו אותה כמו א"י וכולי' ראיה לזה, ממה דאיתה התם, בתחלה קבעוה בשושן, ולבסוף בכל העולם כולו ע"כ, והטעם לזה, הואיל ואותו רשע ביקש להשמיד את שונאי ישראל, ועשה לנו הקב"ה נס וביטל הגזירה, ופדה אותנו מכף אויבינו, והוציאנו מאפילו לאורה שהשאיר לנו נפשותינו, אז מחוייבים לעשות פורים בכל מקם שהוא, כדי שנזכור, שאלולי הנס שעשה עמנו, לא היינו ח"ו קיימים בעולם, וכן בכל דור ודור, עושה עמנו כמה נסים עד לאין תחכלית, וכמו שאמרו שם, לא מאסתים בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה, ולא געלתים בימי יונים, שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיהו כ"ג, לכלתם בימי המן, שהעמדתי להם מרדכי ואסתר, להפר בריתי אתם בימי פרסיים, שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות, כי אני ה' א-להיהם לעתיד לבוא, שאין אומה ולשון שולטת בהם עכ"ל.


ה. שושן הבירה אע"פ שלא היתה מוקפת חומה וכולי' ואיתה התם, (דף י"א) דהנס שנעשנה בשושן בימי מרדכי ואסתר, היה בסוף שבעים שנה לחרבן בית ראשון, קודם בניין בית שנהי, בכמו ה' שנים.


ו. בני הכפרים שאינן מתקבצין בבתי כנסיות אלא בב' ובה' וכולי' בירושלמי מפרש טעמ', מפני קריאת התורה, וראיה לזה ג"כ בגמ' ממה דאיתה בס"פ מרובה, עשר תקנות תקן עזרא, ואחת מהן שיהו בתי דינין קובעין בב' ובה', ואמרו שם, מ"ט, משום דשכיחי למיקרי בספרא. ותימה על הה"מ שלא העיר ע"ז.


ז. וכל אלו שמקדימין וקורין קודם ארבעה עשר אין קורין אותה בפחות מי'. דטעמ' מאי תקינו רבנן מקדימין וקורין ביום הכניסה אלא מחמת שאין מתקבצין בבתי כנסיות אלא בשני ובחמישי. א"כ אם אין עשרה מתקבצין לקרות המגילה, בטלה התקנה ואין קורין אותה אלא בזמנה.


  ודע דלענין ברכה לא הוצרכו לכתוב דפשוט הוא שהיו מברכין על המגילה דזמנם הוא כמו י"ד וט"ו וכמו שסתם רבי' ז"ל למעלה בדין ג' ולא חילק אבל בזה"ז דאין קורין אותה אלא בי"ד ובט"ו וכמו שיתבאר בסמוך אם הוא מפרש בשיירא וכיוצא בזה שאינו מוצא מגילה וקדם וקרא אותה כמו שהיו קורין אותה ביום הכניסה דאין לברך עליה דה"ל שלא בזמנה.


ח. כפר שאין נכנסים בו בשני ובה' אין קורין אותה אלא  בי"ד, כך היא הנוסחה בנו"י והיא יותר נכונה וכדאיתה בפ"ק שם וכך היא נוסחת הה"מ ז"ל. ואם אין שם עשרה בנ"א תקנתו קלקלתו פירוש, אם אין בכפר עשרה בנ"א, תקנתו זו שיהו קורין ביום הכניסה, קלקלתו, וקורין בי"ד, אע"ג שמתקבצין בו לפעמים ממקומות אחרים בב' ובה', דלא דיינינן ליה ככפר שמקדים ליום הכניסה.


ט. בד"א בזמן שיש לישראל מלכות וכולי' רפ"ק שם. וגרסת רבי' ז"ל בברייתא, היא גרסת רבי' האיי גאון ז"ל שכת' וז"ל, וחכ"א, בזמן הזה הואיל ומסתכנין בה,


אין קורין אותה אלא בזמנה ע"כ, כלומ', בזה"ז שאין להם מלכות שמסתכנין ישראל בדתיהם, אין קורין אותה אלא בזמנה ע"כ, כלומ', בזה"ז שאין להם מלכות שמסתכנין ישראל בדתיהם, אין קורין אותה אלא בזמנה, וכך היא נוסחת הגאונים ז"ל, ולפי הנוסחא שלפנינו, מטעמ' אחרינא הוא כדאיתה התם.


י. בין עיר שהלך לכרך וכולי' משנה שם, בן עיר שהלך לכרך, ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו, קורא כמקומו, ואם לאו קורא עמהם ע"כ, ובגמ', אמר רבא, ל"ש אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד, אבל אין עתיד לחזור למקומו בליל י"ד, קורא עמהן עכ"ל, ודברי רביא ז"ל כדברי ההלכות ורש"י ז"ל, שפירשו, שדברי רבא דאמ' ל"ש אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד, חוזר לסיפא דמתניתין דסליק מנה, וראיה לזה, ממה דאמ' בתר כן, מנ"א לה, דכתיב ע"כ היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות, מכדי כתיב היהודים הפרזים, למ"ל למיכתב היושבים בערי הפרזות, הא קמ"ל דפרוז בן יומו נקרא פרוז וכולי', דפשט לה לבן כרך שהלך לעיר שנקרא פרוז ליומו, ומנה פשט ג"כ לבן עיר שהלך לכרך וכמו שכת' הה"מ וז"ל, ויש מי שפירש, ודברי רבא אכולה מתניתין קאי, וכמו שמועיל לבן כרך להיות כבן עיר, וכשנתעכב שם ליל י"ד ומקצת היום שהוא זמן קריאתן של בני העיר, כמו כן מועיל לבן עיר שהלך לכרך ונתעכב שם מקצת יום י"ד, כיון שבזמן חיוב קריאת בני מקומו אינו עמהם, נסתלק מעליו חובת קריאת אנשי מקומו, וחלה עליו קריאת חובת אנשי הכרך, וקרינן ביה מוקף בן יומו, ואף אם יחזור לעירו יקרא בט"ו ע"כ, ודביר רבי' והגאונים ז"ל עיקר, וכמו שהוכחתי למעלה. והא דתלו החזרה במקצת היום ולא בהלילה הוא ממה דדרשי התם מקרא דכתיב ביה יום לימא דבעינן מקצת מהיום דוקא דהוא העיקר.


ודע, דממה שאמרו פרוז בן יומו קרוי פרוז, ומוקף בן יומו קרוי מוקף, שמעינן, שאם יצא מירושלים לעיר בליל י"ד, ודעתו לחזור לירושלם בליל ט"ו, שחייב בקריאת המגילה כאן וכאן, דנעשה פרזי ונעשה מוקף, והנ"מ בבן כרך שהלך לעיר שעדין חיוב מקומו עליו, אבל בבן עיר שהלך לכרך בליל ט"ו אינו חייב בקריאת המגלה עמהם, הואיל וכבר נפטר בקריאת מקומו לא נעשה מוקף, והוא שלא עקר דירתו, אבל אם עקר דירתו בליל ט"ו, נתחייב לקרות עמהם, דנעשה מקומו עתה מוקף, והו"ל כבן כרך שהלך לעיר ודעתו לחזור שנתחייב כאן וכאן, וכמו שכתבתי בסמוך.


  ודע, דבן כרך שהלך לעיר ביום י"ד, ומתעכב שם ביום ט"ו אינו צריך לחזור ולקרות  המגילה כאנשי מקומו בט"ו, הואיל והוא בעיר נעשה פרזי, והרי הוא נמשך אחריהם.


  וכרך וכל הסמוך לו וכולי' הנראה מדברי רבי' ז"ל, דבין סמוך, בין נראה, בעינן שלא יהא ביניהם יותר על אלפים אמה וכדאיתה התם, אר"י ב"ל, כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו, נדון ככרך, ועד כמה, אר"י ואיתמ' רחב"א כמחמתן לטבריא מיל עכ"ל, הנה נתבאר מכאן, מדנקטו בסתם ועד כמה, ש"מ דשיעור זה קאי בין אסמוך בין אנראה, וכדברי רבי' ז"ל, שלא חילק, עוד שם, תנא סמוך אע"פ שאינו נראה דיתבא בנחלא, נראה אע"פ שאינו סמוך דיתבא בריש טורא עכ"ל, הוצרכו לאשמען זה, דלא תימ' דדוקא שוה לעיר הוא דנידון ככרך, כמו שמצינו גבי שופר, שכל עיר שהוא רואה ירושלים, לא שתהיה בתוך הנחל, ושומעת, לא שתהיה בראש ההר כמו שנתבאר בה' שופר, והכא נמי נימ' כן, קמ"ל דלא , דהקילו גבי מגילה טפי, דלא בעינן אלא שתהא בתוך התחום, והיכא דאיתה איתה, אבל רש"י ז"ל וקצת מפרשים ז"ל פירשו, דהאי עד כמה, קאי אסמוך, ולא אנראה, וקשה, דחוץ לתחומה של עיר אינו כעיר, אחר כתבי זה, מצאתי להר"ן ז"ל שכת' כמו שהוכחתי, ולפי מה שכתבתי לענ"ד, נסתלקה תמיהת הה"מ ז"ל.


  ודע, דהאי דאמרינן וכרך וכל הסמוך לו נידון ככרך, לא אמרן אלא לעיר המוקפת חומה עצמה, אבל אם יש כפר סמוך, או רואה, לכפר הסמוך או הרואה לעיר ה מוקפת חומה, אינו נידון ככרך, אא"כ הוא תוך שבעים אמה ושיריים, דרואה או סמוך לעיר המוקפת חומה עצמה הוא דנידונת ככרך, ולא רואה דרואה, ולא סמוך דסמוך.


י"א. עיר שהיא ספק וכו' שם (דף ה') יש סוברים דלא אמרו אלא בעיר המוקפת חומה שנסתפקו בה אם היא מימות יהושע ב"נ או לא אבל אם אין לה חומה אינה בסוג ספק זה ואין קורין אלא בי"ד ויש סוברים דאף אם אינה מוקפת שנסתפקו בה דהוייא בסוג ספק זה וכך מוכח לשון הגמ' דנקטו בסתמ' ולא חילקו וכמו שסתם רבי' ז"ל.


וקורין בשני ימים וכו' נקטו ספק זה לעניין קריאת המגילה לבד לומ' דבשאר דברים כגון על הנסים וקריאת פרשת עמלק דאין נוהגין אלא בי"ד כובא דעלמ'.


י"ב. קראו את המגילה באדר הא' וכולי' משנה שם, ובגמ' נחלקו בענין הפרשיות, אם קרא אותן בא', אם חוזרין וקורין אותן בשני או לא, ונפסקה הלכת' שם כמ"ד חוזרין וקורין אותן בשני, ושם נתבאר ג"כ, דאין הפסקה אלא בין פרשה ראשונה לשנייה, אבל בין שלישית לרביעית אין הפסקה, ובירושלמי, וסימניך, בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה, בין שלישי לרביעי לא ישתה, ובדין הוא שיקדם החדש לפרה אדומה, שבאחד בניסן הוקם המשכן, ושני בו נשרפה פרה אדומה, ולמה הקדימוה, מפני שהיא טהרתן של ישראל עכ"ל, ורבי' ז"ל שלא הזכיר דינים אלו כאן, סמך על מה שכת' בה' תפלה.


  ודע, דסימני ההפסקות לדידן דלא מיקלע ר"ח אדר אלא בזבד"ו, כתבו בהלכות, נקוט האי סימנא בידך, כד מיקלע ר"ח אדר הסמוך לניסן בשבת, או בשני או ברביעי או בששי, צריכין לאפסוקי בהדין פרשייתא, והדין פרטא דמילתא, כד מיקלע בשבתא, מפסיקין בחמיסר באדר, וסימן זט"ו, וכד מיקלע בתרי בשבא, מפסיקין בשיתא באדר, וסימן ב"ו, וכד מיקלא ברביעי בשבת, מפסיקין ברביעי באדר, וסי' ד"ד וכד מיקלע בשיתא, מפסיקין בתרין ובשיתסר באדר, וסי' ובי"ו.


יג. אין קורין את המגילה בשבת וכו' משנה וגמ' שם וש"מ דדוקא לעניין קריאת המגילה הוא דאמור דמקדימין דגזרו בה וכמ"ש רבי' ז"ל וגם מתנות לאביונים נמי הואיל ועיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה כדאמור התם גבי בני הכפרים אבל לעניין על הנסים וקריאת ויבא עמלק אינן אלא בשבת דמפטירין ויבא עמלק וכופלין לקרות ההפטרה זכור מעין עניינא דיומא וכמו שכתבו הפוסקים ז"ל ורבי' ז"ל העתיק הלשון דהתם וקיצר במובן.


  ושואלין ודורשין בה' פורים באותה שבת וכולי' ברייתא שם, והסעודה נראה מדברי רבי' שעושין אותה בערב שבת, ומחלוקת היא בירושלמי, אית מ"ד בער' שבת, ואית מ"ד באחד בשבת, וטעמא איתה התם ימי משתה ושמחה כתיב את ששמחתו תלויה בב"ד יצא שבת ששמחתו תלויה בידי שמים ובגמ' דידן נראה שהיא כמ"ד בע"ש, וראיה מדאיתה התם, איתקשה זכירה לעשייה, מה עשייה נאמ' בה ולא יעבור, אף זכירה נאמ' בה ולא יעבור, ומנה, מה זכירה מקדימין ולא מאחרין, אף עשייה דהיינו הסעודה, מקדימין ולא מאחרין, דלא יעבור כתיב, אבל ההלכות והג' ר"ח ז"ל פסקו כמ"ד באחד בשבת, ודין משלוח מנות כדין הסעודה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולפיכך לצאת ידי הכל, יעשה בשניהם.


  ודע דאע"ג דיש מי שסובר דהסעודה ומשלוח מנות בשבת מ"מ רוב הפוסקים ז"ל דחו סברא זו וכתבו דאין לזוז מדברי הירושלמי שכתבתי וכך עושין אותן באחד בשבת בירושלים תובבי"א.


יד. כיצד יום י"ד שחל להיות בשבת וכו' נקט רבי' ז"ל כלשון המשנה דהתם (דף ב') דמיירי בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראייה דלפי חשבון קביעתינו עתה בזה"ז אין י"ד חל בשבת וכמו שהעיר ע"ז הה"מ ז"ל.


 


פרק שני


א. הקורא את המגילה למפרע לא יצא. משנה וגמ' בפ' ב' שם, וטעמ' דבעינן שיאמ' סדר הנס כהוייתו וכדאמור התם טעמ' ע"ז. נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשייה, מה עשייה למפרע לא, אף זכירה למפרע לא. ולפיכך החמירו כאן שאפי' קרא פסוק אחד למפרע לא יצא.


ב. קרא ושהה מעט וכולי' בגמ' שם. ולאפוקי ממ"ד התם דאם שהה כדי לגמור את כולה לא יצא, דמדמי לה לתפלה. ואנן קיי"ל כמ"ד דלא אמרו אלא גבי תפלה, אבל גבי מגילה וכיוצא בה  אף אם שהה כרדי לגמור את כולה יצא וכמ"ש רבי' ז"ל.


ג. הקורא את המגילה על פה לא יצא י"ח. משנה שם, ובגמ' ילפי לה ממה דכתי' נזכרים ונעשים וכתי' ג"כ כתב זאת זכרון בספר, מה להלן זכור בפה ומתוך הספר אף כאן זכור בפה ומתוך הספר ומשו"ה הצריכו שתהא כתובה ג"כ בכתב אותו הלשון. וכמו שיתבאר לפנינו בסמוך בעז"ה.


ד. היתה כתובה תרגום וכו' והוא שתהיה כתובה בכתב אותו הלשון וכו' הכי אסיקו התם גיפטית לגיפטים עברית לעיברים עילמית לעילמים עכ"ל דמשמע דבעינן תרתי שתהא כתובה באותו לשון שקורין בה וכתובה ג"כ בכתב אותו להשון וכמ"ש רבי' ז"ל. ומ"ש אבל אם היתה כתובה בכתב עברית וקראה ארמית לארמי לא יצא וכו' ה"ק אבל אם היתה כתובה בכתב עברית אף שהלשון הכתוב בה ארמית וקראה ארמית לארמי לא יצא שנמצא קורא ע"פ הואיל ואינה כתובה בכתב ארמי. כן נראה לענ"ד לפרש דברי רבי' ז"ל לפי פשט לשון הגמ' ודברי הכ"מ ז"ל במ"ש ע"ז תמוהים בפשט הלשון.


ו. אבל אם נתכון לצאת בקריאה זו לא יצא כצ"ל, ובספרי רבי' ז"ל שלפנינו כתוב בהן אם לא נתכון, וט"ס הוא.


ט. ואין העור שלה צריך לעבד לשמה. זו מחלוקת בין הפוסקים ז"ל וכמו שהעיר ע"ז הר"ן ז"ל שם. ולפיכך נהגו להחמיר לעבדה לשמה בכדי לצאת אליבא דכו"ע.


או שכתבה גוי או מין פסולה. למד רבי' ז"ל מס"ת שנכתב ע"י אלו, דפסול, דה"ה למגילה. ונראה, דקטן או אשה שכתבו מגילה ה"ז כשרה, אע"ג דגבי ס"ת פסולין הם, לפי שלא עשו אותה כס"ת לכל דבר.


י"א. ואינו צריך לתפור את כל היריעה וכולי' שם בפ' הקורא, (עיין בהמ"מ ז"ל) ורבי' ז"ל כת' פירוש הג' ר"ח ז"ל שהוא היותר קרוב.


י"ב. וצריך הקורא לקרות עשרת וכולי' מימרא שם בפ"ק. ושם איתה אר"ז ויו דויזתא צריך למימתחיה בזקיפה עכ"ל. אית דמפרשי בכתיבתו, ואית דמפרשי בקריאתו. עוד שם שירה זו אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה ורבי' ז"ל לא הזכיר מימרות אלו. נראה שסובר שאין מעכבות אלא בלכתחלה ולפיכך לא הזכירן וסמך בזה על המעיין שם ועל קבלת הסופרים. אבל בירושלמי משמע דלעיכובא הוא דבעינן אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה כדי שלא תהא תקומה למפלתן של רשעים. וכמו שכתבו הפוסקים ז"ל.


י"ג. ואסורין בהספד ותענית בשני הימים וכו' משנה וגמ' שם וכמ"ד ביטלה מגילת תענית ומותרין בהספד ותענית חוץ מחנוכה ופורים כדאיתה בפ"ק דר"ה ( דף י"ט) ודע דלענין אבילות מחלוקת בין הפוסקים ז"ל אית דס"ל דאינו נוהג בפורים אלא דברים שבצנעא דדינו כשבת ורבי' ז"ל סובר דאבילות נוהג בפורים וכמו שיתבאר לפנינו בעז"ה במקומו בפי"א מה' שמחות ונראה טעמ' דידהו מדהזכירו איסור הספד ותענית אלא בדוקא הא אבילות נוהג ולא דמי לשבת דאם איתה דדינו כשבת הו"ל לאשמען אלא מדלא אשמען ש"מ דלענין אבילות דינו כחול דעלמ' דנוהג בו אבילות והכי נהוג.


י"ד. אמרו חכ' כל העושה מלאכה ביום הפורים וכולי' ברייתא שם, ונראה מהתם, דליכא חילוק לענין זה, בין מקום שנהגו למקום שלא נהגו, וכדברי רבי' ז"ל, ותימה על לח"מ ז"ל שלא העיר ע"ז.


ט"ז. ואין משנין מעות פורים לצדקה אחרת. בפ' השוכר (בב"מ דף ע"ח) תניא, מגבת פורים לפורים, ואין מדקדקין בדבר, רא"א, מגבת פורים לפורים, ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו, אא"כ התנה במעמד אנשי העיר, ורשב"ג מיקל ע"כ, ופסקו בהלכות כרשב"ג, וכמו שסתם רבי' ז"ל.


י"ח.  כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל וכולי' ירושלמי בפ"ק דמגילה. ומפרש רבי' ז"ל הלשון דהתם כפשטו, וראיתי ג"כ להעתיק פה פירוש עץ יוסף ז"ל שפירש דברי הירושלמי קרוב לזה וז"ל, הנביאים והכתובים עתידין ליבטל, דכל הנביאים לא פיחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, וכולן לא באו אלא להוכיח את ישראל על שמירת התורה, ולפרש סתומותיה, הלכך לעתיד שאין צריכין תוכחה, כי כולן ידעו את ה', אין צריך לנביאים וכתובים, ואפי' ספר יהושע שהוא ערכה של א"י ג"כ, לא תצטרך לעתיד, דחלוקת א"י תיכתב לעתיד כפי חלוקתם אז, שאינה כחלוקה ראשונה, ואע"פ שיש כמה סתרי תורה וסודות התורה בנביאים וכתובים, אין צריכין, דליכא מידי דלא רמיזא באוריית', אלא דעכשיו אין מבין, והוצרכו נביאים וכתובים לפרסמם, אבל לעתיד שתימלא הארץ דעה, הכל יבינום מתוך התורה ע"כ, ולפי פירוש זה, נסתלקה השגת הראב"ד ז"ל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0
    0
    סל הקניות שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות
    דילוג לתוכן