והנה כשראה המושל את הבחורה יפת-תאר ויפת-מראה, חמד אותה בלבו, וגמר אומר שאינה ראויה אלא לו. ובקש ממנה שתמיר דתה, ולא רצתה. ויצו לייסר אותה בשוטים, ובכל מיני עינויים קשים ומרים.