ומקור דברי השו"ע לקוחים מהטור בסימן תרע"ה דכתב ומ"מ צריך שידליקנה במקום הנחתה שאם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא יצא שהרואה אומר לצורכו הוא מדליקה. עכ"ל.
והב"ח הקשה על הטור, דהנה בגמ' בשבת דף כ"ב ב' איבעיא להו אם הדליקה עושה מצוה או הנחה ת"ש דאמר רבא הדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא עשה ולא כלום אא"ב הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומה בעינן מש"ה לא עשה ולא כלום, אבל א"א הנחה עושה מצוה אמאי לא עשה ולא כלום, ותירצה הגמ' התם נמי הרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה.
ומסקנת הגמ' דהדלקה עושה מצוה, וא"כ למסקנא למ"ד הדלקה עושה מצוה לא צריך לומר שהחסרון בהדליקה בפנים והוציאה לחוץ, משום דהרואה אומר לצורכו הוא מדליקה, אלא שכל החסרון הוא שצריך להדליקה במקום החיוב דהדלקה במקומה בעינן, וא"כ הטור והשו"ע שכתבו את הטעם משום שהרואה אומר לצורכו הוא מדליקה, אין זה לפי מסקנת הסוגיא שמסקינן הדלקה עושה מצוה, והיה להם לומר את הטעם שהדלקה במקומה בעינן.
והרמב"ם בפ"ד מהלכות חנוכה ה"ט דקדק בזה דכתב הדליקו מבפנים והוציאו דלוק והניחו על פתח ביתו לא עשה כלום עד שידליקנו במקומו. אחז הנר בידו ועמד לא עשה כלום, שהרואה אומר לצורכו הוא עומד. ע"כ. הנה דקדק הרמב"ם לומר לגבי הדליקו בפנים והוציא לחוץ דהטעם דלא יצא הוא משום דהדלקה במקומה בעינן. וכמסקנת הסוגיא דהדלקה עושה מצוה, ורק בדין השני דאחז הנר בידו דשם שאלה הגמ' דמוכח שהנחה עושה מצוה, ותירצה הגמ' דלמ"ד הדלקה עושה מצוה צריך לומר דהטעם דלא יצא משום שהרואה אומר לצורכו הוא מדליקה.
וכתב הב"ח שקושיתו היא גם על הרי"ף והרא"ש והסמ"ג שכולם כתבו כדברי הטור.
*
ב. ותירץ הב"ח דס"ל דאחרי שהגמ' תירצה על הא דהיה תפוס נר חנוכה דהרואה אומר לצורכו הוא דאדלקה נדחה התירוץ, דהדלקה במקומה בעינן, וגם על הא דהדליקה בפנים והוציאה לחוץ הטעם הוא משום הרואה ולא משום שהדלקה במקומה בעינן.
עוד כתב הב"ח דהיה אפשר לומר דאף הרי"ף והרא"ש מודו דבעינן הדלקה במקומה, ולא כתבו טעמא דהרואה אלא משום לאוריי דאף בזה"ז שמדליקין בפנים והדלקה במקומה היא אפ"ה לא עשה ולא כלום משום דהרואה אומר וכו', אלא דקשה ע"ז דא"כ היה לראשונים הנ"ל להביא גם את הטעם שהדלקה במקומה בעינן, דנ"מ הוא לנר שבת ויו"ט. וע"כ כתב דיותר נראה שהרי"ף ושאר הראשונים ס"ל שהטעם שהדלקה במקומה בעינן נדחה. והמג"א העלה רק תי' זה שכתב הב"ח דנפ"מ לזה"ז שמדליקין בפנים.
ועיין בט"ז תרע"ה ס"ב שתירץ כדברי הב"ח מתחילה. ורבינו השתילי זיתים בסימן תרע"ה סק"ט כתב: ומה שהקשה הב"ח על טעם לצורכו מיושב בט"ז ע"ש. ומה שתלה תי' זה בדברי הט"ז הוא משום הידוע שלא היה לרבינו פי' הב"ח, וכל דברי הב"ח מביא בשם פוסקים שהביאוהו, וכך בעניננו ראה רק דברי הב"ח שהובאו במג"א, ועל כן כתב שקו' הב"ח מיושבת בדברי הט"ז.
*
ג. והנה הב"ח כתב נ"מ בין אם הטעם הוא משום דהדלקה במקומה בעינן או משום הרואה אומר לצרכו אדלקה. לענין נר שבת ושל יו"ט דלית בהו משום פרסומי ניסא ואין לחוש להרואה אומר לצרכו אדלקה. דלשיטות הראשונים הנ"ל שנדחה הטעם שהדלקה במקומה בעינן ורק יש את הטעם של הרואה וכו' א"כ בנר שבת ויו"ט מותר להדליק שלא במקום החיוב ואח"כ להניחה שלא במקום החיוב, אבל לשיטת הרמב"ם שס"ל דהדלקה במקומה בעינן א"כ בנר שבת ויו"ט נמי יש את הדין הזה שצריך להדליק במקום החיוב ולא להדליק במקום אחר ואח"כ להניחה במקום החיוב. וכן פסקו המרדכי והאגודה בפרק ב"מ.
והאליה רבה הביא דברי הב"ח וכתב דהב"ח אזיל לטעמיה דיש נ"מ בין הטעם של הדלקה במקומה בעינן ובין הטעם של הרואה וכו' לגבי נר שבת ויו"ט דבשבת ויו"ט אין שייך טעם של הרואה, ואילו הדלקה במקומה ישנה גם בנר שבת ויו"ט, ותמה שהרי במהר"י וייל בהלכות פסח סימן קצ"ג כתב דלטעם הרואה נמי בעינן בשבת ויו"ט, ובזה נדחה התירוץ הראשון של הב"ח דס"ל לטור דלמסקנא נדחה הטעם דהדלקה במקומה אף למ"ד הדלקה עושה מצוה דכיון דליכא נ"מ למאי נימא דנדחה. ועוד תקשי לדברי הב"ח אמאי פסק רמ"א סימן רס"ג ס"י ולבוש דגם בשבת ויו"ט בעינן הדלקה במקומה, הא לפי מה שפסק השו"ע שהטעם הוא משום הרואה, אין מקום לטעם הדלקה במקומה בעינן עכ"ד.
וקושיה זו תקשי נמי לד' רבינו השתילי זיתים שהסכים לתי' הט"ז שתי' כהב"ח ומאידך בסי' רס"ג העלה דברי הרמ"א שצריך הדלקה במקומה.
ונראה שהט"ז אמנם תירץ כהב"ח אבל לא ס"ל כהב"ח שיש נ"מ בין הטעם של הדלקה במקומה ובין הרואה. אלא כתב שהואיל והגמ' תירצה על הא דתפוס נר חנוכה בידו טעם של הרואה א"כ זה גם טעם להדליקה בפנים והוציאה לחוץ ושוב לא צריך לטעם של הדלקה במקומה, שטעם של הרואה וכו' סגי לשניהם, אבל אין נ"מ בזה דגם בנר של שבת ויו"ט ישנו לטעם של הרואה ולכן לא כתבו הטור ושאר ראשונים טעם של הדלקה במקומה משום שגם בטעם של הרואה סגי לנר שבת ויו"ט.
*
ד. ויעוין במג"א בסימן רס"ג ס"ק כ"ג שכתב לבאר את דברי הרמ"א, שצריך להניח הנרות במקום שמדליקין ולא להדליק במקום זה ולהניח במקום אחר. כלומר שאינו ניכר שמדליק לכבוד שבת. ומקור דבריו מהלבוש שכתב וז"ל ולכן נ"ל דאם עמד שעה מועטת על מקומו רשאי אח"כ להניחה במקום אחר דהא מותר להשתמש לאורה וה"ה דמותר ליטלו ממקומו ולהניחה במנורה גבוה התלויה דהא ניכר שעושה לכבוד שבת עכ"ל. ומבואר שאין איסור אם עמד שעה מועטת להניח במקום אחר.
(ועיין במ"ב שכתב שהלבוש מחמיר לא לטלטל כלל ואינו מובן, דלפי המג"א משמע שהלבוש מתיר לטלטל אם הדליק במקומו).
והנה רבינו השתילי זיתים העלה את הלבוש והמג"א הנ"ל ומבואר מכל זה כדברי הא"ר דאף לגבי נר שבת הטעם הוא משום הרואה ולכן אם הדליק במקום שאין משתמשין, אפילו שמדליק לצורך שבת, הרואה אומר לצורכו הדליק ואינו ניכר שהדליק לצורך שבת, דרק שהדליק במקום שמשתמשים ניכר שמדליק לכבוד שבת.
ויעויין גם במאמר מרדכי סימן תרע"ה שכתב לדחות דברי הב"ח, שאף לטעמא דהרואה בעינן הדלקה במקומה בנר שבת.
והוסיף המג"א שהמרדכי מפרש הטעם דהדלקה במקומו בעינן וזהו ג"כ מקומה ואין איסור אלא כשמדליקין במקום שאין משתמשים בו והניחו אח"כ במקום שמשתמשים בו דקי"ל הדלקה עושה מצוה כמ"ש הטור וכה"ג אמרינן בנר חנוכה הדליקה בפנים והוציאה לחוץ וכו'.
אכן מקורו של הרמ"א הוא המרדכי, ובכל זאת הלבוש כתב טעם אחר, משום שאינו ניכר שמדליק לכבוד שבת ונראה שהלבוש למד שאין אנו צריכים לטעם הדלקה במקומה אלא מטעם הרואה צריך להדליק במקומו, שיהא ניכר שהדליק לכבוד שבת ורבינו השת"ז דקדק בזה שהביא טעם הלבוש ומה שכתב המג"א על הלבוש אבל השמיט את המשך דברי המג"א שהמרדכי כתב טעם אחר, כיון דלפי המבואר בד' מרן בסי' תרע"ה לא בעינן הדלקה במקומה ולכן ע"כ דטעמא משום הרואה.
*
ה. והפר"ח כתב ליישב קו' הב"ח דכיון דלא נ"מ מידי לענין דינא דבכל גוונא לא עשה ולא כלום לא דקדקו בדבר וכתבו טעם דהרואה אומר וכו' ומש"כ הב"ח דאיכא נפ"מ לנר שבת לפ"מ שכתב המרדכי אהא דאמרינן הדלקה במקומה בעינן ה"ה לנר שבת, איכא למימר דלא דמי דהתם הוי טעמא משום שלום ביתו וכיון שכן מה בכך אם ידליקנה במקום אחר ויניחנה במקום אחר, ותדע שאם היתה עששית דולקת מע"ש ה"נ שצריך לכבותה ולהדליקה דומיא דהכא, אלא ודאי כדאמרן. ואפילו לר"ת שכתב שצריך לכבותה ולחזור להדליקה אין זה מטעם הדלקה במקומה בעינן אלא מטעם דבלבד שלא יקדים ולא יאחר .
אך תימה על הרמ"א שהעתיק דברי המרדכי וכאן לא הגיה כלום. ואיך שיהיה עכ"פ לענין הלכה הדלקה במקומו בעינן כמו שכתב המרדכי והרמב"ם עכ"ד. יוצא איפוא שהפר"ח למד דלד' השו"ע שכתב את טעם הרואה ולא הדלקה במקומה, אין דין הדלקה במקומה בנר שבת, ולכן השו"ע לא כתב את טעם הדלקה במקומה שאין נ"מ לנר שבת. וכן כתב הברכי יוסף בסימן זה שלדעת השו"ע אין דין הדלקה במקומה בנר שבת, עי"ש.
אבל לפי מה שנתבאר שהלבוש כתב לבאר את הדין משום שאינו ניכר שמדליק לכבוד שבת לא קשיא על הרמ"א שהרמ"א הביא את דין המרדכי ולא כתב משום שהדלקה במקומה בעינן א"כ אפשר לפרש שהדין אמת אבל לא מטעמיה אלא כטעם הלבוש.
אמנם רבינו השתילי זיתים העלה את דברי הרמ"א בסי' רס"ג, ומבואר דס"ל שכן גם דעת מרן השו"ע, וכמו שנתבאר שחשש של הרואה וכו' שייך גם בנר שבת ויו"ט. והדין הנאמר בחנוכה ה"ה בנר שבת ויו"ט. ומה שלא כתבו מרן להדיא אפשר שזה כבר נכלל בדין שלא יקדים ולא יאחר בהדלקת נר שבת, כמו שכתב הפר"ח לבאר את שיטת ר"ת שהבאנו לעיל שמשם נלמד שצריך שיהיה ניכר שההדלקה לצורך שבת.
*
ו. והנה האחרונים עמדו על השמטת הרמב"ם שהשמיט את הדין בשבת ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר. עיין בפרי יצחק ח"ב סי' ח' שתירץ שהרמב"ם סובר שכל הדין הזה נאמר בחנוכה וגם המעשה עם דביתהו דרב יוסף מדובר בחנוכה נמצא שאין זה הדין בשבת. ולשיטת הרמב"ם דאפשר להקדים נר שבת וא"צ שתהא ההדלקה ניכרת לכבוד שבת מסתבר לפי"ז דה"נ ליכא חשש הרואה.
אלא דהרמב"ם כיון דס"ל טעמא דהדלקה במקומה שהרי פי' שאם הדליק בפנים והוציא לחוץ לא יצא משום שהדלקה במקומה בעינן, ולא משום הרואה אומר לצורכו הדלקה. ומבואר במרדכי דטעם זה נאמר גם בשבת שצריך להדליק במקום חיוב, א"כ יתקיים דין זה מטעמא דהדלקה במקומה בעינן.
*
ז. והנה גם הב"ח והפר"ח כתבו שהרמב"ם סובר כהמרדכי, אך יש לעיין בזה דהנה המנ"ח במצוה צ"ה הקשה מסוגייתנו על הרמב"ם הלכות ביאת מקדש פ"ט ה"ז שכתב וכן הדלקת הנרות כשרה בזרים לפיכך אם היטיב כהן את הנרות והוציא לחוץ מותר לזר להדליקם. והקשה המנ"ח הרי במנורה הדלקה עושה מצוה ולא הנחה דאל"ה לא היה דוחה שבת דאפשר לעשות קודם שבת להדליקן ובשבת יגביהנה ויניחנה ומבואר להדיא ברש"י שבת דף כ"ג הדלקה עושה מצוה כדאשכחן במנורה ואם הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומה בעינן. וא"כ איך מותר לזר להדליק בחוץ ואח"כ מכניסים את המנורה בפנים הרי הדלקה במקומה בעינן, וכתב דכבר עמד בזה בספר מעשה רוקח על הרמב"ם בהלכות חנוכה, ובספר מקראי קודש להגרצ"פ פראנק בתחילה תירץ על פי הב"ח והט"ז שהגמ' חזרה בה מטעם זה של הדלקה במקומה וכל הטעם הוא משום הרואה וזה אין במנורה.
אבל תירוץ זה אינו דהב"ח לא כתב כן לא בד' הרי"ף הרא"ש והטור שכתבו את הטעם של הרואה וכו' אבל בד' הרמב"ם לא יתכן שהרי הרמב"ם כתב טעמא דהדלקה במקומה בעינן. וא"כ לשיטת הרמב"ם קשה מדין הדלקת מנורה במקדש.
ובס' מקראי קודש כתב עוד ליישב על פי המקור חיים שחילק בין מנורה שבמקדש ובין נר חנוכה, שבנר חנוכה המצוה היא באותו רגע שמדליק שהרי אח"כ אם כבתה אין זקוק לה, משא"כ במנורה שבמקדש המצווה נמשכת כ"ז שדלקה עי"ש.
וא"כ יש לחלק בנידון דידן, שרק בנר חנוכה אמרינן הדלקה במקומה בעינן, כיון דאין המצוה רק לאותו רגע, לכן קפדינן שיהא במקומו, אבל במנורה אפילו לא הדליקה במקומה מ"מ גם אח"כ המצוה נמשכת לכן די אם נתנה אח"כ במקומו יצא. ע"כ.
וא"כ לפי"ז יש לדון בנר שבת שהרי הרמב"ם כתב בהלכות שבת שהמצוה היא שיהיה לו נר דלוק בשבת כלומר שהמצוה נמשכת, יוצא שגם לשיטת הרמב"ם יש מקום לומר שכל דין הדלקה במקומה נאמר בנר חנוכה אבל בנר שבת שהמצוה נמשכת אין דין זה ולמעשה זו סברת הפר"ח לחלק בין נר שבת לנר חנוכה שכיון שהמצוה היא משום שלום ביתו, אין המצוה היא רק בהדלקה אלא כל זמן הנר דולק מקיים מצוה ואין בזה דין הדלקה במקומה. וצ"ע.
ודאתינן להכא שיש לחלק בין נר שבת ונר חנוכה, שרק בנ"ח יש את הדין שהדלקה במקומה בעינן ולא בנר שבת, א"כ עלה בידינו יישוב נוסף לשיטת הראשונים והשו"ע שנקטו את סברת הרואה וכו' כדי לכלול בזה גם את נר שבת שיש הדלקה במקומה מדין הרואה וכו'. דאם אתינן מדין הדלקה במקומה בעינן אין את הדין הזה בשבת אבל מדין הרואה יש את הדין הזה גם בשבת שאם מדליק שלא במקומו אינו ניכר שמדליק לכבוד שבת.
*
ח. ויעויין בחידושי הגרע"א בסימן רס"ג שהעיר על דברי הרמ"א בסעיף ד' דאם היה הנר דולק מבעוד היום גדול יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת. וכתב הגרע"א היינו שהיה דלוק לענין אחר, כיון דלא היה הדלקה לשבת צריך לחזור ולכבות ולהדליקה לצורך שבת, אבל אם ההדלקה היה לצורך שבת אלא שהדליק בעוד היום גדול א"צ לכבותו אלא לכתחילה לא ידליק כ"כ מקודם שאינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת אבל בדיעבד שפיר דמי ומש"כ תוס' כדתניא ובלבד שלא יקדים היינו דבזה משמע דהמצוה אינה רק שיהיה לו בשבת נר דלוק אלא דמצות ההדלקה עצמה לצורך שבת ולכתחילה ראוי שיהיה ניכר שההדלקה לכבוד שבת. ולפי"ז תלוי הכל אם ההדלקה היא לצורך שבת או לא ולשון הרמ"א בעוד היום גדול אינו מדוקדק ובתוס' ובטור לא הזכירו גדול. עכ"ל. ומשמע שדין זה לכתחילה אבל להדליק שלא במקומו נראה שזה מעכב וצריך לכבות ולחזור ולהדליק אפילו שהדליק לצורך שבת. שחשש של הרואה וכו' מעכב גם בדיעבד. [ובעיקר הערתו על הרמ"א שנקט בעוד היום גדול יש לציין שכבר העיר הערה זו רבינו מהרד"ם בחידושים שברביד הזהב על לשון הרמ"א שכתב כיוצ"ב בסי' תרע"ט עיי"ש]
*
ביאור שיטת רבינו השתילי זיתים בדין אחיזה בידו לזמן מועט
כתב השו"ע בסימן תרע"ה ס"א: וכן אם מדליקה ואוחזה בידו במקומה, לא יצא שהרואה אומר לצורכו הוא אוחזה.
וכתב רבינו השת"ז בסק"ט אבל אם אוחזה קצת זמן ואח"כ מניחה כשהיא דולקת יצא (ט"ז).
ובסימן תרע"ד ס"א כתב השו"ע מדליקין נ"ח מנ"ח. וביאר רבינו השת"ז והיינו ע"י פתילות ארוכות (פר"ח) שיוצאת הפתילה מנר שלה עד שמגעת לסמוכה לה ומדליק ממנה והשאר מזו לזו דהדלקה במקומה בעינן (עס"י תרע"ה פר"ח).
ומבואר שצריך דוקא פתילות ארוכות שאם יגביה את הנר וידליק לא יצא דהדלקה במקומה בעינן, ואף על זמן מועט חיישינן שהרואה אומר לצורכו אדלקה.
ולכאורה הני תרי דיני סתרי אהדדי, דהנה יעויין במ"ב בסימן תרע"ד ס"א דכתב ואף דמבואר לקמן בסימן תרע"ה שצריך להניחה תחילה על מקומה ואח"כ להדליק, ר"ל אם נפרש שמגביה את הנר ומדליק מנר לנר, כבר כתב הט"ז לקמן שעל זמן מועט אין להקפיד ע"ז ולדעת שאר האחרונים דסוברים דעל זמן מועט ג"כ יש להקפיד הכא מיירי שהיו שניהם קבועים במקומן אכן היה להן פתילות ארוכות והפתילה מגיע לנר שלפניה וא"צ להסירה ממקומה.
וא"כ רבינו השתילי זיתים שכתב בסימן תרע"ד דאיירי בפתילות ארוכות הוא לשיטת הפר"ח והאחרונים שסברי שעל זמן מועט קפדינן שתהיה הדלקה במקומה אבל לשיטת הט"ז א"צ לזה שאף אם מדליק מנר לנר ע"י שמגביה ומדליק לא קפדינן בזה, דכיון שהוא זמן מועט וא"כ כיון שבסימן תרע"ה נקט השת"ז את דברי הט"ז שעל זמן מועט לא קפדינן א"כ מדוע כתב כאן את דברי הפר"ח דאיירי בפתילות ארוכות.
אמנם יעויין בא"ר בד"ה ואוחזה בידו ז"ל רש"י פירש משהדליקה עד שכבתה עכ"ל משמע שאם אוחזה בידו קצת זמן ואח"כ מניחה כשהיא דולקת יצא (ט"ז). וצ"ע דמהלבוש שסיים צריך להניחה ואח"כ להדליק משמע שאם רק הדליק בידו לא יצא, וכן משמע בדרשות מהר"ש (סימן שט"ז) גם דמי להדליקה בפנים דאף שמניחה מיד בחוץ לא יצא, ואולי גם הט"ז מודה לזה אלא מיירי שאוחזה בידו אחר ההדלקה. ע"כ. (ועי"ש מה שכתב עוד בזה ליישב את כוונת רש"י).
ולפי"ז הט"ז מיירי שהדליק במקומה ואח"כ אם מונחת בידו אחר ההדלקה זמן מועט לא קפדינן אבל בזמן ההדלקה צריך שתהיה ההדלקה במקומה, ע"כ בהדלקה מנר לנר שזה זמן ההדלקה שלוקח נר אחד ומדליק מהשני, ואיירי שלוקח את הנר שאינו דולק ומדליק מנר הדולק, קפדינן גם על זמן מועט שבשעת ההדלקה אין הנר במקומו. ולפי"ז ניחא ד' השתילי זיתים כיון דאף לד' הט"ז צ"ל דאיירי בפתילות ארוכות כיון שהוא שעת ההדלקה.
אלא דעיקר מש"כ הא"ר בד' הט"ז לכאו' א"א לומר כן בדעתו, שהרי הט"ז כתב בסימן תרע"ד ס"ק ב' שאפילו אם מדליק ואוחז נר שהוא רוצה להדליק ומטלטלו לנר שהוא מדליק ממנו, ואח"כ יניחנו במקומו ומוכח מזה שלא קפדינן גם בשעת ההדלקה על זמן מועט וצ"ע.
אבל מ"מ בד' רבינו השתילי זיתים מתיישבים דברי הא"ר שלא פסק כד' הט"ז אלא שלא בשעת הדלקה, אבל בשעת הדלקה קפדינן אפי' בזמן מועט, וא"ש שע"כ לא העלה רבינו את ד' הט"ז הנ"ל דסי' תרע"ד.
כתיבת תגובה