מדיני הסליחות
א. נהגו להשכים לאמירת סליחות ותחנונים מר"ח באלול ואילך עד יוה"כ , מפני שבר"ח אלול עלה משה להר לקבל לוחות שניות, ונתפלל בהם על ישראל ונתקבלה תפלתו וביוה"כ אמר לו המקום סלחתי כדבריך . ונהגו להתחיל מליל ב' באלול .
זמן אמירתם
ב. הזמן המובחר לאמירת הסליחות הוא באשמורת הבוקר, שהם ג' שעות אחרונות של הלילה, שהוא עת רצון , וכן נהגו מקדם .
ג. עפ"י הזוה"ק כבר מחצות הלילה מתחיל עת רצון, ומאז ניתן לומר הסליחות וי"ג מדות ונפ"א , אבל קודם חצות הלילה אין לומר לעולם סליחות וי"ג מדות בשום אופן חוץ מיוה"כ , ואם הוא במקום שאומרים שם י"ג מדות קודם חצות ישב וידום או יאמר באותו הזמן מזמורים .
ד. ומכל מקום גם אחר עלות השחר ואח"כ במשך היום יש לומר הסליחות לפי שזמן זה שבין ר"ח אלול ליוה"כ מסוגל הוא ביותר .
ה. את הוידוי יכול לומר קודם חצות הלילה , מלבד במוצאי שבת שאין לומר וידוי עד שיעבור חצות לילה .
ו. אין אומרים סליחות בשבת ובראש השנה .
דיני י"ג מדות
ז. י"ג מדות אין לאומרם דרך תפלה ובקשת רחמים אלא בעשרה, מפני שדבר שבקדושה הן, אבל מותר ליחיד לאומרם דרך קריאה בעלמא , בנגון ובטעמים כמי שקורא בתורה .
ח. באופן זה שאומר כקורא בתורה, יש אומרים שצריך לסיים את הפסוק, ולא יפסוק ב'ונקה' , ויש אומרים שאף בזה מותר לו לפסוק ב'ונקה' .
ט. ומנהג קהילות תימן לאומרם ביחיד בדרך תפלה ובקשת רחמים בחילוף שם הוי"ה בא"ת ב"ש, שבמקום ה' ה' אומרים מצֹפץ מצֹפץ .
י. בלשון תרגום מותר לומר הי"ג מדות אף ביחיד .
יא. מנהג רוב קהילות תימן לומר י"ג מדות כשאר הסליחות מיושב . ומכל מקום אם כבר הם עומדים ואומרים אותם בעמידה, נהגו להרים עקבי הרגלים כשאומרים תיבות ה' ה' כשם שעושים באמירת קדוש .
יב. הסליחות צריך לאומרם בנחת במיתון ובכונה, ואסור להזכיר י"ג מדות שלא בכונה .
יג. יזהר להפסיק בין ה' ה', ומי שאינו מטעים אותו ענשו גדול .
יד. מנהג קהילות תימן שאין אומר ויעבור אלא הש"ץ לבדו, ואין הציבור אומרים עמו .
הוידוי
טו. הוידוי צריך לאומרו מעומד , ולא יסמוך על דבר שאם ינטל יפול, אלא אם כן הוא זקן או חולה .
טז. נהגו לשחות בשעת אמירת הוידוי .
יז. לא נהגו בקהילות תימן להכות כנגד הלב בשעת אמירת הוידוי .
נפילת פנים
יח. נופלין על פניהם בסליחות אע"פ שהוא לילה, כיון שהוא קרוב ליום , ומכל מקום אף האומרים סליחות מחצות נופלין על פניהם .
סליחות ביחיד
יט. מותר ליחיד לומר סליחות , אף אלו שמוזכר בהם זכות י"ג מדות . ויש אומרים שאין לומר הסליחות שהם בלשון ארמי , אך יש אומרים שרשאי לאומרם , וכן מנהג קהילות תימן .
כ. יש אומרים שכשאין מנין בתחלת הסליחות ואח"כ נתאסף מנין יאמרו ג' פסוקים וקדיש באמצע הסליחות , אך לא נהגו כן בקהילות תימן.
כא. היה מנין בשעת הסליחות ויצאו מקצתן, לד' מרן השו"ע אין אומרים הקדיש שבסוף הסליחות .
ברכות השחר
כב. המשכים לאמירת הסליחות בלילה, נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים , ולאחר מכן בעת שעלה עמוד השחר לד' מרן השו"ע יטול ידיו לסירוגין ג' פעמים בלא ברכה, אולם לא נהגו כן .
כג. יש לברך ברכות התורה קודם הסליחות .
כד. נהגו לברך כל ברכות השחר קודם הסליחות, אע"פ שהוא עוד לילה .
סדר הסליחות
כה. הש"ץ מתעטף בטליתו ולא יברך להתעטף .
כו. אם אין פנאי לומר כל סדר הסליחות, המחוייב עפ"י סדרן של ראשונים עפ"י רבינו האר"י ז"ל הוא כדלהלן, בתחלה אשרי יושבי ביתך וקדיש, לך ה' הצדקה עד השיבנו ה' אליך ונשובה, אל מלך ויעבור, בעת רצון, א. רחמנא עד ויעבור. ב. אנשי אמונה אבדו. ג. תמהנו מרעות. ד. אל תעש עמנו. ה. אשמנו בגדנו. ו. אשמנו מכל עם. ז. אלהינו שבשמים. ח. ענינו אבינו. ט. רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו. י. עשה למען שמך עשה למען אמתך. יא. נפילת אפים לדוד אליך ה' נפשי אשא. ואם יש פנאי יאמרו גם המרנות. יב. אליך ה' נשאתי עיני .
כז. יש ליזהר שלא יהא כדובר שקרים ח"ו לפני המקום ב"ה, לכן האומר סליחות בחצות לא יזכיר אשמורת הבוקר, וכן האומר בבוקר לא יזכיר לילה ואשמורת הבוקר, וכל כיוצא בזה .
כח. נהגו לתקוע בסוף הסליחות עד כ"ח באלול , [בשאמי בקדיש קודם תענו ותעתרו, בבלדי אחר סיום הסליחות], ולא נהגו לתקוע אחר התפלה.
אבל ר"ל
כט. אבל ר"ל אינו יוצא מביתו לאמירת הסליחות אפי' בערב ר"ה .
מזמור לדוד ה' אורי
ל. יש שנהגו בקהילות השאמי לומר בכל חודש אלול מזמור לדוד ה' אורי וישעי .
ערב ר"ה
לא. נופלים על פניהם בסליחות הנאמרים באשמורת, ואין נופלים על פניהם בתפלת שחרית .
לב. נהגו לעשות היתר נדרים אחר תפלת שחרית וסדר אמירתו שמתחלקים הציבור לשנים ועומד גדול שבציבור הראשון ואומר סדר ההיתר והציבור השני מתירים הכל וכו' ג"פ, וחוזר ואומר יהי רצון וכו' והם מקבלים מסירת המודעה ואומרים הכל וכו', ואח"כ עומד גדול שבציבור השני ואומר סדר ההיתר והציבור הראשון מתירים כסדר הראשון.
לג. לא נהגו הכל להתענות בערב ראש השנה אלא יחידים ואנשי מעשה .
לד. רבים לילך לקברי קרוביהם או לקברי צדיקים ולהרבות שם בתחנות , ואל ישים מגמתו נגדם אלא יבקש מהשי"ת שיתן אליו רחמים בזכותם .
לה. רבים נהגו לטבול בערב ר"ה במקוה .
ë
עירובי תבשילין
במה מערבין
א. המנהג בקהילות תימן לערב בפת ותבשיל . ולא יניח התבשיל על גבי הפת משום מיאוס .
סדר העירוב
ב. נוטל העירוב בידו הימנית או בשתי ידיו ואומר: בהדין עירובא יהא שרי לן לאפויי ולבשולי [ולתקוני] ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא לנא ולכל ישראל שבעיר הזאת .
ג. המנהג שגם באופן שאין מזכה עירובו לאחרים ע"י אחר אומר לנא ולכל ישראל שבעיר הזאת .
לסמוך על גדול העיר לכתחלה
ד. מנהגינו לסמוך על עירוב גדול העיר או הש"צ לכתחילה , ולכן נהגו שהחזן מכריז בסתם [כל] מי שלא הניח עירובי תבשילין יסמוך על עירובי, וכיון שכך נהגו קדמונינו אין לשנות הנוסח .
ה. זמן ההכרזה קודם הקריאה בספר שני שבאותה שעה מצויים כל הקהל בביהכנ"ס וקודם מכירת המפטיר אומר הנוסח הנ"ל והצבור עונים ברוך תהיה . ויש נוהגים להכריז בליל יו"ט קודם התפלה או לאחריה.
ו. המזכה עירובו לאחרים צריך לזכות להם ע"י אחר ואומר לו: זכה בזה [העירוב] לכל בני העיר הזאת, [או לפלוני ופלוני שמזכה עבורם], והזוכה נוטלו ומגביהו מן הקרקע טפח ואומר: זכיתי.
ז. מי שרגיל כל שנה לערב עבור הקהל והם רגילים לסמוך עליו, ושכח לזכות להם על ידי אחר, כיון שהוא רגיל תמיד לערב עבורם חשוב כאילו זיכה להם .
פת העירוב ללחם משנה
ח. יניח הפת של העירוב ללחם משנה בערבית ושחרית, ובמנחה יבצע עליה .
הדלקת הנר
ט. מי שלא הניח עירובי תבשילין מותר להדליק נר של שבת, והכי נהוג עלמא .
ë
ראש השנה ועשי"ת
הדלקת הנר
א. בהדלקת הנר בימים טובים נחלקו המנהגים בקהילותינו, יש מקומות שלא נהגו להדליק כלל , יש שנהגו להדליקו בלא ברכה , ויש שנהגו כד' מרן השו"ע להדליק את הנר בברכה , , וכל אחד יחזיק במנהג אבותיו, כי כל המנהגים יסודותם בהררי קודש.
ליל ר"ה
ב. בליל יו"ט ראשון פותח הרב בפיוט אחות קטנה הנאמר בניגון תחנה וברגש קודש, ומנהג רוב קהילות ישראל שאין אומרים פיוט זה בליל יו"ט שני, אמנם מקומות שנהגו לומר אחות קטנה בליל שני של ר"ה אין לבטל מנהגם .
ג. בעלינו לשבח נהגו בעשי"ת לומר במקום 'כחלקם' אומר 'כהם', ובמקום 'ללא יושיע' אומר 'ללא יועיל' .
ד. אחר התפלה נוהגים שכל אחד מברך לחברו תכתב בספר החיים ובספר הזכרון, וחברו משיב ואתה תכתב בספר החיים ובספר הזכרון [ובספר מחילה וסליחה וכפרה], ונהגו לברך כן אף ביום שני של ר"ה ואף בעשרת ימי תשובה עד יום הכיפורים .
ה. אוכלין פירות בליל ר"ה לסימנא טבא , ואומר קודם ה'יהי רצון' ואח"כ יברך ברכת הפרי ויאכל , ויש שנהגו לברך קודם ברכת הפרי וטועמים מעט ואח"כ לומר היה"ר .
ו. ואלו הפירות שנהגו בהם, תמרי, רמוני, קרא (דלעת), רוביא (חלבה), כרתי, סלקא. יש שנהגו לאכול הפירות קודם הסעודה, ויש שנהגו לאחריה.
ז. יש שנהגו לאכול ראש כבש ואומרים עליו יה"ר שנהיה לראש ולא לזנב .
שחרית ר"ה
ח. קודם תפלת שחרית בר"ה לא נהגו לקבוע לימוד כדרכם בשאר ימות השבת והחג אלא קוראים יחד מזמורי תהלים בקול רם ותחנה .
ט. יש בבלדי שנהגו כמנהג שהביא מהרי"ץ לתקוע ל' קולות עם הנץ החמה עם כוונת האריז"ל, ובלא ברכה , אך ברוב קהילות תימן לא נהגו כן .
י. בבלדי וגם מקצת מהשאמי לא נהגו להוסיף פיוטים קודם חזרת הש"צ, אולם מנהג רוב קהילות השאמי להוסיף קודם חזרת הש"צ פיוט ה' שמעתי שמעך יראתי ואתאנו לחלות פניך .
יא. באבינו מלכנו מנהגינו להשמיט את הבתים שיש בהם הודאת חטא .
יב. אם חל ר"ה בשבת אין אומרים אבינו מלכנו .
קריאת התורה
יג. ביום א' דר"ה קורין ה' גוברי בפרשת וה' פקד את שרה, וביום ב' קורין פ' העקידה בבלדי עד וישב אברהם בבאר שבע, ובשאמי עד ואת מעכה. ואומר העולה החמישי קדיש.
יד. נהגו להעלות התוקע לחמישי .
טו. ואומרים למנצח השמים מספרים ומוציאין ס"ת שני למפטיר בפרשת פנחס, ואחר הקריאה בשאמי אומר קדיש, ובבלדי אינו אומר קדיש.
סדר התקיעות
טז. בבלדי מחזירין ספר תורה קודם התקיעות, ובשאמי מניחין אותו על התיבה עד אחר התקיעות .
יז. יש שנהגו שאומר הרב דברי כיבושין קודם התקיעות לעורר לב הצבור לתשובה .
יח. בתקיעות דמיושב נהגו כדינא דגמרא שהקהל יושב והתוקע לבדו עומד, וכן לא נהגו להקריא לתוקע .
השופר
יט. השופר שנהגו אבותינו בארץ התימן לתקוע בו ארוך ומסולסל בשתים ושלש כפיפות, וקולו צח ומחריד .
צורת התקיעות
כ. התקיעה קול אחד ארוך פשוט מתחילתו עד סופו, ונהגו לסיים את התקיעה בקול נשבר.
כא. השברים יש נהגו לעשותם קולות קצרים תכופים זה לזה, ויש שנהגו לעשותם ארוכים קצת בהפסק מועט בין שבר לשבר.
כב. התרועה קול אחד ארוך רועד ומתרעש, ונהגו לסיימו בקול נשבר.
כג. שברים תרועה לד' מרן השו"ע ורבינו השתילי זיתים, הנוהגים לתקוע שלשים במיושב ושלושים מעומד, יש לתקוע בתקיעות דמיושב שברים תרועה בנשימה אחת, ובתקיעות דמעומד בשתי נשימות. וכל שכן הנוהגים לתקוע במוסף עשרה קולות שיש להם לתקוע תקיעות דמיושב בנשימה אחת, ודמעומד בשתי נשימות. לד' רבינו מהרי"ץ הנוהגים לתקוע עשרה קולות מעומד יש להם לתקוע כל התקיעות בשתי נשימות .
מנין התקיעות
כד. בשאמי נהגו לתקוע מאה קול והם ל' מיושב ל' בלחש ול' בחזרה , וי' קולות קודם תענו ותעתרו , בבלדי נהגו ל' מיושב וי' בחזרה, ויש שנהגו להשלים לק' קולות אחר התפלה.
כה. לאחר הקדיש מריעין תרועה גדולה .
נשים בתקיעת שופר
כו. נשים פטורות משמיעת קול שופר שמצות עשה שהזמן גרמא היא, אמנם נהגו הנשים [שיש באפשרותן] לבא לביהכנ"ס לשמוע התקיעות, ולאלה שאין ביכלתן לבא יש שנהגו לתקוע עבורן בבית בלא ברכה.
תפלת מוסף
כז. בשאמי נהגו להתפלל לחש וחזרה כדין התלמוד , בבלדי נהגו להתפלל תפלה אחת הש"צ בקול רם והצבור אומר עמו בלחש ומקדים לסיים לפניו את חתימת הברכה שישהה כדי ג' תבות ועונים אחרי הש"צ אמן .
כח. היום הרת עולם אומרים גם בתפלת הלחש , והש"צ כשחוזר ואומר היום הרת עולם אומרו בקול רם ובכי ותחנון, להחריד לב העם .
מילה בר"ה
כט. אם יש מילה בר"ה מנהגינו לימול אחר יציאה מביהכנ"ס .
שינה ביום ר"ה
ל. יש נוהגים שלא לישון בר"ה ביום עד חצות , ויש שנהגו שלא לישון ביום כלל .
לא. קודם תפלת המנחה נהגו להתאסף לקריאת תהלים בצוותא בחרדת קודש והשתפכות הנפש בניגון תחינה . ויש שנהגו להשלים כל קריאת התהלים בימי ר"ה .
לב. יש בתי כנסיות שהיו נוהגים יחידים לקרוא תהלים אחר גמר תפלת מוסף ואינם הולכים לבתיהם לסעוד עד שיבואו אחרים במקומם לקריאת התהלים.
סדר 'ותשליך'
לג. בקהילות הבלדי לא נהגו לומר סדר ותשליך , אולם בקהילות השאמי נהגו לאמרו .
לד. ערבית מוצאי ר"ה אומרים עננו .
עשרת ימי תשובה
לה. בעשרת ימי תשובה במקום מלך אוהב צדקה ומשפט חותם המלך המשפט, טעה וחתם מלך אוהב צדקה ומשפט, אם נזכר בתוך כדי דיבור חוזר וחותם המלך המשפט, אבל נזכר לאחר כדי דיבור חוזר לראש הברכה, ואם לא נזכר עד לאחר שעקר רגליו חוזר לראש התפלה .
לו. קודם תפלת שחרית אומרים פיוט שופט כל הארץ, ובתיקון מוסיפים קודם ה' מלך ה' הוא האלוקים.
ë
יום הכיפורים
ערב יוה"כ
לז. בסליחות של ערב יוה"כ אין נופלין על פניהם אף האומרים סליחות בעוד לילה . ויש שנהגו לומר בסליחות את המזמור לדוד אליך כל הצבור יחד בקול רם כקריאת תהלים .
לח. בתפלת שחרית אומרים מזמור לתודה , אין נופלים על פניהם ואין אומרים למנצח יענך.
לט. לא נהגו בקהילותינו את מנהג הכפרות או המלקות בערב יוה"כ .
מ. יש מקומות שנהגו ללכת לבית הקברות לפקוד קרוביהם .
מא. נהגו לטבול במקוה קודם תפלת מנחה .
מב. במנחה עיוה"כ, בבלדי נהגו להתפלל תפלה אחת ואומרים הציבור הוידוי עם הש"צ , ובשאמי נהגו להתפלל לחש וחזרה, ונהגו לומר הוידוי רק בתפלת הלחש ולא בחזרה .
מג. אחר התפלה אומרים אבינו מלכנו .
מד. אין לאכול מאכלי חלב בערב יוה"כ אף בסעודת שחרית .
מה. סעודה המפסקת יש שנהגו לעשותה בפתיתי לחם נקי בלול עם חמאה , ויש שנהגו לעשותה בפת עם בשר עוף ומרק .
מו. נהגו לבקש מחילה ולהתפייס אחד עם חבירו , ויש מקומות שנהגו לעשות כן בליל יוה"כ .
מז. אחר סעודה המפסקת לובשים בגדים נאים ולבנים לכבוד קדושת היום , [ובתימן יש שנהגו ללבוש בגדי פשתן העשויים לתכריכים], ומתעטף כל אחד בטלית ומברך להתעטף, ואם כבר שקעה החמה מתעטף בלא ברכה .
הדלקת הנר
מח. נהגו להדליק הנר , יש שנהגו להדליקו בלא ברכה , ויש שנהגו לברך בהדלקתו להדליק נר של יום הכיפורים .
מט. כשחל יוה"כ בשבת מדליקין כולם את הנר בברכה ככל ערב שבת, והנוהגים שלא לברך על נר יוה"כ אין מוסיפים 'ושליום הכיפורים' , והנוהגים לברך על נר יוה"כ מוסיפים 'ושליום הכיפורים' .
נ. לא נהגו להדליק נר כנגד כל אחד מבני הבית .
ליל יוה"כ
נא. כשחל יוה"כ בשבת בשאמי לא נהגו לומר מזמורי הקבלת שבת ושאר הסדר אלא אחר אמירת שיר השירים אומרים מזמור שיר ליום השבת עד לאורך ימים ואחריו קדיש ופותח לך אלי וכו' , בבלדי נהגו לומר כל סדר הקבלת שבת כבכל שבת .
נב. בפיוט לך אלי שנהגו לאמרו עם התקדש החג יש בו וידוי ויוצאין בו ידי חובת וידוי לדעת הרמב"ן הסובר שצריך לחזור ולהתודות אחר הסעודה קודם הלילה .
נג. לפיוט כל נדרי יש נהגו להוציא ספר תורה אחד היותר מובהק ומוגה , ויש נהגו להוציא שלשה ספרים , ויש נהגו שבעה ספרים , ויש נהגו להוציא כל ספרי תורה שבהיכל .
נד. בשעת הוצאת הספרים נהגו לומר פסוק אור זרוע לצדיק עד שמניחין את הס"ת על התיבה , ויש נוהגין לאמרו ז' פעמים, ויש שנהגו להוציא הספרים בדומיה .
נה. פותח הרב בפיוט יראים שלחוני וכו' סדר אמירת פיוט זה כשכל הקהל עומדים על רגליהם הרב אומרו בקול רם בניגון תחינה ובכיה בחרדת קדש והקהל חוזרים ועונים אחריו על כל בית ובית בקול רם וברמעות שליש את המענה הזה למענך וכו' .
נו. יש אומרים שצריך לומר כל נדרי מבעוד יום , אולם נהגו לאמרו כשכבר לילה .
נז. לד' רבינו השתילי זיתים צריך להודיע לציבור שיאמרו כל נדרי בלחש עם החזן, כדי להתיר לחזן כל מיני נדרים ושבועות, ויש אומרים שכיום שנהגו לומר הצבור בלחש עם הש"צ אין צריך להודיעם.
נח. לד' רבינו מהרי"ץ יש להתיר לש"צ לפני כל נדרי ויש שנהגו כן , אמנם מהר"ד צאלח נכד מהרי"ץ כתב שהמנהג בזה כד' רבינו השתילי זיתים , וכן מנהג רוב בתי כנסיות .
נט. פותח ש"צ ואומר בישיבה של מעלה וכו' ואח"כ אומר כל נדרי וכו' עד בשגגה שלש פעמים בקול רם ובכי ביראה וברעדה, והצבור אומרים עמו בלחש , ויתן קולו בבכי על גאולתינו ועל פדות נפשינו שהקב"ה אמר אוי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי יפר לי, ולכן טוב לכוין גם על ההוא נדר דלעילא .
ס. המנהג הקדמון לומר בלשון התרה על שנה שעברה, וכ"כ רבינו השתילי זיתים שכן מנהגינו ושכ"ה בכל הסידורים , אולם נתפשט המנהג לומר גם בלשון להבא .
סא. אחר כל נדרי מברך ש"צ ברכת שהחיינו בקול רם ומכוין להוציא את כל הציבור ידי חובה, והם מכוונים לצאת בברכתו ועונים אמן , כן המנהג הפשוט וכן שיטת רבינו השתילי זיתים , והכי עדיף טפי משום ברוב עם הדרת מלך , לשיטת רבינו מהרי"ץ טוב שיברך כל אחד לעצמו שהחיינו בלחש, וימהר לסיים כדי ג' תבות קודם ש"צ כדי שיוכל לענות אמן .
סב. נהגו לומר השכבות לנפטרים ולנדור צדקה בעד עילוי נשמתם .
סג. בשעת החזרת ספרי התורה להיכל בבלדי נהגו לומר מזמור שיר ליום השבת , ובשאמי יש שנהגו לומר מזמור לדוד הבו לה' בני אלים, ויש שנהגו להחזירם בלא אמירת פסוקים כלל .
סד. בליל יוה"כ ומחרתו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו בקול רם .
סה. אחר תפלת ערבית וסליחות מנהגינו לומר ד' מזמורים ראשונים שבתהלים , ולאחריה נהגו לומר תפלה על הפרנסה, ולאחר התפלה יש נהגו לומר מסכת יומא וכתר מלכות, ויש נהגו לאומרם ביום אחר תפלת מוסף.
סו. יש שנהגו מקדם לגמור כל ספר התהלים , אולם בדורות האחרונים לא נפוץ מנהג זה .
סז. יש אנשי מעשה שנהגו להשאר בביהכנ"ס עד הבוקר , אולם בזמן הזה שתש כוחנו מוטב שכל אחד ישן בביתו .
שחרית יום הכיפורים
סח. בשחר נוטלים ידים עד קשרי האצבעות ומברכים על נטילת ידים .
סט. בשאמי נהגו לומר כל ברכות השחר ללא דילוג, בבלדי אין מברכים שעשה לי כל צרכי וברכת המעביר שינה .
ע. בבלדי אומרים מזמור שיר ליום השבת, בשאמי אומרים [מזמור] טוב להודות. ולאחריו נהגו לומר מזמור לתודה .
עא. בקהילות השאמי אומרים סדר קדושה לר"י הלוי בין גבורות לקדושת השם, ויש לתת סמך למנהג זה דכיון דמעין קדושה נינהו כקדושה עצמה דמיא .
עב. אחר חזרת הש"צ אומרים אבינו מלכנו אפילו חל בשבת .
מדיני וידוי יוה"כ
עג. כשש"צ חוזר התפלה ואומר הוידוי צריך לעמוד ולחזור ולהתודות עם הש"צ .
עד. ואין צריך לעמוד אלא בעיקר הוידוי דהיינו אבל חטאנו אנחנו ואבותינו , אבל בשאר הוידוי יכול לישב.
נפילת פנים
עה. בקהילות הבלדי נופלים על פניהם אחר כל תפלה מחמש התפלות של יום הכיפורים , בקהילות השאמי אין נופלים על פניהם ביום הכיפורים כלל .
קריאת התורה
עו. מנהגינו כשחל יום הכיפורים בחול אין מוסיפים על הקרואים, אולם כשחל בשבת מוסיפים .
עז. לאחר הקריאה בספר שני למנהג השאמי אומר קדיש ואח"כ מברך ברכת ההפטרה , למנהג הבלדי אינו אומר קדיש.
תפלת מוסף
עח. בקהילות השאמי אומר ש"צ סדר עבודה בתוך חזרת הש"צ , בבלדי אומרים סדר עבודה אחר תפלת מוסף.
מדיני עינוי יוה"כ
עט. מי שהוא אסטניס ואין דעתו מיושבת עליו עד שיקנח פניו במים מותר .
פ. מותר לעמוד על גבי כרים וכסתות .
חולה ביום הכיפורים
פא. חולה שאכל פת ביום הכיפורים ומברך ברכת המזון צריך להזכיר את יום הכיפורים ביעלה ויבא .
מילה ביום הכיפורים
פב. כשיש מילה ביום הכיפורים מנהגינו לימול אחר יציאה מבית הכנסת .
תפלת מנחה
פג. במנחת כפור אין אומרים קדיש אחר הקריאה .
פד. אחר תפילת מנחה אומרים אבינו מלכנו, ואם חל בשבת אומר אבינו מלכנו ואחריו צדקתך .
פה. אם אין שהות מדלגין אבינו מלכנו להתחיל נעילה בזמנה .
פו. טוב לומר מעט סליחות בנחת מהרבה במרוצה .
תפלת נעילה
פז. פותחין דלתות ההיכל לכל תפלת נעילה, ומתחיל הש"צ פיוט אל נורא עלילה בקול רם וחרדת קודש.
פח. לד' מרן השו"ע אם חל בשבת מזכיר בה של שבת אבל בוידוי שלאחר תפילה אין מזכירין בו של שבת אלא ש"צ כיון שאומרו בתוך תפילתו , ויש נוהגים שאף היחיד מזכיר של שבת , לד' מהרי"ץ אף הש"צ אין מזכיר שבת בוידוי .
פט. בסדר הקדושה אומרים כתר כמו במוסף , ולמנהג השאמי אומר פעמיים באהבה שמע ישראל וכו' להיות לכם לאלהים .
צ. הכהנים נושאים כפיהם בתפלת נעילה, אמנם אם כבר הגיע הלילה [דהיינו צאת הכוכבים], לא יעלו לנשיאת כפים, ואפילו אם עלה ירד, ועל כן באופן זה אף הש"צ לא יאמר או"א ברכנו .
צא. סדר אמירת ה' הוא האלהים ז"פ ותקיעת תשר"ת – לד' מהר"י ונה ומהר"ד משרקי אומרים אותו אחר תפלת נעילה והסליחות קודם תפלת ערבית, וכן המנהג בקהילות השאמי , לד' מהר"י בשירי ומהר"י צאלח אומרים סדר זה אחר תפלת ערבית, וכן נהגו בקהילות הבלדי.
צב. אפי' חל בשבת תוקעין ואעפ"י שעדיין לא הבדילו שתקיעה חכמה היא ולא מלאכה , ומכל מקום אסור לתקוע עד שיגיע זמן צאת הכוכבים .
צג. אחר התקיעה אומרים כל כלי יוצר וכו' , ואח"כ אומרים הפסוק יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה לך אכול בשמחה לחמך.
ë
מוצאי יוה"כ
ערבית
צד. למנהג השאמי אומר קדיש קודם תפלת ערבית .
צה. חל יוהכ"פ להיות בשבת לד' מהר"י ונה ומהר"ד משרקי אין אומרים ויהי נועם בתפלת ערבית, אלא מתחיל מאורך ימים ב"פ ואומר סדר קדושה, וכן נוהגים בחלק מקהילות השאמי, לד' מהר"י בשירי ומהר"י צאלח אומר ויהי נועם כשאר מוצאי שבתות, וכן נוהגים בקהילות הבלדי.
צו. נוהגים לקדש הלבנה במוצאי יוהכ"פ .
צז. מברכין אחד את חברו בברכת תבושר [לרבים תבושרו] במחילה וסליחה וכפרה, והלה משיבו ואתה תבושר במחילה וסליחה וכפרה.
צח. בהבדלה מוצאי יוה"כ אין מברכים על הבשמים, ואפילו כשחל יום הכיפורים להיות בשבת . ואף אם רצה לברך על הבשמים אינו רשאי משום הפסק בין הברכה לשתיה .
צט. מברכים ברכת מאורי האש על אור ששבת דהיינו שהודלק מערב יוה"כ או על נר שהודלק ממנו , אבל נר שהודלק במוצאי כיפור אין מברכים עליו .
ק. נר שהודלק לכבוד כגון נר של בית הכנסת , או נר שהודלק לכבוד המת אין מברכים עליו, אבל מברכים על נר שהודלק ממנו .
קא. יש להרבות בסעודה של מוצאי יום הכיפורים .
קב. נהגו לתחיל במוצאי יום הכיפורים בעשיית הסוכה, כדי לצאת ממצוה אל מצוה.
23
ינואר
חסר פירוט לדוגמא מה אומרים בסליחות ערב כיפור ? מהי הגדרת נפילת אפיים ?