"ויאמר שכם אל חמור אביו קח לי את הילדה הזאת לאישה" (בראשית ל"ד, ד') בפסוק זה המופיע בפרשתנו רואים אנו שבקשת אשה לנישואין היתה נעשית ע"י אבי החתן המיועד.

מנהג זה היה נהוג אצל אבותינו יהודי תימן עד הדור האחרון. כאשר נערה היתה מגיעה לגיל הנישואין  המקובל אצל יהודי תימן שהוא בין הגילאים 12 עד 16, היה ניגש אבי החתן עם אחד מקרוביו שהיה משמש כדוברו אל אבי הכלה והיה מספר בשיבחו של החתן ומשפחתו ולאחר שאבי הכלה נתן את הסכמתו היו מסכמים ביניהם על גובה המוהר אשר היה צריך לשלם אבי החתן לאבי הכלה שהיה מורכב מדרך כלל מתכשיטים ומלבושים לכלה וכן כמה בהמות לאבי הכלה.

וכן אנו רואים שכאשר ביקש אברהם אבינו  ע"ה לחתן את בנו יצחק הוא שולח ע"י אליעזר מוהר לרבקה ולמשפחתה, ככתוב" ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנות נתן לאחיה ולאמה" (בראשית כ"ד, נ"ג).

לאחר שסיכמו על גובה המוהר, היו מתחילים בהכנות לחתונה אשר היו מלוות בטקסים ומנהגים רבים אשר אפרטם בלי נדר ובע"ה במאמר מיוחד.

הוכחנו היום כמה היו מקפידים אבותינו יהודי תימן ללכת בדרך התורה בכל אורחות חייהם.