רבי אהרן הכהן זצ"ל, שיום פטירתו השבעים ותשע חל ב – ל' בשבט השתא, היה סמל ודמות מופת בדורו, ועדיין יהודי תימן מתרפקים על זכרו. מאור פניו, דיבורו הרך וכל ישותו האומרת אהבת הבריות, גרמו ליהודי צנעא בפרט ותימן בכלל להעריך אותו עד מאוד. דמותו המלאכית, הפוסעת בשבילי קאע אל יהוד – בקעת היהודים הנודעת של צנעא בה התגוררו יהודי העיר, היתה כלפיד האש ההולך בתוך המחנה. דמותו זו גרמה לאנשים לחשוב אחרת, לשאוף אחרת ולראות את העולם דרך משקפיים רוחניים יותר, טהורים יותר. רבי אהרן הכהן ברח מן הכבוד, ברח מן השררה וניצל כל דקה פנויה ללימוד התורה הקדושה. צדקתו והעובדה ששם שמים התקדש על ידו בכל הליכותיו, גרמו לכך שברכותיו התקיימו והיה בבחינת "צדיק גוזר וד' מקיים". רבי אהרן הכהן השאיר אחריו חותם לדורות, וכן נמצאים פסקי דין ומכתבים בחתימתו, שחלק מהם אבדו במרוצת השנים ובתלאות העלייה לארץ ישראל ורבים אחרים עדיין נמצאים בגנזים. בדפים הבאים תוכלו להכיר מעט שבמעט מדמותו המופלאה, ויהי רצון שזכותו תעמוד לנו.
ראובן ויעקב (ג'י) דומב
בשם בני משפחתו וצאציו
1.
במעלליו יתנכר נער
הרובע היהודי של העיר צנעא מוקף היה חומת אבן וסגור בפני השפעות חיצוניות. כך יכלה האם הצדקת ללוות בעיניה מן החלון את אהרן, בנה היקר שטהרת לבו וזוך שכלו רוממו אותו מעל בני גילו. "שמך אהרן – כשמו של אהרן הכהן," לחשה האם האוהבת תדיר, שעה שהיתה משלחת אותו לבית תלמודו, "משושלת כוהנים מיוחסים אתה… יהי רצון שתצדיק את שמך ואת ייחוסך!" אהרן הקטן חייך בחן. מילותיה של אמו היו דרך חיים וליוו את שנות ילדותו תדיר. את הרצון הבוער לראותו עולה במעלות התורה הביאה האם ממשפחתה – משפחת צעדי, שהתפרסמה בתלמידי החכמים המופלגים שהעמידה, כמוה כמשפחת אביו, רבי סאלם, שאף היא היתה נכבדת ואצילית, וכל שבעת בניה כשתילי זיתים. רבי אהרן עצמו נולד בסוף חודש תמוז שנת התר"א וכבר משחר ילדותו היה קשור ללימוד התורה וחן פניו וזוך שכלו העידו בו שלגדולות נוצר.
חודש הולדתו של נודע, לאחר שנכדו, ר' יהודה כהן, סיפר כי רבי אהרן היה נוהג בכל שנה לעלות לתורה את המברך הראשון של פרשת מסעי. אפילו לעת זקנתו, כאשר קשתה עליו הקריאה, הרימו את גבות עיניו כדי שיקרא מתוך הכתב. ומדוע נהג כן? משום ששבת לידתו בה עלה לתורה בפעם הראשונה ככהן, בהגיעו לגיל 13, היתה בפ' מסעי ת'רי"ד. (בצעירותו התפלל בנוסח בלדי, בו נקראה פרשת מסעי לבדה). לכן היתה קריאה זו חביבה עליו מאוד, ואף כשלא הגיע תורו לקרוא היה קורא. מתוך הדברים נלמד, שרבי אהרן נולד בסדר מסעי, שיוצא שבוע האחרון של חודש תמוז.
בביתו של המארי נאספו ילדי החמד, מצטופפים על מחצלות הקש בחדר הלימודים. אהרן הקטן היה יושב שם ברגליים משוכלות לצד בני גילו וחוזר עם המארי על האותיות והטעמים, על הפרשה ועל התרגום. בכל יום לעת צהריים, היתה אמא צוררת בטלית הגדולה שעל כתפו את ה"מצווה" – כיכר הלחם הטרייה שנועדה למלמד, והיתה חלק משכר הלימוד. מדי שבוע היה אבא מניח את צרור הכסף אצל המארי ושומע על התקדמות בנו בלימודים. "ילד פיקח…" היה אומר המארי, טופח על ראשו של אהרן הקטן, "אוהב הוא ללמוד!"
השנים חלפו ואהרן הקטן לא אכזב! לימוד התורה היה בבת עינו וכל חשקו, והוא נמשך אליה כמו צמא למים. כדי לרוות את הצימאון הזה, היה פוקד בקביעות את שיעוריו של גאון הדור, מארי חיים ב"ר יוסף קורח זצ"ל, שלמד ולימד בישיבת "בית אלשיך".
אווירת הלימוד בישיבה שאבה אליה באחת את כל מי שרק דרך על מפתנה. זקנים עם צעירים ישבו והגו בחשק עצום בכתבים הקדושים, לעתים מתגודדים חבורות חבורות, לעתים יושבים בזוגות, וגם מקומם של אלו שהעדיפו לשנן בנעימה לבדם את לימודם – לא נפקד.
הבחור הצעיר מצא לו פינה בבית המדרש ומשם יצא לשוט בימה של תורה. אווירת הקדושה היתה לו סם חיים וללימוד המתוק היה טעם גן עדן שאפף את כולו והרים אותו מעלה מעלה, מעל קטנות היום יום, מעל המצוק והבוז שהיו מנת חלקם של יהודי תימן.
לעת ערב אחרי התפילה, החלה נהירה המונית אל הישיבה. שיעורו של מארי חיים התפרסם מפה לאוזן ואיש לא רצה להפסיד את נועם אמריו! מכל רחבי העיר הגיעו הלומדים, משל היו מחלקים במקום מרגליות לכל דורש. וגם בבקרים היה מארי חיים מוסר את שיעוריו הבהירים ב"יד החזקה" לרמב"ם, לימוד אותו החשיב עד מאוד. "שששש…. איך נשמע כאן משהו?" תהה יוסף, אחד הלומדים שהצטרף זה עתה לשיעור המפורסם, "אל דאגה!" הרגיע אותו הבחור שלצדו, "את מארי חיים שומעים היטב!" ואומנם, דבורו הבהיר והברור חצה את אולם בית המדרש, ונשפך אל החצר, שם יכלו העומדים, אלו שמפאת הצפיפות לא הצליחו להיכנס פנימה – לשמוע אותו היטב! נהרה פשטה על פניו של יוסף, שעקב אחר הדברים בריכוז. מארי חיים קרא את הכתוב בגמרא, הסביר בפשטות ובבהירות את העניין, כך שהמון העם יבין את הדברים, ולאחר מכן החל חודר ומעמיק, מוביל עמו את תלמידי החכמים עד לסיכומה של ההלכה. רק מי שיגע ולמד, ודברי אלוקים חיים התבהרו לו באורם הזורח, יכול להבין את המתיקות הקסומה שלוותה את אותם שיעורים, את הרצון לבוא אליהם שוב ושוב ולרוות מהם עד בלי די. עם חלוף הימים הבחין מארי חיים קורח בנער טהור העיניים, ששואל כעניין ומשיב כהלכה ושוקד על תורתו שעות ארוכות. 'הנער הזה נועד לגדולות!' אמר אל לבו וקרב באהבה רבה את רבי אהרן עד שזכה להיות לו לתלמיד- חבר. רבי אהרן הכהן לא הסתפק בלימוד בכניס (בית כנסת) "בית אלשיך" אלא קבע לו מקום גם בישיבה הכללית הגדולה של צנעא ששכנה ב"כניס בית צאלח", דולה מתורת ראשי הישיבה, מארי שלום חבשוש ומארי שלום שמן. מפעם לפעם היה יוצא לשיעור חשוב או לאסיפת תלמידי חכמים, מקיים בגופו את הנאמר במסכת אבות: "הווי מתאבק בעפר רגליהם…"
אחד ממקצועות התורה בו התמחה מארי חיים קורח, היה הקבלה המעשית אותה קנה מרבותיו. לימוד זה עבר מפה לאוזן ונלמד בצנעה, רק ליחידי סגולה שבדור. באחד הימים נדברו שני תלמידיו של מארי חיים, רבי אהרן הכהן ורבי יחיא יצחק הלוי, לימים ראב"ד לכל גלילות תימן, לפנות אל רבם ולבקש ממנו כי ילמדם גם חכמה זו. בדחילו ורחימו נגשו אל רבם ששמע את בקשתם, הרהר רגע ואחר אמר: "ביום שישי בבוקר תטבלו, לבשו בגדים נקיים ואחר תבואו אלי…" נרגשים המתינו השניים ליום המיועד, וכבר באשמורת הבוקר התייצבו לפני רבם נקיים ומטוהרים, מקווים כי הנה הנה, יחלו ללמוד את החכמה הנשגבה. אלא שלהפתעתם, המשיך רבי חיים קורח בלימודו הרגיל ולא התייחס אליהם כלל המתינו השניים שעה ארוכה הביטו זה בזה בתמיהה, והוסיפו להמתין, ואילו רבי חיים הוסיף להיות שקוע בלימודו, ולא גילה גם ברמז כי הנו מתכונן ללמד אותם ביחידות. לאחר זמן ארוך הבינו – כי כנראה לא חפץ רבם ללמדם את שביקשו והם פנו לשוב לביתם.
חלפו שבועות אחדים, והנה, באחד הימים מצאו השניים שעת כושר ופנו אל רבם בשאלה, מדוע לא לימד אותם את הקבלה המעשית כפי שנקבע, השיב להם רבם: "שקלתי שוב את הדברים והגעתי למסקנה שאין מן הראוי ללמדכם חכמה זו כיוון שאתה, מארי יחיא יצחק – קנאי ואתה, מארי אהרן, כהן, וסתם כוהנים כתוב שכעסנים הם. וכך, חששתי שמא תשתמשו בלימוד הזה ולא בזהירות יתרה, לכן החלטתי לא ללמדכם אותו…" (מפי ר' שמואל צדוק)
אחרית דבר
רבנו אהרן השאיר אחריו דור ישרים, בנים תלמידי חכמים. בתו, מרת רומי'ה אשת רבי שמעון שרעבי – נלב"ע ג' בשבט ה'תשכ"א בנו, הרה"ג אברהם הכהן זלה"ה – נלב"ע י"ט באלול ה'תשי"ט. שמש כראש ישיבת 'בית אלשרעבי' בתימן ובאחרית ימיו, ראש ישיבת 'אוהל תורה' בתל אביב. בנו, רבי משולם הכהן זלה"ה – נלב"ע כ"א בכסלו ה'תשכ"ח. בנו, הרה"ג חיים הכהן זלה"ה – נלב"ע כ"ח באדר ה'תשל"ג. שמש כראש ישיבת 'בית אלשרעבי' בתימן ובאחרית ימיו, רב בית הכנסת 'תפארת ישראל', רמת עמידר רמת גן. בנו, רבי שמואל הכהן -נלב"ע כ"ג בטבת ה'תשל"ה, מגדולי המשוררים צנעא שבתימן ובאחרית ימיו, מראשי בית הכנסת 'נווה שלום הכהן', רמת עמידר רמת גן.
בני בנים וצאצאים, ההולכים בדרכיו, שוקדים על התורה רודפי צדקה וחסד. צאצאי מארי אהרן נמצאים כיום בארץ ובחו"ל, כאשר בארץ ישראל הוקם לזכרו מכון מרא"ה להוצאת ספרים נדירים. המכון הוציא עד כה לאור כ – 35 ספרים העוסקים בנושאי הלכה, מוסר והיסטוריה יהודית, וכן ספרי ראשונים מכתבי יד וחיבורים של חכמי תימן – שרואים אור זו הפעם הראשונה. במכון מרא"ה – (ר"ת מורנו מארי אהרן הכהן,) ספריה תורנית ענפה וכמו כן מעניק המכון סיוע למחברים צעירים שעתידם לפניהם. בין צאצאי מארי אהרן שבארצות הברית – משפחת דומב הנכבדה, ובהם ראובן ויעקב בני הגביר שלום דומב הי"ו ואמם מרת שרה ע"ה, שהיתה נכדת מארי חיים בן רבינו אהרן הכהן זצ"ל והיתה יפה במעשיה הטובים כמותו, עושה צדקה וחסד בצנעה, מכניסת אורחים ואהובה על הכל. בני משפחת דומב היקרה ממשיכים את פועליו של סבם הצדיק מארי אהרן, כאשר בין היתר הם מחזיקים ביד רחבה את פעילות קהילת יוצאי תימן בבית הכנסת "תפארת ישראל" שבמנהטן ותומכים ביד רחבה במכון מרא"ה.
רבי אהרן השאיר אחריו דור ישרים, בנים ובני בנים, וצאצאים ההולכים בדרכיו, שוקדים על התורה רודפי צדקה וחסד.
כתיבת תגובה