r פירוש משכיל דורש לפרשת משפטים - נוסח תימן

פירוש משכיל דורש לפרשת משפטים

23 ינואר

 כב, ל, ואנשי קדש תהיון לי, ובשר בשדה טריפה לא תאכלו וכו'.


 יש להקשות למה תלה הכ' זה בזה. ולמה לא אמר ואנשי קדש תהיון לי ואיש אל אחותו או לשאר בשרו לא תקרבו או איזה איסור. עוד למה אמר לכלב תשליכון אותו, ולא אמר למכרו לגוי או ליתנו לו, או לשאר בהמות וחיות הטמאים. ולעד"ן ליישב לפי דרכנו, שבא הכתוב לומר שתי מצות בפסוק הזה, הא' ואנשי קדש תהיון לי והיא העיקר למצות עשה. והשנית ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, טפילה אחריה, לא תעשה. והענין כי מאחר שאמר בפ' הקודם ביום השמיני תתנו לי שהוא סוד המדה השמינית אימא עילאה שזהו מתיקונה, אמר ואנשי קדש תהיון לי, שהוא סוד אבא עילאה, הנקרא קדש, להיות קדושים מובדלים מכל אסור במידת החסידות, ובגין דאינון תרין רעין דלא מתפרשאן באה נון יתירה תהיון לי לרמוז גם אל הבינה, שה"ס נו"ן פשוטה, ומפני שהמדה הזאת היא המשפעת מזון הת"ח בסוד והחכמה תחיה בעליה, כדאיתא בזוהר פ' זו. לכך נאסרה הטרפה שאינה חיה, כדי שלא יונף המת על החי, ולכן צריך לדקדק בשחיטה בכל הטרפיות, ולא יאכל בשר פגול, מזון הכלב הטמא. וזה שאמר לכלב תשליכון אותו, שהוא ראוי לו כי הוא חלקו, ולא אמר להשליכו לגוי, ללמדך שהכלב טוב ממנו, לפי שהגוי עדיין יש לו ארס זוהמת הנחש בשרשו, וכן שאר חיות הטמאות, והכלב אין לו ארס כמו שכתבתי לעיל בפ' בא מפני אור אבא המכניעו ומבטלו. ובזה תבין טעם אמרם ז"ל האי בר בי רב דיתיב בתעניתא, ליכול כלבא שירותיה. כי הת"ח שמזונו הוא מן החכמה ומתענה ללא צורך, מועל בקדשי שמים שהיא הסעודה של יום תעניתו, וגורם לה שתלך לאיבוד למקום הטנופת לכלב הזה האוכל הטרפיות, וטוב לו לאכל וליזון מן החכמה מלמעלה, מלהתענות ולתקן כשרגא בטיהרא.


 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0