ויהי בנסוע הארון וגו' ובנוחה יאמר וגו'" (י, לה-לו)
טעם לנו"נים של פרשת ויהי בנסוע הארון – עפ"י מ"ש "בעל-הטורים" שהיה הארון מתנועע בשעת נסיעתן ולא היה נישא עד שיאומר משה "קומה ה' וכו'". א"כ אפשר לומר, שעשה הנונין לרמז זה, שפירוש נון הוא דג. וכמו שהדג דרכו להתנועע בתוך המים בהליכתו אנה ואנה, כך היה עושה הארון עד שיאמר משה "קומה ה'". וכן בחנייתן – עד שיאמר "שובה ה'". א"נ, אפשר לומר עפ"י דברי רש"י שהארון המוזכר כאן אינו הארון שבמשכן אלא הארון שהיה יוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות. ואמרו חז"ל: מי"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים. וכשנשתברו הלוחות, נשברה המ"ם סתומה ונעשתה כמו שתי נוני"ם הפוכות (שאם תחבר שתי נוני"ם האלו ההפוכות ותעלה את התחתונה מול העליונה יהיו יחד – מ"ם סתומה). ולזה עשה סימן בשתי הנוני"ם ההפוכות כדי שלא נאמר שזהו הארון שבמשכן, אלא הוא הארון שבו שברי הלוחות שהיה מראה להם הדרך.
חן-טוב – לרבי יחיא אלבדיחי זצ"ל)
"ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והיטבנו לך כי ה' דיבר טוב על ישראל. ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך. ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעיניים. והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והיטבנו לך" (י, כט – לב)
על דרך הרמז: "ויאמר משה" – זו הנשמה. לחובב – זה הגוף, שמחבב תענוגי העוה"ז ותאוותיו. בן רעואל – ראשי תיבות: בא נעשה רעו = רצון (כתרגומו) אל. המדיני – הדיין ומדיין את העולם. כי נוסעים אנחנו מזה העולם. אל המקום אשר אמר ה' – המקום הידוע, דהיינו לגן-עדן עולם הנשמות. אותו אתן לכם – שאין נכנסים שם אלא צדיקים בלבד. לכה אתנו והיטבנו לך, על-דרך אומרם ז"ל שהגוף מגיע לו תענוג והנאה בקבר. כי ה' דיבר טוב על ישראל דווקא, שיש להם תורה ומצוות שנקראת טוב, שנאמר: "כי לקח טוב" (משלי ד). ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי, שהיצה"ר מסיתו ללכת אחר תאוות העוה"ז, המותרות והחומריות. ואל מולדתי – זה חמדת הבלי העוה"ז. ויאמר אל נא תעזוב אותנו בבקשה ובמטו מינך. כי על כן ידעת חנותנו במדבר – כשקבלנו את התורה ושמענו מפי ה' "אנכי ה' אלהיך ולא יהיה לך", ואמרנו "נעשה ונשמע". והיית לנו לעיניים – על דרך שאמר הכתוב "החכם עיניו בראשו". והיה כי תלך עמנו והיה הטוב אשר ייטיב ה' עימנו והטבנו לך, בעוה"ז ובעוה"ב.
(עולת שלמה – בשם חמיו רבי יוסף בן שלום בדיחי זצ"ל)
"והמן כזרע גד הוא וגו' והיה טעמו כטעם לשד השמן" (יא, ז-ח)
"… דבר אחר, לשד השמן – מה הדד שהוא עיקר לתינוק והכל טפלה לו, כך היה המן לישראל והכל טפילה לו. דבר אחר, לשד השמן – מה הדד שהוא מין אחד ובו מינין הרבה לכך אומרים לאשה אל תאכלי שום אל תאכלי בצל בשביל התינוק… דבר אחר, לשד השמן – מה הדד התינוק מצטער בשעה שהוא פורש ממנו כך נצטערו ישראל בשעה שפירשו מן המן, שנאמר: 'וישבות המן ממחרת'. ואילו היה לישראל מאותה הקניטה שקנטו באותו היום שמת משה שהיו אוכלים ממנה 40 יום, לא אכלו מתבואת ארץ כנען.
(מדרש הגדול – לרבי דוד עדני זצ"ל)
כתיבת תגובה