בנו השלישי של הראב"ד רבי יוסף אלקארה, הוא הרה"ג רבי אברהם אלקארה מנוחתו כבוד. וז"ל הרש"ק: "והשלישי הכי נכבד, הוא כה"ר אברהם ז"ל. כשחלה הרב החסיד כה"ר מ"ו יחיא אלשרעבי ז"ל בא כה"ר אברהם אלקארה לבקרו. אמר לו הרב החסיד הנה אנכי הלך בדרך כל הארץ, ועתה בבקשה ממעכ"ת אל תעזוב את הזכות התפושה בידי, והיא ללמד תלמידים גדולים משנה וגמרא בחנם… כה"ר מ"ו אברהם אלקארה קבע עצמו בבית הכנסת "בית אלמסורי" ללמד כל היום כולו בחנם, והיו מתאספים אצלו הרבה תלמידים, וכך היה סדר למודו.
בתחלה חוזרים פרשת השבוע מקרא ותרגום עם התרגום הערבי של רס"ג, אח"כ מלמדם משנה ועין יעקב, כל זה בחצי היום, ומחצי היום ואילך מלמדם תלמוד. ובפעולתו הגדולה הזאת העמיד תלמידים הרבה בישראל שמהם יצא הוראה, ומכלל תלמידיו המופלגים הוא כה"ר מהר"י אביץ =(אג"ב עמ' כ"א). והרע"מ בספרו כתב, אחיו הר' אברהם קארה אחד רבני הדור, אולם היה נגוע בחולי הנקרא מרה שחורה, בהתגבר החולי מתבודד בבית, או הולך לבקר חולים ולנחם אבלים, שונא מקומות שמחה ושעשועים וגם תענוגי מאכלים, ורק במקום יגון קינה והספד, או אם ישתה יין שרף תפיג דאגת חליו, סעודתו אשר יתענג בה פת מורסן עם "חלבה", היה הולך באיזה זמנים לביהכנ"ס אחר חצי היום. כאשר תלמידים מבוגרים יושבים ללמוד לפניו האגדות אשר בעין יעקב. ובשעה שיושבים התלמידים ללמוד, נסמך אל הכותל ולט פניו בטליתו, התלמיד גורס את המימרא מתוך הספר, והוא משנן בעל פה ומדקדק אחריו שלא יטעה בגירסא או במקום תמיהה וניחותא וכיוצא. ומתוך צער, מרחיב דעתו ומבאר לתלמיד ענין המימרא וכונת הדבור, ונהג בלימוד זה בחנם, וחולי זה היה מעכבו מללמד בתמידות והארכה, כי אם בשעות קצרות וגם מונעו מלהתעסק באיזה מלאכה =(סע"ת מו-מז).
וברשימות בכת"י להרב יוסף קורח מנוחתו כבוד, כתב אודותיו וז"ל …מ"ו אברהם הקדיש עצמו לתורה, והיה מלמד תורה לתלמידים גדולים כל היום, והעמיד תלמידים גדולים, מהם היה מהר"י אלאביץ, שהיה שם רבו נשא בפיו לתהלה ולתפארה, וכשנשאתי אשה מצאצאי מ"ו אברהם אלקארה כתבתי השמות בכתובה עד דור שלישי דהיינו עד בנו של מ"ו אברהם, כשלקחתי הכתובה להראותה למהרי"א, צוה עלי לכתוב כתובה אחרת ולכתוב בה גם דור רביעי בזה"ל בן כבוד מורינו ורבינו אברהם אלקארה. והיה מתהלל ברבו על פלפולו ודייקנותו בגירסא בגמרא, כפי מה שלמד מאביו כה"ר יוסף אלקארה. רוב לימודו היה בגמ' עד שכמעט היתה שגורה אצלו בע"פ. גם כה"ר עמרם קרח סיפר לי שלמד אצל מ"ו אברהם, והיה מקפיד שיהיה למודם שגור בפיהם בדקדוק, וכך עסק כל ימיו בתורה וזכה וזיכה את הרבים… זת"ל.
אודות פטירתו כתב הרש"ק, כה"ר אברהם אלקארה נפטר בליל כפור שנת בר"א בשנת השבעים וחמש לחייו, וסימנך ואברם בן שבעים שנה וחמש שנים בצאתו מחרן, תמ"כ וזת"ע. כה"ר אברהם הנז' היה מתפלל תמיד לפני ה' שלא יסתלק לפני אחיו הפרנס הרה"ג סלימאן, והיה מבקש שיחיה אחריו אפי' חדש אחד, מפני שהיה מצטער בשמועה שהופצה בין ההמון ע"י אויביו כי לא יבוא המשיח עד שיסתלק הרב הפרנס, וקיבל ה' תפלתו ושהה אחר אחיו חדש אחד והלך אל בית עולמו. =(אג"ב כא). ת.נ.צ.ב.ה.
כתיבת תגובה