בתי מלאכה של האורגים היהודים מוקמו לרוב בקומת הכניסה של ביתם. מספרים על אורג יהודי שהטמין את חסכונותיו, שהגיעו עד כמחצית כד כסף, בקרקעית בית מלאכתו. הידיעה כי בידו "אוצר" העניקה ליהודי תחושה של בטחון ושמחה ומידי פעם, כאשר נחה עליו הרוח, היה פוצח בשיר אודות אוצרו: "אלסינד לי ולהנד לי ואלמלך תחת ארגלי". כלומר: השפע וטוב-הודו לי והאוצר תחת רגלי. כך נהג לפזם ולזמזם, אגב מלאכתו, מבלי לחוש שאחד משכניו הגויים מאזין למילות שירו וחורש עליו רעה. באחד הימים, בשעה שהיהודי נעדר מביתו, נכנס הגוי בחשאי, חפר בקרקע ומשמצא את אוצרו של היהודי, נטלו והסתלק כלעומת שבא. מששב היהודי אל ביתו, חש בנעשה וכל אותו לילה השית עצות בנפשו, כיצד ישיב לעצמו את אוצרו. סמוך לעלות השחר נזכר במאמר שלמה המלך עליו השלום: "מות וחיים ביד הלשון"; אמר לעצמו: "בלשוני אבדתי את אוצרי ובלשוני אשיבנו". למחרת, אגב מלאכתו, זימזם ופזם כהרגלו, אלא שהפעם החליף את מילות השיר וכך שר: "לו כלהא כאן אמלה"; כלומר: לו השאיר את האוצר במקומו היה הכד מתמלא כולו. כך שר פעם ועוד פעם לאזני הגוי, שנתפתה להאמין לדבריו. אך יצא היהודי את ביתו והגוי מיהך להשיב את הכד ובו כספו של היהודי; הוא הטמין אותו במקומו ושב לעליית גגו, ממתין למוצא פי היהודי, בעת עשותו במלאכתו. מששב היהודי אל ביתו, ראשית כל בדק אם הושב לו אוצרו ומשנוכח בפתיותו של הגוי פיזם כמנהגו, אך הפעם בקול רם: "מן דור כולה, פאתה כולה" כלומר: המבקש לעצמו הכל, סופו שיפסיד הכל, וכמאמר חז"ל: "תפסת מרובה לא תפסת" .
23
ינואר
כתיבת תגובה