יח. מנהג רבים בק"ק תימן להבחין בין קריאת תיבת לו בוי"ו הבאה בטעם מוליך, לבין קריאת לא עם באל"ף. דתיבת לו בוי"ו מאריכין בה מעט [7], ותיבת לא באל"ף אין מאריכין בה כלל. ודבר זה יש לדקדק בו דאם לא כן פעמים יביא הדבר לשינוי משמעות ואף לחרוף ח"ו. כגון בפס' ותהי לו לאשה דגבי יצחק (ברא' כד) יש להאריך מעט בתיבת לו. כי אם יקראנה בחפזה יהא משמעו 'לא לאשה' לשון שלילה. אך אם יאריך בה מעט כראוי, יהא עניינו לו בשבילו. וראה עוד למהרי"ץ בחה"ד שהתרה על חירוף העלול להיווצר בפס' ויאמר לו אלהים (ברא' לה).
[7]. ודווקא מעט, כי בד בבד עם משיכתה יש ליזהר לחברה עם התיבה שאחריה, שהרי היא בטעם מוליך. ואם יאריך בה הרבה, הריהו מהפך הטעם המוליך למפסיק, והרי זה בא לתקן ונמצא מעוות ח"ו. 
להאזנה מאת ר' יהודה גמליאל לחץ כאן
להאזנה מאת ' יהודה דהרי לחץ כאן
שמות סימן כ"א פסוק ח'
כתיבת תגובה