כולי עלמא ידעי ש"חג השבועות" הקרוי גם בשם "חג מתן תורה" והמסמל את "גאולתו הרוחנית" של עם ישראל, הוא מעין "סגירת מעגל", מעגל של 50 יום שהחל ב"חג הפסח" המסמל בעיקר את גאולתו הפיזית של "המיעוט היהודי" מתחומי האימפריה המצרית, אימפריה גדולה ואדירת מימדים (ומכל הבחינות) אשר שיעבדה את עם ישראל במשך 116 שנים (ויש הסוברים: 108 שנים) בעבודה קשה, בעבודת פרך, כעדותם של פסוקי המקרא בתחילת ספר שמות (פרק א' פסוקים ח' – י"ד): "ויקם מלך חדש על מצריים… וישימו עליו שרי מסים למען ענותו… ויעבידו מצריים את בני ישראל בפרך, וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים, ובכל עבודה בשדה…".
מספר סיבות גרמו לירידתו של ה"מיעוט היהודי" מארץ כנען למצריים. הן המקרא והן חז"ל כ"ממשיכי דרך" דנו רבות בסוגיה עגומה זו בתולדות העם היהודי ומנו את הסיבות במקומות שונים. לצערנו, אין זה המקום והזמן לפרט ולהרחיב. אולם, אחת מן הסוגיות התלמודיות (תלמוד בבלי, מסכת שבת י:(, בהתבסס על הסיפור המקראי, מיקדה את תשומת לבנו לעובדה המצערת, והיא: העדפתו של יוסף משאר האחים על ידי יעקב יצרה משטמה, איבה ושנאה במערכת היחסים האחית של "שנים עשר שבטי יה". [ובמאמר מוסגר, שומה עלינו להדגיש ולציין, שכמאמינים בני מאמינים במוסריותם של אבותינו, ברור לנו שליעקב לא הייתה כוונת זדון ליצור ולגרום למצב עגום זה]. משטמה, איבה ושנאה שהובילו לפירוד, לפירוק ה"ביחד", ובעיקר: לחוסר אחדות. דבר שגרר בעקבותיו גלות ראשונה וקשה מנשוא בתולדותיו של עם ישראל.
ובאותו אופן, בדיוק, אולם, מן הכוון ההפוך, ניתן לקבוע בוודאות שאף על פי שמספר סיבות גרמו לגאולתו של ה"מיעוט היהודי" מארץ מצריים אל ה"ארץ המובטחת", ארץ כנען. גם כאן, המקרא וחז"ל כ"ממשיכי דרך" דנו רבות בסוגיה משמחת זו בתולדות העם היהודי ומנו את הסיבות במקומות שונים. ושוב, לצערנו, אין זה המקום והזמן לפרט ולהרחיב. אולם, במאמרנו זה, נזכיר מספר מצומצם של מאמרי חז"ל, מאמרים חשובים המובילים את הקורא והלומד לעיון ולחשיבת עומק ולהסקת המסקנה היחידה המתבקשת, והיא: יישום הערך אחדות ישראל, הלכה למעשה, היה המוטיב המרכזי לגאולה מ"גלות הגלויות", הרי היא גלות מצריים, וכדלקמן –
א. "בשביל מילה ושבת ששמרו בני ישראל במצריים נגאלו" (בעל הטורים, שמות פרק א', פסוק א')
ב. "בשביל ג' דברים נגאלו ממצרים: שלא שינו את שמם, את לשונם ואת לבושם" (כנ"ל).
ג. "בשכר/בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצריים" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א:)
נשאלת השאלה: והרי שעבודם הקשה מנשוא על עם ישראל במצריים היה מן הגורמים לניתוקו של "המיעוט היהודי" מ"דרך האבות" עד כדי הגעה לשפל המדרגה הרוחנית (יחזקאל, פרק כ': "…ואת גלולי מצריים לא עזבו"…, כמו גם, דברי חז"ל בכמה דוכתי, כמו למשל: "הגיעו עד למ"ט שערי טומאה"). ואם כן, מה היה הגורם העיקרי שהוביל ויצר אצל העם את "המהפכה הרוחנית", את "החזרה בתשובה" של עם ישראל הן בשמירת מצוות עיקריות ובסיסיות, כגון: מילה, שבת וכו' והן בשמירת ערכים יהודיים בסיסיים הקשורים ל"חזרה אל המקורות" למסורת ומורשת האבות, כמו גם, לזהות ולתודעה היהודית, כגון: אי שינוי השם, הלבוש והלשון ו/או חזרה אל הסממנים היהודיים המתבטאים בשם, לבוש ולשון?!
תשובתנו האחת, הנחרצת והחד משמעית, היא – אחדות ישראל. האחדות (ולא: אחידות) "סובבה עליהם את הגלגל" לטובה מעם הקב"ה ששמע את נאקתם, זעקתם וצעקתם, זכר להם את בריתו אשר נשבע לאבותינו והוציאם "מעבדות לחירות, משעבוד לרווחה ומאפילה לאור גדול". לנו אין כל ספק, שרעיון מהותי זה בהבנת כל עניין הגאולה יש לו סימוכין ותופס מקום חשוב בדברי המדרש הנפלאים והמחכימים, בהאי לישנא: "כשהיו ישראל במצריים, נתקבצו כולם וישבו יחד. ומשום שהיו באגודה אחת, כרתו (=החליטו והסכימו) יחד ואמרו (=וקבעו): שיעשו גמילות חסדים זה עם זה… שישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב… ושלא ילמדו לשון מצריים ושלא יניחו לשון אבותיהם… ושישמרו את השבת… ושיהיו נימולים…" (תדא"ר כ"ג).
נישא תפילה ל"יוצר האחדות" שבימים קשים וטרופים אלה של שסעים וקרעים ב"פאזל היהודי", ובמיוחד ב"תקופה מכרעת של קבלת החלטות, מדיניות ופנימיות שישפיעו על ההיסטוריה העכשווית והעתידית של עם ישראל" (מדברי ראש ממשלת ישראל בדיון המדיני שהתקיים לאחרונה בכנסת ישראל), נשכיל כולנו, ביחד, ליישם "הלכה למעשה" את מוטיב האחדות, מוטיב שהיה הגורם העיקרי לגאולתו של "המיעוט היהודי" ממצריים, ושיהיה הגורם העיקרי לגאולה העתידית כדברי הנביא (מיכה ז', ט"ו): "כימי צאתך מארץ מצריים (בעבר) אראנו נפלאות (בעתיד)", שהרי: "באחדותינו – חירותינו"!!! אמן!!!
נכתב לעילוי נשמותיהם הטהורות של בעלת החסד מרת מרים בת חלימה ז"ל והאב המיוחד והמקסים הרצל בן רבקה ז"ל. בשחרו של חג הפסח, חג הגאולה הפיזית שניהם נגאלו מייסוריהם וממכאוביהם הקשים ועלו בסערה השמיימה "כי ניצחו אראלים את מצוקים ונשבו ארונות הקודש".
תנצב"ה
כתיבת תגובה