מצורף כאן מקורות בדברי חז"ל והפוסקים לאכילת אתרוג כשהוא חי, ברכתו בורא פרי העץ, ואין מברכין עליו שהחיינו כשאוכלין אותו, לפי שהוא דר באילן משנה לשנה.
אתרוג דלאכילה קאי, אי שרית ליה להריח בשבת אתי למגזייה. ופירש רש"י, שהוא שוכח ותולש ואוכלו. ואף אם אוכלו במחובר, אין לך תולש גדול מזה. (סוכה דף לז:).
מיד תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן. (סוכה דף מה.).
ר' חנינא מטביל בה (פירש רש"י אוכל מקצתו) ונפיק (יוצא יד"ח בנותר). (סוכה דף לו:).
הפריש ז' אתרוגים לז' ימים, רב אמר כל א' וא' יוצא בה ואוכלה לאלתר וכו'. (סוכה דף מו:).
האחין שקנו אתרוג בתפוסת הבית וכו' אם יכול לאכלו יצא. (בבא בתרא דף קלו:).
אילן שאכל ממנו אדם וכו' ר' אבא דעכו אומר אתרוג היה. הה"ד ותרא האשה כי טוב העץ למאכל. אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין את מוצא אלא אתרוג. (בראשית רבה פט"ו סימן ז').
אתרוג אחד יש בו כדי שביעה. (ירושלמי פ"ח דפאה הל"ד, רמב"ם פ"ו ממתנות עניים הל"ח).
בספר בן איש חי ח"א פרשת ראה סעיף י"א כתב שבעירו האתרוג הוא מתוק.
בלקט יושר כתב שבעל תרומת הדשן היה חביב עליו אתרוג הבא מפו"ל שיש לו טעם וריח, יותר מאתרוג הבא מראו"ם.
לרפואת מי ששתה מים מגולין, לייתי אתרוגא חליתא וכו' פירש רש"י מתוק. (שבת דף קט:).
אמרו בירושלמי דלא ינעץ אדם סכין בתוך אתרוג או בתוך צנון וכו', ופירש הפר"ח ביורה דעה סימן קט"ז ססק"ז בשם הרב יפה מראה שהטעם מפני שהסכין מעלה חלודה ונכנסת בהם על־ידי חריפותם ומזקת לאוכליהם.
אתרוג דלאכילה קאי, אי שרית ליה להריח בשבת אתי למגזייה. ופירש רש"י, שהוא שוכח ותולש ואוכלו. ואף אם אוכלו במחובר, אין לך תולש גדול מזה. (סוכה דף לז:).
