אלשיך חמאד הרשע עפי הרב שלום קורח מתוך הספר חשיפת גנוזים מתימן עמוד שנו
עוד אשמיעך מן המסופר מן כה"ר אברהם צאלח מנוחתו כבוד, וזהו: באותו זמן היה לישראל איש צר ואויב מאנשי "אלבלקה" שכנינו הרעים ושמו אלשיך' חמאד. ואני גם כן מכיר בו בילדותי והוא איש עור ופניו מעידים על שנאה הטמונה בפניו ומצחו נחושה לא ישוב מפני כל. זה השר היה מיצר לישראל בכל תהלוכותיהם והכל יספרו רעותיו בזמן ילדותי ושמועתו רעה חולה בפי כל הזוכרו.
פעם אחת הטילה המלכות בצע כסף על ישראל, וימנו אותו לקחתה מיד היהודים. השר הזה שש ושמח במינויו זה להפיק רצונו ביהודים. אמר בלבו: אך זה היום שקוינוהו, מצאנו, ראינו. ויצר לישראל בעד הכסף ההוא ככל תאות לבו ויארוב להם וגם הרבה עליהם סריסים לבהל אותם ולהבעיתם. ולא די בכל זה אלא שביזם ערב שבת קודש בשחרית בא הוא בעצמו וישב לו בפתח הרחוב של היהודים וכל יהודי אשר יעבור שם יצוה לסריסים ויתפשוהו, או יתן לאלתר, או ילך לבית האסורים. ולא מצאו ישראל עוד ידיהם ורגליהם להכין צרכי שבת. ויעבור שם כה"ר אברהם צאלח ויראה בצרתן של ישראל ויירע לו רעה רבה. ויהי בלילה לאחר גמרה של תפלה, וילחוש הרב הנזכר לעשרה אנשים צנועים שיתעכבו ולא יצאו עם הצבור, שרוצה לעשות בקשת רחמים על צרה, וירא (הוא) לעשות בפרהסיא, שמא יוודע לשר הנזכר ויתעלל בו. ויצאו כל העם לביתם ונשאר נער אחד מבני העשרה הנבחרים, כי נחבא לראות על מה זה לא יצא אביו עם הקהל, ולא ידעו בו עד לאחר מכן ולא הקפידו עליו אז כי נער הוא. לאחר שיצאו כל העם, סגרו שערי כנסת "בית צאלח" השער החיצון והפנימי, ומיד נשאו התיבה ונתנו אותה באמצע (בית הכנסת) והוציא ספר תורה ונתנו על התיבה. העשרה ישבו סביב התיבה והרב עומד ומכוין דעתו לשמים. צוה אותם לקרות מזמורים ידועים בקול נמוך. לאחר שגמרו קריאת המזמורים פתח הרב בבקשת רחמים בקול דממה דקה, עד שהשלים תפלתו, עשה חרם לכל המיצר לישראל, בפרט פלוני העומד עליהם בזמן זה להרע להם ולהצר להם וכל העשרה עונין "אמן" עד שגמר. ואחרי בן יצאו בלילה וכבר השלימו בני אדם סעודתן ולא נודע דבר. קודם עלות השחר והנה קול דופק שער בית אבי הנער הזה. פתחו החלון לראות מי זה דופק והנה היא הגוייה המתקרבת להם מחמת שנזקקים לה לאיזה צרכים שתצטרך, והיא מבית זה השר. פתחו לה ונכנסה. אמרו לה: מה טיבו של בואך עתה בנשף, ולא עוד שהוא יום שבת?! אמרה להם: באתי לבשר אויביכם בלילה הזו. ומה אירע לו? אמרה להם: חש בבני מעיו חולי גדול מאד מאד, עד שהיה עומד וקופץ למעלה ונחבט על הקרקע ויצטער בצער הגדול הזה בכמו ארבע שעות וימות. עתה התבשרו, כי נקם ה' נקמתכם ממנו על מה שהרע לכם כל הימים, ועתה שבתו בשמחה. ותלך לה לדרכה. וביום הראשון נתבשרו כל ישראל, כי מת אויבם, ויתנו תודה לה' וינוחו מצרותיו. ולא ישראל לבד שמחו במיתתו, אלא הרבה גויים שמחו, ואף מקורביו ואנשי ביתו שמחו, כי היה רע לכל אדם ולישראל ביותר, ונעשה קידוש שם גדול באמור הגויים: מי אשר נגע בעם ישראל וניקה. כל זה שח לי, זה שהיה באותו מעמד, הנער הנזכר למעלה.
כתיבת תגובה