זה היה בשנת ת"ש, בעיר ירים מרי אברהם גרשון, כמנהגו מדי יום חמישי, עלה לעיר העליונה כשהוא מעוטף כתמיד בשמלת הצמר השחורה והמצויצת שלו, לערוך את הקניות השבועיות לצורכי משפחתו. הפעם, הוא נכנס לחנותו של עלי שאמי ברחוב המסחרי במעלה העיר הערבית, שם אסף לצקלון העור שלו את הדברים שרצה, קפה, חוויג', חלבה וכו'. הוא הניחם על השולחן עליו נצבו מאזניים לשם שקילתם וקביעת מחירם. משום מה, מחירו של אחד הפריטים לא נראה בעיניו של מרי גרשון והוא לא רצה בו. תגובתו של הסוחר הערבי היתה מיידית, סטירה עזה במצחו של היהודי שזיעזעה וסיחררה אותו עד שכמעט נפל ארצה. בקול חנוק ועיניים דומעות הרים גרשון ראשו ומבטו לעבר שמים, ותוך שטלטל בידו את כנפות טליתו השחורה פטר לעבר הסוחר הערבי, "פארק מאלך ושנע עקלך" יפרידך (ימיתך) ה, מנכסיך וישבש דעתך. והלך מוכה ונכלם כשהוא מותיר אחריו את הסחורה שרכש ושילם עבורה. בהגיעו לביתו בשכונה היהודית, עלה ישר לחדרו שבקומה השניה, בלי לומר אפילו ברכת שלום לרעייתו לולוה, ושם פתח כקריאת תהלים בדמעות ובקול חרישי, כשעיניו מביטות בתוגה כלפי מעלה ומחשבתו נתונה בסוחר הערבי. לולוה, שהרגישה בקול קריאת תהלים והבכי שלו, חשה וטיפסה אליו בבהלה ושאלה: מה אירע לך היום יא מרי גרשון: והאם נפלה איזו שהיא גזרה על היהודים בעיר? לא יא מרה. (לא אשתי) אני רק קצת לא נמצא בקו הבריאות ולכן התפללתי לפני קוני שישלח את רפואתי, ענה לה בענוותנותו הידועה, בשקט, והמשיך בקריאת תהלים והיא עזבה וירדה למטבחה. לא חלפה אלא יממה, ובעיר פשטה השמועה שעלי אשאמי הסוחר העשיר, השליך החוצה ופזר לכל עבר את כל מלאי הסחורה שבחנותו הגדולה, וכל ברנש שחלף ברחוב אסף ונטל ממנה את כל שחשקה נפשו. עלי עצמו השתבשה דעתו, עד כי לא יכל אפילו לדעת, היכן נמצא ביתו או הרחוב בו הוא גר. בהלה ותמיהה יחד שררו בעיר בין האנשים שהכירו אותו ובמיוחד בסביבתו. פותחי הספרים ומפענחי הכישופים בעיר שנזעקו ע"י משפחתו, תהו על החידה שקרתה לעלי אשאמי ולא ידעו את פשרה. כל נסיונותיהם לדובב אותו ולדלות ממנו רמז על מה שאירע, נענו כל פעם על ידו רק בעינים בוהות וידים מורמות לעבר שמים. אולם בעוד הם עדיין דשים ומתלבטים בצרתו של עלי האב, התמוטט גם בנו צאלח ונפח לפתע את נשמתו. עתה, מכה כפולה נפלה על משפחת הסוחר הערבי, והעיר געשה והזדעזעה מבהלה ופחד. במקביל, המשיך מרי גרשון להסתגר בחדרו, כשהוא קורא תהלים בבכי ודמע, בלא שידע על מה שהתחולל בעיר הערבית. לביתו של עלי, המשיכו לנהור אנשים מכל הסביבה, שבאו לנחם את המשפחה האבלה ולהתעניין במצבו. כל הנסיונות לדובב אותו, לספר על מה שאירע לא הועילו. אולם להפתעת הכל, בחלוף יומיים, התפכח הסוחר לרגע, ומילמל בשפתיו בלחישה את שמו של היהודי אברהם גרשון, תוך שהזכיר את השמלה (הטלית) שלו כשהוא מצביע בידו הרועדת לעבר שכונת היהודים. יותר משהבינו הם ניחשו במה מדובר, ולא חלפה אלא שעה ושני שרופים (קאצ'ים) התדפקו בשער ביתו של מרי גרשון ברובע היהודי שהשתרע לרגלי העיר הערבית. בהגיעם הם קראו לו וביקשו ממנו לפתוח להם את הדלת. אך מרי גרשון שנבהל מהופעתם הפתאומית בשעה מאוחרת זאת, סירב. הם הרגיעו אותו ורמזו לו על סיבת בואם, ולאחר שהשתכנע הוא פתח להם והכניסם.
מיד סיפרו לו על האסון שנפל על הסוחר עלי ועל משפחתו והדגישו במיוחד את מה ששמעו עליו היום במקוטע מפי עלי. כאן החל ליבו של מרי א' גרשון לפעום במהירות, ובהתרגשות מהולה בפחד שמא יטילו עליו את האשם, הוא תיאר להם את שאירע עם עלי בחנות שלו, תוך שציין את הסטירה העזה שהונחתה בפרצופו על לא עוון בכפו. אותה שעה, ליבם של הקאצ'ים לא היה נתון להסבריו של יהודי ורק ביקשו ממנו שיתן להם במהירות את השׁמלה (שין ימנית) השחורה שלו, תוך הבטחה שבבוקר הם יחזירו אותה. וכי ברירה היתה למרי גרשון ? ללא היסוס, הוא הסיר אותה מעל כתפיו ומסרה לידם, והם כחפץ קדוש בידיהם, שעטו עימה במהירות לביתו של הסוחר עלי אשאמי. שם כירבלו אותו בשמלה היהודית המצויצת והשכיבו אותו עד ששטפתהו הזיעה.
וראה זה פלא, עם התנערו לאחר זאת מהשמלה, הוא חזר לאיתנו, עלי אשאמי הרגיל, אך לא הסוחר העשיר שפיזר את ממונו ורושש את עצמו ומשפחתו בידו. עוד בו ביום הוא רץ לשכונת היהודים היישר לביתו של מרי אברהם גרשון. התנצל על הסטירה שהנחית בפרצופו, וביקש את סליחתו.
כתיבת תגובה