אחת הבארות הקשורות בשמו של השבזי מצויה בסביבת העיר בעדאן מחוז שרעב, לא רחוק מקברה של שמעה הצדקת, בתו של אבא שָׁלֵם. שם הבאר הזאת "גוּבַּירַהּ" – שם מוזר במקצת – באר שופעת מים וממנה שאבו אנשי הסביבה את מימיהם. ובעיירה בעדאן חיה יהודי עשיר ושמו סאלם צובירי, סוחר גדול בקפה, חמאה ושמנים, מתוצרת עצמית ומקומית. יהודי זה החליט יום אחד לבנות לעצמו בית חדש, כיאה לעשרו ולמעמדו, ולא אחר לעשות כן. ומשהכין את כל החמרים הדרושים לבניה החלו האמנים והפועלים לעשות במלאכה, כי בית מידות היה בונה האיש, ועשרה חמורים הלכו רצוֹא ושוֹב והסיעו מים מן הבאר הקרובה "גוּבַּירַהּ" לצרכי הבניה. ומששמע זאת השיך היושב בכפר הסמוך, השכים בבקרו של יום ובא אל אתר הבניה לראות את הנעשה. הבנין החדש של היהודי עורר את קנאתו של זה, וברוב קנאה וצרות עין אסר על היהודי לשאוב מים מן הבאר לצרכי הבניה, בטענה, שהשאיבה היתרה הורידה את מפלס המים. אמר לו היהודי: – יא שיך, הנה הבניה עומדת לפני סיומה, עוד שנים שלשה נדבכים ואנו מגיעים אל הגג , בלי מים לא נוכל לסיים את העבודה. אמר לו: – מצא לך מים מן הבאר הרחוקה. – הלא שכנים-וידידים אנו מנעורינו ועד עתה ולמה זה נריב על מעט מים? ומשראה היהודי שאין השיך נענה לו ואין הוא מתרכך, בא אליו בטענה ואמר: – הלא ידעת, יא שיך, שהבאר הזאת ידועה כבאר של אדוננו אלשבזי, ואיך תוכל למנענו מנחלת אבינו? השיך שמע את הטענה הזאת והתייחס אליה בביטול גמור. הוא קרב לשנות את עמדתו. – אם כן הנח לנו לקחת מים רק עוד היום, בקש היהודי, שנוכל לסיים את שתי השורות העליונות… אבל גם הבקשה הזאת הושבה ריקם. – שמא סבור אתה שיעלה בידך למנוע ממני לגמור את בניית ביתי, יא שיך? לא, לא תוכל. אני סומך על השבזי – קרא היהודי בכעס וצוה לפועליו להוציא פחי שמן מן המחסן שלו ולגבול את הטיט בשמן, ובלבד שהעבודה לא תושבת… וכן היה. השמן נשפך כמים, גם דבש נשפך, לתדהמת השיך וכל הנוכחים, ובנית הקירות הושלמה. יהודי זקן, בא בימים, שראה את הנעשה, היטב חרה לו על בזבוז השמן והדבש אותו זקן פנה אל סאלם צובירי ואמר לו : "השיך הרשע חסך ממך את מי הבאר ולא ירא את כוחו של השבזי ; הנני ואיעצך איך וכיצד להעניש את הרשע". והזקן המשיך : שמעתי מאבי ואבי מאביו כי בקרקעית באר גוּבַּירַהּ מונחת אבן לפתחו של המעין, והאבן הזאת חקוקה בחרט ידו של השבזי; אם יסירו אותה ממקומה, המעין יִסָּתם ויֵחתָם"… שמע זאת סאלם צובירי והלך בלילה ועקר את האבן האמורה ממקומה וּנטָלָהּ עמו לביתו, והמעין של הבאר נסתם. וצעקה גדולה קמה בישובי הסביבה על אודות המים.
למחרת היום יצאו כל נשי הסביבה אל בית השיך וכדיהן הריקים בידיהן, ותבעו מהשיך מים או שילך ויפייס את השבזי. ערביי הסביבה ידעו את האגדה הנפוצה בקרב היהודים, כי הבאר בארו של הצדיק וכי השבזי הוא שחפר אותה, ולא יתכן לחסוך מימיה מיהודי כלשהו. הכל האמינו שיד השבזי בדבר וכי הוא הוא שסתם את מי המעין בגלל רשעותו של השיך… ועוד באותו יום עלה השיך על סוסתו ובא לקרית היהודים – אל ביתו של סאלם צובירי. היהודי ראה אותו ושמח בלבו, כי ידע למה זה בא אליו, והעלה אותו על גג ביתו הישן, ומשנמצאו שניהם על הגג הצביע היהודי לכיוון הבאר ואמר : "הלא תראה, ידידי, מה קטן המרחק מביתי עד לבאר; הנה עומדים שם אנשים ונשים מתפללים למים, ואם אקרא אליהם ממקום עמדי – ולא בקול גדול – הם ישמעו את קולי לבטח". – נכון דברת. – ואם כן, מה גדול יותר, המרחק מביתי עד לבאר או המרחק מביתך עד לבאר? השיך הנהן בראשו כאומר, אני מבין אל מה אתה חותר. – אתה מודה, אפוא, שהבאר קרובה אלי הרבה יותר משהיא קרובה אליך, ופירוש הדבר שזכותי עליה גדולה מזכותך. ואם כך איך לא יראת להתגרות באלשבזי הקדוש ומנעת ממני את המים? – כי עצמת ממנו, יא יהודי. אתה בונה ארמון, וראוי לך להיות צנוע, כיאה לבן חסות ולא לעורר קנאת המוסלמים… – לא גנבתי ולא גזלתי ולא עשקתי שום אדם, יא שיך, והמעט שיש לי הרווחתי ביושר, בחסד אלהים עלי, ובחסדך, יא שיך. ולמה תהי מריבה ביני ובינך? – הנה כבר באתי עדיך, יען פניי לשלום ולא למריבה. ואתה דע את חובותיך והעתר אל השבזי וישובו המים… השיך קבל מתנה הגונה, והאבן, חושבה למקומה, ומי הבאר חדשו את זרימתם כמימים ימימה…
כתיבת תגובה