ידועה שיטת מהרי"ץ בספרו חלק הדקדוק במשפט הפשטא, לעשותה מלרע בכל מקום אשר היא באה לבדה, וכמשפטה בסוף התיבה. וכבר כתבו כן המדקדקים, והדברים עתיקים. אך למען חפץ הדבקים, נבוא הנה בראשי הפרקים.
הנה כתב רד"ק במכלול (פו.) גבי תיבת 'ויתא' (דברים ל"ג, כ"א) וז"ל, ומחלוקת בקריאת המלה הזאת, בן אשר קורא אותה מלעיל בשני פשטין, ובן נפתלי מלרע בפשט אחד, ויש ספרים בפשט אחד ולא מחלפין. עכ"ל. וכן כתב מהר"י בשירי בהגהותיו לתיגאן [הנקרא חלק הדקדוק, אשר מקור דבריו על פי רוב הוא מהרד"ק במכלול], והביאו מהרי"ץ בספרו חלק הדקדוק (שם). לפי זה נראה פשוט שמשפט הפשטא להטעים התיבה במקומה, ולכן אם התיבה בפשטא אחת, היא מלרע. וכשהיא מלעיל, תבוא בתרין פשטין, הראשונה במקום ההטעמה, והשנית בסופה. וכן כתוב במחברת התיגאן (הוצ' חסיד עמ' צ"ד), ואם היתה המלה ראויה לשתי נעימות, יהיו שני פשטין מלמעלה, אחד על מקום הנעימה האמתית ואחד בסוף התיבה, כדי להכיר שהוא יתיב לא אזלה וכו'. ע"כ. וכן היא שיטת ר"מ לונזאנו בספרו אור תורה, שכתב כן גבי תיבת 'וינצו' (ויקרא כ"ד, י') בזה"ל, וינצו, בפשט אחרון לבד, והוא מלרע. עכ"ל. והביאו מהרי"ץ (שם), וביאר דבריו, שהיא מלרע, מטעם שאין בתיבה זו אלא פשטא אחת.
אמנם כתב אור תורה (בראשית י"ב, ח') גבי תיבת 'מזבח', דהיא בפשט האחרון לבד, כי לעולם לא יבאו בספרי ספרד שני פשטין רק כשיהיה בין זה לזה אות אחת או יותר. משמע מדבריו שבאופן זה אע"פ שיש פשטא אחת בסוף התיבה, עדיין משפטה להיות מלעיל. וכן נראה מדבריו (דברים י"א, י"ט) גבי תיבת 'בביתך', שכתב שם שאין בתי"ו פשט, ובודאי שם קריאת התיבה היא מלעיל. כמו כן (י"ב, י"ח) גבי תיבת 'ובתך', כתב שאין בתי"ו פשט. וכן כתב המנחת שי (שם י"א, י"א) גבי תיבת 'הרעת', דאף שהיא בפשט אחד, מכל מקום המלה מלעיל כמשפטה.
לפי זה יש לעיין לדעת מהרי"ץ בחלק הדקדוק (בראשית י"ב, ח') גבי תיבת 'מזבח', שהעלה דברי אור תורה שכתב כי לעולם לא יבואו בספרי ספרד שני פשטין רק כשיהיה בין זה לזה אות אחת או יותר, וביאר שם שכוונת אור תורה שעל כן משפט הקריאה בתיבה היא מלרע. ואע"פ שלא כתב שם אור תורה שהיא מלרע, מכל מקום נראה שמהרי"ץ התבסס על דבריו בתיבת 'וינצו', ששם פירש שכל פשטא אחת היא מלרע. וביותר קשה בדברי מהרי"ץ על תיבת 'ניחוח' (שמות כ"ט, כ"ה) שכתב שם שהיא בפשטא אחת והיא מלרע, וכשיטת ספרי ספרד והירושלמיים ואור תורה, ודלא כמקצת תיגאן שעשו שם תרין פשטין. והרי לפי שיטת אור תורה משפט התיבה כאן בתרין פשטין, שהרי יש כאן אות בין זה לזה.
ובאמת מספרי התיגאן שעשו כל תיבות 'מזבח' וכדומה בפשט אחד, ולעומת זאת בתיבת 'בביתך' 'ובתך' ודומיהם עשו בתרין פשטין, נראה שלא החזיקו בכלל הזה שכתב האור תורה, שאין כן אלא לשיטת ספרי ספרד. ואדרבה בתיבת 'ניחוח' (שמות שם), עשו פשט אחד, אף שלשיטת האור תורה יש לעשות תרין פשטין, שהרי יש בין לזה אות אחת. כמו כן בתיבת 'ירושלים' (ירמיה כ"ו, י"ח), אף שהיא מליאה יו"ד, גם כן עשו אותה בפשט אחד, אף שאין כן שיטת או"ת. נמצא לשיטת התיגאן, שכל מקום שיש פשטא אחת היא מלרע, ואם יש תרין פשטין היא מלעיל. וכמו שכתוב במחברת התיגאן, כנזכר לעיל.
אך אין נראה לומר שלשיטת התיגאן תיבות 'מזבח' 'ניחח' ודומיהן הם מלעיל, מחמת הפתח הגנובה שאינה מקבלת טעם. שהרי לשיטת התיגאן אין הפשטא כאותם הטעמים הנמצאים בקצה התיבה ומטעימים אותה כמשפטה, אלא היא מטעימה במקומה, ועל כן עשו בה תרין פשטין כשתבוא מלעיל, ככתוב במחברת התיגאן (שם). ואין מקום לטענה שעל ידי כך מתעוותת צחות הנעימה ויפיה, שהרי מצאנו בתיגאן שעשו מלרע אף שלא בפתח גנובה, וכגון (ויקרא י"ג, כ' וכ"ה) תיבת 'מראה' שבאה בפשטא אחת בשני מקומות, וכי גם שם נאמר כן. אלא הענין הוא, שבסוד הטעמים אין אנו מבינים מדוע תיבה זו או אחרת נקראת כך ולא כך, וכבר ידעת שהמקרא מלא מזה, וכמו שכתב בזה מהרי"ץ דעיקר לסוד נכמס, וד"ל.
ובתחילה סברתי לומר שכן הבין מהרי"ץ בדעת אור תורה, כשחיבר את חלק הדקדוק על התורה, שכפי הנראה עשה זאת בצעירותו (ויש ראיות לזה). אך לאחר מכן כשראה את שיטת התיגאן בזה שלא כשיטת האור תורה, חזר בו מזה. וראיה לזה שבחלק הדקדוק על התורה, הרבה להזכיר שכן היא שיטת ספרי ספרד והאור תורה. לעומת זאת בחלק הדקדוק על נביאים וכתובים, לא הזכיר בענין זה כלל את ספרי ספרד, ולא שיטת אור תורה, מלבד תחילת ספר יהושע שהוזכר בו פעם אחת. אלא שמצאתי אח"כ שבשלשה מקומות בענין זה (ישעיה נ"ד, ט"ז. ונ"ח, ו'. נחמיה א', ג'), הזכיר שהיא שיטת אור תורה, אמנם לא הזכיר את ספרי ספרד כלל. וצ"ע.
איך שיהיה, ברור הוא הדבר שכן היא שיטת התיגאן בכל תיבה שבאה בפשט אחד, שמשפט קריאתה היא מלרע ולא מלעיל, אלא אם כן באו בה תרין פשטין. ופשוט שכן אף דעת מהרי"ץ ביסוד דבריו כשיטת התיגאן, אלא שסבר הוא שכן היא אף שיטת אור תורה בזה ע"פ ספרי ספרד. אמנם בזה אין נראה כן לשיטת ספרי ספרד והאו"ת וכנז"ל, ואולי זו אף דעת מהרי"ץ באחרונה. זה מה שנראה לע"ד, לפום ריהטא מהרשום אצלי. ובודאי יש עוד מה להוסיף בזה, וה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
כתיבת תגובה