אדם כילי אחד לא היה קונה בשר לביתו ואשתו היתה סובלת מאד מקמצנותו. יום אחד פגש את ידידו בשוק והזמינו לארוחת צהרים. אמר לו: חכה כאן, עוד מעט נלך הביתה. קנה הכילי קילו בשר והביא לאשתו בבית. התפלאה האשה על הכמות הגדולה של הבשר שלא היתה רגילה לה. אך בעלה הסביר לה: היום יבוא לנו אורח לארוחת צהרים. אמרה: טוב, יבוא. התחילה לבשל והוא הלך וחזר עם האורח. ביקשה האשה תחבולה לסלק את האורח ואמרה לבעלה להביא משהו מן השוק הקרוב. כשיצא פנתה אל האורח: למה באת? ענה: בעלך הזמינני. אוי ואבוי. למה ? הוא מסוכן, כל אורח הבא לביתנו הוא תוחב את ידית המכתש הזו באחוריו. לא יתכן. תראה בעיניך. מיד קם ויצא. כשחזר בעלה שאל: איפה האורח. השיבה: מסכן, הוא עשה מעשה לא נעים ואף שביקשתי ממנו להישאר הוא יצא את הבית. מה עשה ? אני חיפשתי את הידית של המכתש כדי לכתוש קצת פלפלין והנה ראיתי שהוא מסתירה תחת חגורתו, מיד קם ויצא על אף כל הפצרותי שאין זה נורא. לקח הבעל את הידית ויצא לחפש את האורח. כשראהו, קרא לו ואמר: זה לא נורא, זה לא נורא. אך האורח ברח ממנו באמרו. לא, לא, איני יכול, איני יכול.
23
ינואר
כתיבת תגובה