א. כתב מרן הב"י סוס"י תרצ"ג וז"ל; כתב הכל בו בסוף סימן מ"א פורים שחל להיות במוצאי שבת שקורין המגילה לאור הנר מברך בורא מאורי האש קודם ויש חולקין ואומרים שאינו צריך לברך עליו לפי שכבר נפטר ביוצר המאורות אמנם טעמא דמסתבר הוא שלא יהנה ממנו בלא ברכה. ע"כ.
ומקור דברי הכ"ב הוא בארחות חיים הל' הבדלה סי' י"ג וי"ד בשם הר"ח והר"י מפאריש, וכן מתבאר מד' הראב"ד בשו"ת תמים דעים סי' קע"ד עיי"ש.
וכך פסק להלכה רבינו מהרד"ם בשתילי זיתים סי' תרצ"ג סק"ב וז"ל; ויברך בורא מאורי האש קודם קריאת המגילה (ב"י בשם כל בו וכ"כ מהריק"ש). ע"כ. ומבואר דס"ל לרבינו שכן הוא דעת מרן, ואע"פ שלא העלה מרן דבר זה בשלחן ערוך, מצינו כיוצ"ב בדוכתי טובא שכתבו האחרונים דאע"פ שלא העלה הדבר בשו"ע אינו מכריח לומר דלא ס"ל כן. [ואין כאן מקום האסף]. וכ"כ כאן בשיורי כנה"ג דד' מרן לפסוק כהכ"ב, וכ"ד רוב גדולי פוסקי ספרד הפר"ח, בית דוד סי' תצ"א [אלא שחכך בדבר מטעם שצריך להוציא הנשים בביתו, ועי' להלן אות ז'], שו"ת נאמן שמואל סי' י"א, ס' שלחן גבוה תרצ"ג סק"ד, החיד"א בברכי יוסף תרצ"ג, מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה במנהגים, ערך השלחן סק"ב, רוח חיים להגר"ח פלאג'י תרצ"ג סק"ב, ובספרו כף החיים סי' ל"א אות י"ד וט"ו, ומר בריה בס' יפה ללב ח"ב תרצ"ג סק"ב, מהר"א ענתבי בס' חכמה ומוסר סי' רמ"ה שכן מנהג אר"צ.
גם בשו"ת גינת ורדים כלל ג' סי' כ"ה פסק כד' הכ"ב, וכ"פ בשו"ת פרח שושן כלל ג' סי' ב', והעלה מסקנתו מהרי"ץ בתשו' פעולת צדיק ח"א סי' קנ"ז וז"ל; פורים שחל במ"ש אומר אחר י"ח בורא מאורי האש, והובא בתורת חכם ובשושנת המלך.
ב. אולם בפרח שושן כתב לתמוה על דברי השכנה"ג במה שתפס בד' מרן שפסק כד' הכ"ב, דבדברי מרן בב"י סי' רח"צ מבואר דלא ס"ל כד' הכ"ב, גם מהרי"ץ בסידור עץ חיים (ח"א קס"ד ב') נטה קו מדבריו בתשו' הנ"ל, וכתב דד' מרן השו"ע שלא זכר כלום מענין הבדלה נראה דשוה לחנוכה שמדליק ואח"כ מבדיל, ואעפ"י שהב"י בסי' תרצ"ג זכר דברי הכ"ב לברך ברכת מאורי האש קודם המגילה כדי שלא יהנה מן הנר בלא ברכה, וכ"פ מהריק"ש, מ"מ מדלא כתבו בשו"ע ש"מ דלא ס"ל כותיה, והשכ"ג שכ' דד' מרן כהכ"ב ליתה דבהדיא הביא ב"י דברי הכ"ב בסי' רח"צ וחלק עליו הב"י שם ומסיק דבהבדלה בתפלה סגי ע"ש, הרי לך ד' השו"ע בפי' כמ"ש. ע"כ. ודבריו הללו מקורם מדברי שו"ת פרח שושן הנ"ל, וניכרין הדברים שכונתו בהשגה זו כלפי מי שגדול רבו בעל השתילי זיתים שפסק כד' הכ"ב.
ג. וכדי לעמוד על שורש הדברים יש להביא דברי מרן בב"י סי' רח"צ וז"ל; כתוב בכל בו (סי' מ"א) פורים שחל להיות במוצאי שבת שקורין מגלה לאור הנר מברך בורא מאורי האש קודם עכ"ל ונ"ל דסבירא ליה דאף על גב דאסיקנא בפרק מקום שנהגו (פסחים נ"ד א') דהלכה כרבי יהודה דאמר סודרן על הכוס הני מילי כשאינו משתמש לאור הנר אבל כשמשתמש לאורו מברך מיד: ורבינו ירוחם כתב בחלק כ' (ני"ב ק"ב ע"ד) בשם המפרשים שקודם שיאמר בורא מאורי האש אסור לעשות מלאכה ויחזירנה אחר כך לומר על הכוס. ומיהו כתב אחר זה דהני מילי במלאכה כגון אורג או כותב וכיוצא בו אבל להדליק נר או להוציא מרשות לרשות אינו צריך כל זה עכ"ל ואף על גב דלא ידענא מנא ליה הא וכמו שאכתוב בסימן שאחר זה בס"ד (מה: ד"ה כתב רבינו ירוחם). מכל מקום לקרות מגלה לאור הנר דלאו מלאכה היא כלל נראה דבהבדלה בתפלה סגי. ע"כ.
והמתבונן בדברי מרן יראה דלא כתב דבהבדלה בתפלה סגי אלא כלפי דברי רבינו ירוחם דאתי עלה משום איסור מלאכה, ולזה קאמר דכיון דלקרות לאור הנר אינה מלאכה כלל, סגי לזה הבדלה בתפלה, אבל לא שייך טעם זה כלפי דברי הכ"ב שהביא בסמוך לו, כיון דלא מטעם איסור מלאכה אתי עלה, אלא מטעם שלא ישתמש באור הנר עד שיברך, ואין הבדלה שבתפלה מועלת לזה ולא מידי. וזה ברור. ושו"ר בבית דוד שם שכבר עמד בזה שאין דברי מרן אמורים אלא כלפי דברי רבינו ירוחם, ואין סתירה בדברי מרן כלל ועיקר, וכמשנ"ת, ומיושב זה מה שתמה בשו"ת תורת חסד לרבי חסדאי הכהן ע"ד הב"י דהסברא נותנת דמקרא מגילה צריך לאור הנר יותר מאורג וכותב, ועוד איך יפטר ע"י הבדלה שבתפלה כיון שלא נזכר בה ענין האור כלל.
[ועיקר היסוד המבואר בדברי רבינו ירוחם דאיכא איסור מלאכה קודם ברכת מאורי האש, ולכאו' צ"ב מה ענין זה לזה, אך כעי"ז מבואר ממה שהביא בב"י סי' רח"צ מתשו' הרשב"א (ח"א סי' תשלט וח"ה סי' ריג) בשם הגאונים (רי"ץ גיאות ח"א עמ' טז) דסומא אינו צריך שיבדיל ובתפלה לבד די לו. ופי' הב"י ונראה הטעם דכיון דאינו יכול לברך בורא מאורי האש אינו צריך להבדיל וכיון שהבדיל בתפלה דיו. ע"כ. ומבואר דמשום דאין יכול לברך מאורי האש פטור מהבדלה על הכוס, אלמא דמישך שייכי אהדדי, וה"נ איסור מלאכה דקודם הבדלה משום ברכת מאורי האש נגעו ביה, ויש להרחיב עוד בביאור יסוד הדברים, ואכ"מ].
ד. ועל מה שכתב בע"ח דסמך מרן על מש"כ בהל' חנוכה, יש לתמוה מה זו סמיכה, הא התם לענין ברכת הבדלה עצמה נחלקו, משא"כ הכא דעת הכ"ב שאף להסוברים דמבדילין אחר קריאת המגילה יש לברך ברכת מאורי האש קודם, כדמוכח ממה שהביא המח' לגבי הבדלה בסי' מ"ה בפני עצמה, אע"פ שהכריע בסי' מ"א לברך ברכת מאורי האש קודם.
וחילוק זה יש להוכיח גם מדברי מרן גופיה, דהנה בשכה"ג הק' למה לא הביא מרן בב"י דברי הכ"ב סי' מ"ה שהביא הפלוגתא אם מבדילין קודם קריאת המגילה או אח"כ, ותי' דמרן סמך בזה על מש"כ בהל' חנוכה, ולא הביא אלא דבריו בסי' מ"א שלא הזכיר בהל' חנוכה. א"כ ש"מ דלענין בורא מאורי האש לא סמך מרן על האמור בהל' חנוכה, וא"כ אין לומר דמה שלא הביא בשולחנו הטהור דין זה משום שסמך על הל' חנוכה, כדמוכח מדבריו בב"י שלא סמך לענין ברכת הנר על האמור בהל' חנוכה.
ה. ויש עוד להוכיח עוד דמרן ס"ל כד' הכ"ב מדבריו בב"י סי' תקנ"ו שהביא דברי האבודרהם דמברכין על האור קודם שקורין איכה וכן כתב בה"ג, וכתב מרן שכן נהגו העולם, וגם שם אע"ג שלא הביא דברי האבודרהם בשולחנו הטהור בודאי ס"ל כן שהרי העיד שכן הוא מנהג העולם ולא הביא חולק בדבר כלל, ושם הדבר מוסכם בכל הפוסקים, ואמנם עמד בזה בפרח שושן וכתב לדחות עפ"י מש"כ הט"ז בסי' תקנ"ו סק"א דהטעם משום דכתיב באיכה במחשכים הושיבני, אולם כבר השיב הברכ"י ע"ד הט"ז שהטעם משום שלא יהנה מן האור קודם ברכה, ושכן מבואר בהדיא בארחות חיים הל' הבדלה סי"ד ובכ"ב סי' ס"ב שטעם אחד הוא לברך ברכת הנר קודם איכה וקודם מגילה, וזו גם שיטת רבינו בשתילי זיתים שלא העלה דברי הט"ז שם, ואזיל בשיטתיה הכא שפסק כד' הכ"ב.
ואמנם מפסק הרמ"א בסי' תרצ"ג דקורין את המגילה ואח"כ מבדילין, ולא כתב לברך בורא מאורי האש קודם, משמע דאף ברכת מאורי האש מברך אח"כ, ואילו בסי' תקנ"ו כתב בדרכי משה לברך בורא מאורי האש קודם איכה, מבואר דנקט שיטת הט"ז דמחלק ביניהם, אולם כבר כתב השכה"ג דאינו מוכרח דיל"פ דלא קאי אלא אברכת הבדלה, וכדמוכח מדברי הכ"ב דחלוקין הם, וגם במשנ"ב שם הביא מלבד טעם הט"ז הטעם שכתב בשו"ת מהר"י ברונא סי' ט"ז לפי שרוצה ליהנות מאור הנר לקריאת איכה, ומבואר דאף המשנ"ב לא דחה טעם זה מן ההלכה, וא"כ נראה דהעיקר בזה כדברי הראשונים שפירשו שדין וטעם אחד לאיכה ולמגילה.
ו. ואמנם בכה"ג סי' תרצ"ג כתב לחלק בין ההיא דט"ב למגילה, דגבי מגילה עדיף שלא לברך קודם המגילה כדי שיברך אותה אח"כ על הכוס, משא"כ בט"ב דבלא"ה אין לו כוס במוצ"ש שפיר יש לו לברך במ"ה קודם איכה, וכיוצ"ב כתב בשו"ת תורת חסד ומהרי"ץ בע"ח הנ"ל, אך העלה בתורת חסד דבאופן דיש לו בני בית שיש לו לברך אח"כ להוציאם שפיר דמי וראוי לברך קודם קריאת המגילה.
ואף מהרי"ץ גופיה רמז למש"כ בע"ח סדר חנוכה (קס"א א') ושם העלה דברי הפרח שושן דאף להסוברים שיכול לברך אחר הקריאה, מ"מ אין איסור בדבר אם יברך קודם, ולכן ראוי לברך מאורי האש מקודם, משמע דלענין דינא מודה מהרי"ץ שכן ראוי לנהוג.
ז. והנה בבית דוד כתב דאע"פ שמן הדין הגמור צריך לברך ברכת מאורי האש קודם המגילה, מ"מ לבו נוקפו דכיון שבירך על הנר בביהכנ"ס, איך יחזור ויברך על הכוס להוציא את אשתו, ואי משום חיוב אשתו הרי יש ספק בדבר אם חייבת בברכה זו. וכיוצ"ב כתב בשו"ת תורת חסד ושו"ת פרח שושן הנ"ל, והובא גפ בשו"ת פעו"צ ובע"ח סדר חנוכה.
אולם כבר השיגו הערך השלחן והברכ"י ע"ד הבית דוד דהא פסק מרן בסוס"י רצ"ו בדעת הסתם דנשים חייבות בהבדלה, [ואמנם יש להעיר בד' החיד"א דאיהו ס"ל בעלמא סב"ל נגד ד' מרן ואיך פסק כאן לברך מכח ד' מרן, ומ"מ לד' רבינו השתילי זיתים דלא אמרינן סב"ל במקום פסק מרן ניחא].
ואמנם בביאור הלכה כתב להסתפק דאף לד' הסוברים דחייבות בהבדלה מ"מ פטורות מברכת מאורי האש, משום דהו"ל זמן גרמא, אך כבר העירו על דבריו דבריטב"א פסחים נ"ד א' מתבאר דנשים בכלל בני ביתו שחזר רבי ובירך על הכוס, א"כ מבואר דחייבות בברכת הנר, וכ"פ באגרות משה חו"מ סי' ח"ב סי' מ"ז דנשים חייבות בברכת מאורי האש, ואף אי נימא דאין חייבות הרי מודה הבה"ל דלמ"ד דנשים מברכות על מ"ע שהזמ"ג שפיר דמי שתברך, והכא לכו"ע מציא לברך כיון דאין בברכה זו לשון וציונו, ומתבאר בד' התוס' ר"ה ל"ג א' ועוד ראשונים דדוקא משום וציונו אין יכולה לברך, וכ"ד רבינו בשתילי זיתים סי' תקפ"ט סק"י. [ובמק"א יתבאר באורך בעזה"י].
אלא שמן הראוי באופן זה שכבר בירך הבעל על הנר, שתברך האשה לעצמה ברכת מאורי האש באופן שיודעת לברך לחוש לד' הגאונים שהביא מרן בשו"ע סי' רע"ג ס"ד דלא אמרינן יצא מוציא אלא באינו בקי, וכ"כ הברכ"י והגר"ח פלאג'י שמברכות לעצמן, ומ"מ באינה יודעת לברך יברך האיש ויוציאה ידי חובתה.
.
מסקנת הדברים
א. העיקר בדעת מרן השלחן ערוך לפי דעת רוב גדולי האחרונים ורבינו השתילי זיתים שיש לברך על ברכת מאורי האש קודם קריאת המגילה. וכן דעת רוב ככל פוסקי ספרד שכן הוא המנהג הנכון, וכן נהגו בחלק מקהילות תימן כגון בביהכנ"ס 'בית אלאוסטא' כפי שהעלה הגר"י צובירי זצ"ל באגרת הפורים. [ומן הסתם מנהג זה משתלשל והולך עוד מתקופת רבינו מהרד"ם שהיה המנהיג הראשון וריש מתיבתא רבתא בביהכנ"ס זו].
ב. הנוהגים לברך בביהכנ"ס יכולים אח"כ בביתם לברך על הנר להוציא את הנשים, שעיקר ההלכה היא שהנשים חיבות בהבדלה ובברכת הנר, אלא שלכתחילה תברך האשה לעצמה.
ג. מנהג אשכנז כמשמעות דברי הרמ"א שאין מברכין קודם המגילה, וכ"כ במקור חיים לחו"י שאין מנהגם כדברי הכ"ב, ובערוה"ש ס"ג, וכן מנהג חלק מקהילות תימן כמש"כ מהרי"ץ בע"ח, ומ"מ מבואר בדברי מהרי"ץ שראוי לצאת ידי כל הדעות ולברך בורא מאורי האש מקודם.
כתיבת תגובה