23
ינואר
הקדמה
בתקופה שלאחר רבותינו האמוראים, תיקנו חז"ל להוסיף תוספת לאחר ברכת "השכיבנו" בתפילת ערבית, בתור ברכה נפרדת אחריה, שתוכנה הוא פסוקים לשמירה. לתוספת זו היתה חתימה כברכה נפרדת. בדברי הראשונים נקראת ברכה זו בשם: ברכת "יראו עינינו".
ברכה זו מופיעה כמעט בכל ספרי הראשונים, ויש מהם, שכאשר מנו הם את מנין המאה ברכות שבכל יום, ציינוה כברכה נפרדת, משמע שנהגה היא בזמנם.
להלן נבאר את מקורות הברכה, מה הטעם שחכמינו תיקנוה, מדוע לא בה חששו להפסק בין הברכת השכיבנו לתפילת שמונה עשרה לענין סמיכת גאולה לתפילה, והאם יש מקום וטעם גם היום לאומרם.
בימינו נשאר זכר למנהג זה מלבד בסידורי תימן, גם בסידורי יוצאי מרוקו, ובסידורי נוסח אשכנז לאותם שבחו"ל, בשינויי נוסחאות מנוסח תימן וכתוספת פסוקים לאחר חתימת ברכת השכיבנו, ללא חתימה לאחריהם.
כתיבת תגובה