יהודי בשם אלעזר אלפנדרי, ת"ח וידען גדול בתורה, היה לפעמים, בהיסח הדעת, עושה מעשי שטות שאינם מתיישבים עם למדנותו. פעם אחת ביום טוב ראשון של פסח, אחר תפלת שחרית וסעודת החג, חשקה נפשו, בטרם ישב למסיבת הג'עלה וללעיסת הקאת, המענגים יום מכובד זה, לצאת לטיול קצר באזור החקלאי הקרוב. טיול כזה היה נהוג בין לועסי הקאת שאינם עוסקים בעבודת כפיים, כי ההליכה ושיחרור שרירי הגוף מגבירים את התאווה לקאת. לאלעזר היתה אהבה מיוחדת להתקשט בטבעות כסף וזהב גדולות ונוצצות באצבעות ידיו. כך נהג גם באותו יום מועד בצאתו לטייל. הפעם הרחיק לכת בטיולו
