ומעשה שהיה כך היה. שיהודי אחד גזרה עליו השעה, והלך והתאסלם אצל אדוני הארץ (בני-אומייא) בעיר אלוציליע (עיר-מלוכה עתיקת-יומין). ודרש המומר מאת המושל, צורר ושונא ישראל, היה שמו אחמד בן קאסם, שאשתו תתאסלם אחריו. והמושל שלח שליחים ולקחו את הבחורה בעל-כרחה. והנה כשראה המושל את הבחורה יפת-תאר ויפת-מראה, חמד אותה בלבו, וגמר אומר שאינה ראויה אלא לו. ובקש ממנה שתמיר דתה, ולא רצתה. ויצו לייסר אותה בשוטים, ובכל מיני עינויים קשים ומרים. ואז קם מרי יוסף וגזר תענית על כל הצבור בתפלה, ושיתפללו ג"כ עליו, שהוא רוצה שישתמש בשם המפורש. ולמחרת לקח הדיו והנייר והסופר והעדים, ויקם וילך אל מקום המושל האכזר, מהלך כי"ב קילו מטר. ובהגיעו ליד הארמון, עשה מה שעשה, והנה הארמון ינוע כנוע עצי יער מפני רוח. והיה צועק : "הצילו ! ". ובקושי הוציא ראשו מהחלון, וירא והנה הרב מתפלל וכפיו פרושות השמים. ויען ויאמר : "הושיעה, אדוני הרב ! עתה ידעתי, כי איש קדוש וחולל נפלאות אתה, וכל מה שתאמר לי אעשה". ויענהו הרב בבטחה : "אם אתה רוצה להנצל, תבוא הנערה לפני, ותבקש מחילה ממנה על הצער שסבלה ממך, עכשיו בפני". ויבוא המומר עכשיו וימסור גט לאשתו, ויכתב הגט וימסר ליד האשה כדת וכדין, והמושל רואה.
ואחרי כן התיר הרב את מה שעשה למושל, וכל הגוים שהיו שם רואים, והזהיר אותו שלא יוסיף עוד לכסלה. ונפטר הרב לביתו בכבוד גדול. ואחר זה נהפך המושל לאיש אחר, מרע לטוב. ובכל זאת תוך ד' חודשים נגפהו ה' וימת, וימשול אמין אחיו תחתיו. היה טוב ליהודים בימיו. והאשה הזאת נישאת לאדם כשר, ותלד לו ג' בנים ובת. והבן הבכור הוא הרב יעיש מוסא הנזכר לעיל. בניו ונכדיו נמצאים היום בארץ, בנהריה ובכפר-סבא.
והרב מרי יוסף הנזכר, נפטר בשנת בקס"ד לשטרות, חיבר ספר בשם "סתרי קבלה", לא יודע היכן הוא. סיפור זה שמעתי אותו מלה במלה מפי מרי סעיד צפר ז"ל ומפי אבא מארי ז"ל.
כתיבת תגובה