מתוך הספר תולדות הרה"ג שלום שבזי עמוד כד
עוד ספר לי הנ"ל כי עוד היה בתימן והוא כבר בחור. שנה אחת היה אחרי יום כפור, וכמובן בתימן כל אחד לוקח לו ד' מצוות לנענע בחג הסוכות אותה השנה הערבים לא הביאו, ערבה למכור ליהודים. חיכה עד ערב סוכות ולא הביאו הערבים. היה נחל, ויש עליו עצים של ערבה במרחק שני תחומי שבת. הנחל הזה רק משקים ממנו השדות אבל אסור להמצא באותו המקום שיש ערבה, כי הוא מקום סכנה וכבר הסתכנו הרבה במקום הזה. ואף לא יכול להעיז להמצא שם אפילו שלא יקח כלום וכיון שהגיע ערב סוכות ואין ערבה. התנדבו עואמי סאלם, ועוד בחור אחד בלי ידיעת הוריהם. הלכו למקום הזה, ודוקא העץ הערבה הזה המסוכן. התאמץ וחתך מן העץ, וחבירו לקח במהירות הבזק, וברח אבל סאלם הנ"ל, אחרי שחתך העץ ורצה לרדת ראה דמות ילד קטן ועיניו כמו חתול, והפיל אותו על האדמה וקיבל דקירה בעין. והיה כואב לו בעין אבל הוא וחבירו שמרו את זה בסוד ולא גילו, בכל זאת סאלם קיבל הייסורין בשתיקה כל החג. אחרי שמחת תורה גילה לאביו וסיפר לו מה שקרה לו על הנחל, כשהביא הערבה לצבור בערב סוכות האבא כבר ידע שרק להשתטח על קבר הצדיק שבזי זיע"א, היא התרופה הבדוקה. לקח אותו אביו והלכו לתעז לקבר הצדיק. אביו היה איש עשיר כשהגיע לעירו של שבזי, קנה שור ושחט ועשה סעודה גדולה לכל הציבור, וקראו כל הלילה תהלים. והיה הולך הוא והבן להשתטח כל ששת הימים, בלי השבת. היו קורים תהילים על קבר הצדיק והולכים למעיין הפלאים, והיה האב מורח עין בנו ממי המעיין. ביום השביעי מצאו חיפושית. האב מתוך אמונה שלמה לקח החיפושית והעבירה על עין בנו כמה פעמים. שאל את בנו אם מרגיש כאבים. אמר לו לא. נשארו עוד אותו היום בתעז, אבל הבן התרפא ולא היה לו שום כאב ולמחרת הלכו לעירם ששים ושמחים וברוך רופא חולים. אמן:
כתיבת תגובה