"בבהילו יצאנו ממצרים……" כך בכל שנה ושנה בתקופת ילדותי, פתח אבי את סיפור יציאת מצרים, בקריאת הגדה של פסח, יחד עם שתי משפחות נוספות מהשכונה, משפחת עמרם: האבא, מורי סעיד וסעידה אשתו ושלוש בנותיו, יהודית, רינה, שולה ושני בניו, ציון ורחמים ומשפחת מחזרי: הסבא מורי חיים, האבא מורי סאלים וחממה אשתו וחמש בנותיו שרה רחל אלה גאולה והדסה ובנו זכריה ומשפחתי צברי, אבי יחיא, אימי רומיה יחד עם ארבע אחיותיי נעמי, מזל, אסתר וצפורה ושני אחיי שלום וזכריה, יחד מנינו שישה ועשרים נפש. קריאת ההגדה הייתה במקהלה אחידה, בקצב ונעימה, לספר את סיפור יציאת מצרים ולספר כיצד הקדוש ברוך הוא גאל את אבותינו והוציאם מעבדות לחירות. קריאת ההגדה הייתה בהתלהבות בעיקר בין הזקנים והמבוגרים, שרק לפני מספר שנים נגאלו לאחר 2000 שנות גלות קשה ואכזרית, בארץ תימן הרחוקה. עם קבלת הבשורה על הקמת המדינה ופתיחת גבולות תימן ע"י המלך האימאם יחיא, יצאו יהודי תימן מכל הכפרים הפזורים , יחפים, צרורות על שכמם, הולכים ברגל, יחפים כמו בני ישראל שהלכו 40 שנה במדבר, הולכים בהרים, בגבעות ובגאיות ולאחר מסע רגלי ארוך של מספר שבועות וחדשים, ותשלום מחצית השקל לכל ראש, לשליטים המקומיים בדרך, במעבר בין שבט לשבט עד לבואם למחנה חאשד, שם הורידו הנשים את הצמידים ושרשרות הכסף והזהב כתרומה, לפני עלייתם לארץ ישראל באווירון במבצע על כנפי הנשרים, הגיעו בשלום לארץ הקודש ולארץ המובטחת היא ארץ ישראל. זו הייתה ההבטחה של אלוהים לבני ישראל (יהודי תימן משבט יהודה) שיצאו ממצרים כאשר נסעו מרפידים וחנו במדבר וכך אמר אלוהים למשה: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי" (שמות י"ט).
אנו, ילדי השכונה, רחמים, עזרא, אלי, אבנר ומשה, שנולדנו בארץ ישראל ולא ידענו גלות מהי? אהבנו את חג הפסח, בעיקר את תקופת ההכנות שלפני החג. הפרה שאבי קנה לפני חג הפסח, ידעה שסופה לשחיטה כאשר מורי יחיא אשואל עם זקן לבן ארוך הגיע, בידו הימנית מחזיק סכין שחיטה חדה וארוכה מוכן ואנו הילדים מביטים מסביב כיצד הוא מבצע באמנות את השחיטה בחצר בתינו. את ראש הפרה אבי העניק לשוחט, את עור הפרה קילף במקצועיות וכאשר מורי אשואל, ניפח את ריאות הפרה ולאחר הבדיקה קבע שהיא כשרה, חילק אבי את הבשר לשכנים להכין צלי אש לליל הסדר (על צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו). אצל משפחת עמרם בחצר, היה לול גדול וחלק מהביצים המשובחים שהטילו התרנגולות חלקו לשכנים. כל משפחה הכינה ביצה קשה מיוחדת ומקושטת שאותה נתנו מתנה לילד שיקרא בליל הסדר את "מא כאבר" שקוראים אותו אחרי "מה נשתנה" (סיפור מקוצר של יציאת מצרים בתימנית).
הכי כיף היה, כאשר סייעתי לאימי בהכנת ה"דוכה" – חרוסת התימנית שאותה אהבתי בדומה ל-מן שבני ישראל אכלו במדבר לאחר שטחנו אותו והיה למעדן, כך היה הדוכה של אימי. הייתי מגיש לה פעם תמרים ופעם שקדים, פעם צימוקים ופעם אגוזים, פעם קירפה ופעם קינמון, פעם היל ופעם ציפורן ובין לבין מוזג יין והיא כותשת במאדק ומערבבת ואני מדקלם את "מה נשתנה" בתימנית: "מא כאבר הד'א לילה מין ג'אמי עלאיאלי…. מא כאנו יפעלו כאנו יכאלטו אלתיבן פאליבן ואליבן פאלתיבן למאן לפרעה אלרשע אלג'מור אלד'י ראסיה סאע אלצימעור ופומיה סאע מנאק אלתנור ….ואיאת ובראהין על ידי משה רבנו עליו השלום והד'א אלג'אוב" ואמי הייתה צוחקת מהסיפור ומהמלים ומשתעשעת. כך חזרתי על הקטע עוד ועוד עד שסיימה אימי להכין את ה"דוכה" ואני סיימתי ללמוד בעל פה ללא שגיאה את "מא כאבר".
כך בכל שנה ושנה, אבותינו בתימן, קראו בליל הסדר את ההגדה בתקופה בה חיו בגלות קשה ואכזרית אך האמינו שיצאו לחירות ואנו גם היום שאף אם אנו בני חורין, ממשיכים לקרוא את ההגדה בכל שנה ושנה, כי מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים וכל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. ובכל חג פסח כאשר אני מגיע לקטע "בבהילו יצאנו ממצרים", אני נזכר, כיצד יצאה משפחתי "בבהילו" מגלות ארוכה מארץ תימן לארץ ישראל, במסע רגלי ארוך ומייגע, להיות בני חורין וכאשר אני קורא בכל שנה ושנה את "מא כאבר" ומזכיר את משה רבנו עליו השלום, נחה דעתי על כך שמשה רבינו שהנהיג את בני ישראל במדבר, מוזכר בהגדה שלנו, לפחות פעם אחת.
לקראת חג הפסח הקרב ובא, שהוא חג החירות לכל עם ישראל, אני מייחל ונושא תפילה שחייל צה"ל גלעד שליט, שנמצא בשבי מיוני 2006 , יצא לחופשי ויחגוג את חג הפסח הקרוב, יחד עם משפחתו ועם עם ישראל ויקרא את ההגדה של פסח ואת סיפור יציאת מצרים המקוצר ב"מא כאבר" ויקבל, ביצה מקושטת ויפה במתנה.
כתיבת תגובה