פעם אחת יצא מלך מארמונו עם פמליתו לסייר בכמה מכפרי ארץ מלכותו ולראות מה המצב בחקלאות ומה שלום אזרחי מדינתו החקלאים. בדרכן אל אחד הכפרים הנדחים, ראה זקן אחד חורש לאטו אחר פרתו. צוה לבני פמליתו להמתין והוא נגש אליו אמר לו: שלום עליכם. ענה הזקן: עליכם השלום ורחמי ה' וברכותיה התבונן המלך בזקן והכיר בפניו כי איש נבון וחכם הוא. אמר לו: ברצוני לשאלך כמה שאלות. ענה הזקן: שאל שאלותיך והמענה ביד ה'. שאל המלך: מדוע לא השכמת? ענה הזקן: אכן השכמתי, אך את תוצאות השכמתי לקחו אחרים.
שאל המלך: ומה בענין שני המרחיקים? ענה הזקן: הם כבר מקרוב.
שאל המלך: והחבורה? ענה הזקן: כבר התפרקה. שאל המלך: ומה עם שני החברים? ענה הזקן: נצטרף אליהם שלישי.
אמר המלך: אל תמכור בלא מחיר! (לא תביע ברכ'יץ).
השיב הזקן: לא תלמד זהיר! (לא תעלם חריץ). חזר המלך אל פמליתו והמשיך בסיוריו לעת ערב שבו אל הארמון. צוה המלך להזמין למסבה את שריו, חכמיו ויועציו וספר להם את אשר ראה בסיוריו ולבסוף הזכיר את ענין הזקן ופירט אחת לאחת את השאלות אשר שאל ואת המענה אשר קבל. ועתה–
אמר לנאספים ראשי מדינה אתם, חכמים ויועצים. האם מצוי פתרון דברים אלו בספרים? ענו כולם ואמרו: יתכן, יתכן. אמר המלך: אם כן, לפי צו מלכותי מחובתכם למצא את הדברים. הנה אני נותן לכם שלשה ימים למען מצוא את הפתרון. הלכו חכמי המלך חפשו וחפשו בספרים אך לא מצאו דבר. ביום השלישי ראה אותם אחד מאנשי פמלית המלך נבוכים ואחוזי פחד. אמר להם: אולי תשמעו לעצתי! ביום סיורנו עם המלך, ראיתיו נצב מול זקן ומשוחח עמו. בחזרו אלינו שמעתיו מתפעל מחכמת האיש. לכו נא אליו להתיעץ עמו, הלא הוא נמצא בכפר פלוני אלמוני. שמעו החכמים לעצה ושלחו משלחת אל הזקן. הגיעו אליו והוא כדרכה חורש בבקרו. לאחר דברי השלום והברכה, ספרו לו את מבוקשם. כשמוע הזקן את השאלות, הראה להם פנים תמימות וענה, אמנם ידעתי את הדברים אך כרגע נשכחו ממני. אמרו לו: את שכרך תקבל מאה ריאל נא זכור את הפתרון. השיב הזקן בקמיטת מצח אינני מצליח לזכור. שוב הפצירו בו והוסיפו והוסיפו על שכרו עד שהדבר נראה לו. אז אמר להם: הדבר היה אתי ופשוט הוא. המלך ראה אותי חורש לבדי בשדה. שאל אותי מדוע לא הקדמתי להיות נשוי כדי שיהיו לי בנים ובנות עוזרים. עניתי לו, אכן השכמתי בשחר חיי והיו לי בנים אך כולם התחתנו ואחרים לקחום מביתי. שוב שאלני המלך מה מצב עיני שהיו רואות למרחוק. עניתי לו, הנה ראייתן עתה היא רק מקרוב. חזר ושאל המלך, מה בענין שיני שהיו בפי סדורות כחבורה נאה. עניתיו, הנה כבר נפרדו והתפזרו. שאלתו האחרונה היתה, וכיצד בריאות שתי רגלי, אמרתי לו, לצידן רגל שלישית, כלומר, המשענת. לאחר שראה המלך שהבינותי את שאלותיו המחכימות ועניתי עליהן בקצור ובתבונה, רמז לי כי גמול נאה ישולם לי בעד שיחה נאה זו מידי אנשים שישלח אלי, ולכן סיים דבריו אלי באזהרה "אל תמכור בזול את פרי חכמתך", אף אני הבטחתי לו שבענין זה יסמוך עלי שאדע איך לסחוט את אלה שיבואו אלי, והנה עדים אתם שקיימתי את הבטחתי זאת למלך בנאמנות.
כתיבת תגובה