שני פושטי יד היו עוברים ברחובות הבירה ומקבצים נדבות. בדרכם היו עוברים יום יום ליד ארמון המלך, והמלך היה נותן להם משהו. אחד הקבצנים היה משבח את המלך על שהוא טוב ומטיב והשני היה מודה לאל שהוא מיטיב למלך והמלך עוזר לבני אדם, הדבר הכאיב למלך, ולא פעם אמר לעני הלא אני מטיב לך. ואתה מודה לאחר. והעני היה עונה, אם אלהים לא יתן לא תוכל גם אתה לעזר לי. יום אחד צוה המלך...