כידוע עד לפני יותר מחצי יובל שנים לא היו "תחנות כח" המייצרות חשמל בתימן, ועל כן ברוב ערי תימן השתמשו בעיקר בעצים להסקה לחימום ה"טאבון' (מעין תנור אפיה) וכי"ו. ועל כן עצי ההסקה ("החטב") היו 'מצרך' החשוב בכל בית וכל משפחה הייתה שולחת את נציגיה ללקט מהם.
באחת הפעמים יצאה קבוצת נערות מהיישוב 'רבוע' לחפש אחר עצי הסקה, שמו פעמיהם אל עבר ההרים והתרחקו מאוד ממקום ישוב, מצאו עצים להסקה, והחלו צועדות חזרה למקומן. בדרך חזרה ל'רבוע' עברו בתוך ערוץ עמוק בין שני הרים ומפל מים ירד מראש ההרים, הערוץ היה די ארוך ולקח זמן עד שהבנות יצאו מעברו השני, ביציאתם מהערוץ שמעו רעש מוזר מראש ההר, רעש של "דבר מה" הנופל ומתגלגל ושוב נופל ומתגלגל..תח,תח,תק,תק,תח… הביטו הבנות אל ראש ההר וראו "דבר מה" ניתק ממקומו ונופל הישר לפניהם. הנערה (י.ת) שהובילה בראש התור ראתה כי "הדבר" המונח לרגליה הוא מעין דמות אדם על כל אבריו ונראה כי הוא עשוי מעץ. מיד אמרה 'שמע ישראל, שמע ישראל' והזהירה את הבנות ההולכות אחריה בשורה עורפית לבל יגעו "בדמות" המונחת על הקרקע. שמעו יתר הנערות את אזהרת חברתן (י.ת), איגפו את הדמות המונחת על הקרקע ונזהרו שלא לגעת בה. כולן שמעו לאזהרת חברתן חוץ מאחת (ס) שהייתה אמיצה מאוד, אמרה אותה הנערה 'על מה שמע ישראל? על חתיכת עץ? ממה אתן פוחדות?! בעטה הנערהב"דמות" שעל הקרקע, ומיד נפלה הנערה על ה"דמות" התכווצה ונתאבנה ורק עיניה פקוחות בוהות. נבהלו חברותיה והחלו קורות בשמה אך היא כאבן שאין לה הופכין, ללא תזוזה וללא דיבור, מכווצת "כמאובנת" ומצחה מונח על "הדמות". מיד נשארו מספר מהנערות לשמור על "המאובנת" והשאר חזרו במהירות האפשרית ל'רבוע' כדי להזעיק עזרה.מיד הזדרזו ויצאו מספר גברים מ'רבוע' ואלונקה בידיהם אל עבר המקום שבו שכבה הנערה "המאובנת" והביאו אותה אל בית הוריה ביישוב 'רבוע'. הוריה המודאגים של הנערה פנו מיד לבקש את עזרת הרב הגאון שהיה ידוע בבקיאותן הרבה בקבלה וברפואה. הגיע המקובל הרה"ג מארי חיים מוסא חג'בי זצוק"ל אל בית הנערה "המאובנת", וראה שהיא כאבן שאין לה הופכין. בחוכמתו הרבה הבין וידע כי נכנס בה מזיק רח"ל, ערך תפילות מיוחדות וציווה על המזיק שיצא מיד, אך המזיק סירב לצאת. שאל המקובל את המזיק מדוע נכנס בנערה,
ענה המזיק מפני שבעטה בי. ציווה המקובל שוב על המזיק לצאת מיד מהנערה, אך המזיק בסירובו, בינתיים הרים כבוד הרב המקובל כלי עם גחלים שהכין מבעוד מועד ואמר למזיק אם לא תצא אני שופך עליך את הגחלים הבוערות ואשרוף אותך. המזיק נבהל וצעק לא מארי' חיים אל תעשה לי כדבר הזה. הרב המקובל מדבר עם המזיק והוא עונה לו, ציווה הרב המקובל על המזיק והשביע את המזיק בשמות שהזכיר שיעזוב את הנערה מבלי לגרום לה נזק כל שהוא שיצא דרך רגלה ושלא יחזור אליה בעתיד ולא לזרעה אחריה לעולם וגם לא לאחרים. המזיק נשבע לרב שלא יזיק לעולם ושיצא מהרגל שבעטה בו, ולפתע כל הנוכחים בחדר הרגישו ושמעו משב רוח וחבטה פתאומית היוצאת מהחדר ואותה הנערה חזרה לעצמה כאילו לא קרה לה דבר, ולא הבינה מדוע כבוד הרב וכל הנוכחים סביבה, מפני שלא ידעה ולא זכרה דבר מרגע שנכנס בה המזיק עד לרגע שיצא ממנה, שאלה הנערה את כבוד הרב חיים בן משה חג'בי זצוק"ל מה הביאך היום אל ביתנו? ענה לה המארי, לא כלום, רק את הרגשת מעט לא טוב ועכשיו ברור השם את בריאה ושלמה…
כתיבת תגובה