"שלום שלום, אל מעלת הקב"ה, שופט בצדק, דיין אמת ויודע מחשבות לב אדם. אני הקל והצעיר כותב אליך, פלוני בן פלוני, המבקש ממך להשיבני תשובה מהירה, שעד כה מכתבים רבים שלחתי אליך ולא נעניתי אפילו בתשובה אחת.
ריבונו של העולם, לו תראה כמה מתאמץ אני בכל כוחי ביום שמחת תורה בכל שנה בשנה לזכות בפזמון "מפי-אל" ולשוררו בקהל, וכאשר מגיע אני לפסוק "אין עשיר כה' ", מרים אני קולי יתר על המדה להשמיעך את מצבי הקשה, וכמו כן אני מפרסם אותך בבית הכנסת הגדול שלנו לעיני כל הקהל קטן וגדול. ובהיות ואתה העשיר הגדול, הגבור והנורא בכל העולם, ואני העני, הדל והמסכן, אינני יכול להבין למה מפלה אתה בין בריה לבריה. כלום יש משוא פנים לפניך?! כלום לא אתה שבראת את כולנו? והרי אתה הוא אשר צוית בתורתך הקדושה "לא תכירו פנים במשפט". וחטאתי לשם, אך קצרה בינתי מהבין את דרכיך ועומק מחשבותיך. ואני בא לפניך ברתת ובזיע, בתחנה ובקשה, לתת לי חלק מאוצרך הטוב, כדי שאתפרנס בריוח ולא בצער, בכבוד ולא בביזוי. ושאלה לי אליך, מדוע יש אנשים המתעשרים הרבה ואני לא נתת לי מאומה. ואם אפילו תלוה לי מעט כסף עבור מחייתי אני ואנשי ביתי, הרי בעזרת השם אפרע לך את חובי בעולם הבא. וכערבון עבור ההלואה הנה בני משפחתי, אשר הם מצפים ברגעים הללו שתשלח לי פרנסה טובה, ושלום, אכי"ר.
מחכה אני בכליון עיניים לתשובתך הרמה שמהרה תצמח. הכותב אליך פלוני הדל והרזה משסיים הקברן לקרוא את המכתב, הבין, כי אין זה מכתב ראשון שנשלח ע"י אותו תמים, והחליט בלבו לעקוב בעתיד בעת הקבורה אחר המשתתפים ולנסות לגלות מיהו אותו אדם. לאחר קבורות אחדות הצליח הקברן במאמציו, בהבחינו כי יהודי תמים ולבושו בעוני, משתתף בכל לויה, ותמיד לפני סתימת הגולל, מתקרב הוא אל הקבר ומניח על הגופה צרור בשמי "ריחאן" ובתוכם צרור מכתבו אל רבונו של עולם. במבוכתו נטל הקברן אחד מן המכתבים שנפלו לידיו וחש אל אחד מנכבדי הצבור איש ירא-שמים בספרו לו את כל הנעשה. מששמע האיש את הדבר נכמרו רחמיו ויחרד חרדה מרובה, עד כי חש אל ראש הקהלה וזה כינס את ראשי הקהילה, אשר החליטו כי חובתם היא לבוא לעזרת אותו תמים ומשפחתו ע"י מתן בסתר, עד שיזמן ה' פרנסתו בריוח. לאחר שנועצו ביניהם מצאו דרך להעניק עזרתם לאיש, מבלי שידע את מקור העזרה, ועד שהחל למצוא מחייתו בעצמו, מאמין היה כי אותם נקברים מלאו שליחותם באמונה, שהרי בקשתו במכתביו זכתה למענה חיובי.
כתיבת תגובה