מעשה בעשיר אחד שהיה קמצן גדול, רע עין. עד שלא היה נותן לעני צמא אפילו כוס מים. מחמת קמצנותו בנה לו בית מחוץ לעיר ועבר לגור בו. בכדי שלא יבואו עניים לבקש נדבה ממנו. העשיר הזה היה מוכר לכל העניים בעיר שהוא קמצן. שונא מעשה צדקה. שאינו נוחן פרוטה לעני זקן. כל העניים מנעו רגליהם מגשת אליו. פעם אחת נקבצו כמה עניים למקום אחד והיו משיחים ביניהם ומדברים באנשי העיר בעלי הבתים. זה אומר: פלוני נדיב-לב וזה אומר: פלוני טוב-עין. וזה כך וזה כך. עד שהגיעו אל העשיר הנ"ל אמרו כולם פה אחד. ימח שמו וזכרו. אפילו בצל ביתו לא היה מרשה לנו לשבת. וטוב שעזב את העיר. קפץ אחד מהם ואמר: – מה יותן לי ואכנס לביתו ואוכל ארוחה טובה על שולחנו? אמרו לו חבריו: – אי אתה יכול אפילו לדפוק על דלת ביתו. שעלול הוא להכותך במקלו. וכבר היה מעשה… אמר להם: – הבה נתערב! אתם עשרה ואני אחד, או שתשלמו לי עשר רופיות או שאני אשלם לכם עשר רופיות. הסכימו והתערבו והפקירו את הכסף בידי אחד מהם. אדם נאמן. העני הלך והתרחץ ולבש בגדים לבנים כבגדי יום כיפור. והתעטף בטלית גדול, ובשעה עשר בלילה יצא הוא וחבריו אל עבר ביתו של העשיר הקמצן. משהגיעו קרוב לאותו בית אמר להם: – עמדו כאן וראו איך האיש יכניסני לביתו ויקבלני בזרועות פתוחות ויושיבני ליד השולחן… האנשים עמדו במרחק מה. והעני ניגש ודפק בדלת. העשיר קם ממטתו. תמה היה מי הוא זה שבא אליו בשעה זו? פתח את הדלת וראה אדם לבוש לבן ופניו מכוסים בטלית. שאל אותו: – מי אתה ומה בקשתך? אמר העני: – אני גיסו של אלהים. עובר דרך: אני מבקש משהו לאכול. רעב אני… – גיסו של אלהים? – שאל העשיר בעינים קמות והוסיף וקולו רועד: – היכנס. ברוך הבא! שני האנשים נבלעו בתוך הבית והדלת נסגרה אחריהם. חבריו של העני התקשו להאמין למראה עיניהם. הנה העשיר הקמצן מקבל את חברם ומכניסו הביתה…
העיר העשיר את אשתו משנתה ואמר לה: – פלונית. קומי! בא אלינו אורח נכבד, אורח חשוב. גיסו של… אמרה: – אני לא קמה עכשיו! שיבוא אפילו גיסו של אלהים… – הוא הוא שאמרת. גיסו של אלהים, האיש ריקן… – מה? גיסו של אלהים? – דיברה האשה בחיל ורעדה וקפצה מעל המטה. היא נכנסה למטבח להכין את האוכל והבעל ערך את השולחן ופרס את הלחם. כעבור שעה קלה הביאה האשה סיר ובו חצי עוף מבושל והניחתו בידים רועדות לפני האורח. העני נטל ידיו. בירך על נטילת ידים והמוציא והתחיל לאכול. הוא אוכל והעשיר ואשתו יושבים נכחו ומתבוננים בו. רוצים הם לראות את פניו ואינם מצליחים. הטלית המשתלשל על פניו אינו מאפשר להם לראותו. עד שגמר לאכול. קם. נטל מים אחרונים וחזר אל השולחן. בירך ברכת המזון. והאיש ואשתו ענו אמן אחרי כל ברכה וברכה. משגמר לברך. הסיר את הטלית מעל פניו וקם לצאת. העשיר ראה אותו וכמעט שאחזתו פלצות מרוב זעם. – רמית אותי. נוכל שכמוך! אמרת שאתה גיסו של אלהים ואינך אלא הקבצן פלוני? אמסור אותך למשטרה. מנוול… – אמר לו: – לא רמיתי אותך. אדוני! אמת דיברתי. אני גיסו של אלהים… – כיצד אתה גיסו של אלהים, יא רמאי – אני אסביר לך. אחותה הצעירה של אשתי מתה בדמי ימיה. אלהים לקח אותה בטרם היותה לאיש. וכך נעשינו אני ואלהים גיסים… העשיר רדף אחריו וצעק: "רשע. פושע, מחרף ומגדף. ג-נ-ב… הוא מנופף במקלו וצועק. והעני משיב לו תוך שהוא נסוג אל עבר הדלת – תזכה למצוות! אתה יהודי יקר. אלולא אתה לא הייתי זוכה בעשר רופיות ובארוחה טובה…
כתיבת תגובה