תולדות כה"ר אברהם אלשיך הלוי זלה"ה יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו
כה"ר אברהם אלשיך הלוי זלה"ה, הוא דור רביעי למו"ר יחיא הלוי ז"ל. אביו הגביר סאלם לא זכה לבן וכבר הגיעו ימי זקנה, והאיש הזה היה עשיר גדול לפי שהיה נשיא על מטבע המלך. ויהי לעת זקנתו ויצר על קרוביו ועל מיודעיו על שלא זכה לבן למלאת את מקומו, ויעצוהו שיש עוד אשה אולי יבנה ממנה בבן למלאת את מקומו. וישא אשה אחרת וישהה עמה ימים אחדים והנה קרה לה מקרה זר ומוזר, והוא כי בכל ליל טבילתה, עוד היא במעלות העולות בית שער אל החצר אשר בה החדרים ומיד מרגשת שפרסה נדה, ותלך על סדר זה ימים רבים, וישמעו קרוביו את הדבר ויתמהו, אבל תלו הענין במעשה כשפים משונאיו, ויעצוהו לעשות אצטבה בתוך בית השער, ומיד בבואה מבית טבילתה תשב לה עליה ושם יתיחד עמה, וכן עשה. ויהי בבואה מבית הטבילה ישבה על האצטבה וישנו עליה כל אותה הלילה, ולא אירע לה המקרה המוזר ההוא, ונתעברה והולידה את הרב הגדול ההוא.
אמר המאסף, עדיין היתה קיימת אצטבה זו בימי ילדותי וראיתי אותה הרבה פעמים, וכל הרואה אותה היה שואל מה טיבה של אצטבה זו כאן, והיו משיבים לו כדברים האלה על אודות כך וכך, ואולי הניחו אותה לאות לדורות הבאים, אבל עתה כבר סתרו אותה.
לא היו שנים מועטות והנה הנגיד שלום הלך אל בית עולמו, ונשאר ילד שעשועים זה יתום מאביו, ויטפלו בו אביו וקרוביו עד אשר גדל וילמדוהו תורה ואח"כ אומנות ואח"כ השיאוהו אשה בן שעשועים זה, כיוון שמצא עצמו חפשי ממורא אב, ויפת אל ריקים ופוחזים האוהבים האכילה והטיולים והשינה, ויעזוב עסק התורה והמלאכה והמשא ומתן, הרי הוא סומך על העושר הגדול שהניח לו אביו, ולא ידאג על דבר ולא יחסר לו דבר.
ויהי היום יום ש"ק אחת, ויקראוהו לעלות לקרות בס"ת ולא רצה, ויפצירו בו הרבה עד שעלה, כיון שעלה לקרות והנה כבר שכח תלמודו כמו שאירע לר' אלעזר בן ערך ולא יכול לקרות אפילו פסוק אחד כתקנו בלא טעיות ושבושים, ויגערו בו על כל טעות וטעות לפחות ארבע וחמש בכל פסוק ופסוק, ומחזירין אותו חזרה אחרי חזרה עד שיקרא כמשפט, לא גמר הקריאה אלא וכבר נגמר כל דמו אזיל סומקא ואתי חיורא, כאשר השלימו הקריאה וההפטרה וכל הסדר, אז חברו עליו כל אנשי בית הכנסת ויכלימוהו הכלמות גדולות ודברים מרים, הראיתם עם ארץ בן תלמידי חכמים, חומץ בן יין, הדיוט ופוחז בן נשיאים וחשובים. הולך וגדול והיא כאחד הריקים ? ויכנסו הדברים האלה אל חדרי לבבו וידע בחסרונו, והבין בגודל הסכלות שהוא בה עתה, ויתן אל לבו לשוב לדרך הטובה ולעזוב אהבת התענוגים והטיולים והפחיזות, ויפרוש מכל מריעיו שקפחוהו תלמודו, כדברי רז"ל זרוק חוטרא לאוירא אארעא קאי, ואמר הכתוב תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה.
מה עשה. הלך וחיפש רב היותר בקי במקרא ויכניסהו אל ביתו, וישב וילמדהו כל היום ורוב הלילה, ויחדו יאכלו על שלחן אחד בסעודות חשובות הראויות לבן נשיאים כמוהו, וכל הספקת אנשי בית המלמד ישלח לביתו מדי שבת בשבתו וכל מחסורם עליו, וישב עמו ימים רבים עד אשר למדו כל התורה והנביאים והכתובים בדקדוק עד שהיו שגורים בפיו.
אח"כ חיפש אחר רב היותר בקי במשנה, ויכניסהו לביתו כדרך מה שנהג עם הראשון במאכלו ובהספקת כל אנשי ביתו, וישב אתו ימים רבים עד אשר למדו כל גרסת המשנה עם רוב מפרשיה, כיון שגמר וכבר היא שגורה בפיו שלחו בכבוד.
אח"כ חיפש אחר רב הבקי בגמרא, וילמדהו הגמרא בשנון גדול עד שהיתה שגורה בפיו. וילמדהו הכללים והדרכים הנצרכות לה, כיון שגמר שלחו בכבוד גדול, וכבר נהג עמו באכילתו ובהספקת כל אנשי ביתו כאשר נהג עם הראשונים.
אח"כ הביא רב ללמדו הלכות שחיטה וטרפיות ודיני נקור הלכה למעשה עד שהחכים בהם ביותר. ולפיכך כיון שהזקין הרב יחיא בן יוסף צאלח מ"כ שהיה אב"ד ושוחט מומחה לרבים ורצה למנות בנו תחתיו בשחיטה ובדיקה ופרוק הסרכות. לא סמך עליו עד שבחנו כה"ר אברהם הנזכר, ואח"כ מינהו שוחט לרבים. כן יספרו קצת זקנים. כשגמר למודו עם הרב בהלכות שחיטה ונקור. שלחו בכבוד גדול וכבר נהג עמו בהספקתו והספקת אנשי ביתו כדרך שנהג עם הראשונים.
כיון שהשלים כל למודו מצא עצמו ממולא בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ. וריקם מן הממון ומן המטלטלין ומן הכלים, כי במשך שנים הללו שהיה לומד כלה ממון אבותיו. וכשגמר הממון פנה אל המטלטלין ואל הכלים ומכרם בהספקתו והספקת אנשי ביתו והספקת הרבנים המלמדים אותו והספקת אנשי ביתם בריוח ולא בצמצום כמאכל בני אדם חשובים ונכבדים ולא כמאכל הדיוטות ועניים, קיים בעצמו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, כמו שעשה ר' יוחנן מרא דארעא דישראל, עיין קהלת רבה על פסוק כי זה כל האדם.
אחרי שגמר הלמוד כרצון לבו התחיל מיצר איך לעשות בצרכי מחיתו ומחית אנשי ביתו, ומחפש והולך אם המצא ימצא עוד כלי למכרו לחיות בדמיו, ויהי היום ערב שבת אחד, ויאלצוהו אנשי ביתו לאמר אין לנו לא חטים ולא עצים ולא שום דבר מצרכי שבת, אמר להם כלום נשאר לנו איזה כלי, אמרו לו עדיין יש לנו המנורה של אבן אשר אנו מדליקים בה בליל שבת, אמר תנו אותה לידי ואלך אולי אמצא לה קונים ונקנה צרכי שבת, הביאו לו המנורה ונכנס החדרה וסגר הדלת בעדו והניחה לפניו ושפך שיחו לפני ה' ודמעותיו נגרים כמים, אמר לפניו רבש"ע גלוי לפניך שלא נשאר לי מכל הון שהניח לי אבי אלא מנורה זו, ולא פזרתי כל ממוני אלא לכבוד שמך ותורתך ובטחתי על רחמיך וחסדיך, אנא ה' עשה למען קדושת שמך ולמען כבוד תורתך שלא יתחלל שם שמים על ידי עָניִי כי הכל יודעים שסבת עָניִי שקידתי על הלמוד, ויבכה בכי גדול עד אשר שבעה נפשו בכיה, ויקנח הדמעות מעל פניו ויתאפק ויצא אל השוק והמנורה תחת כנפיו, וימכור אותה ויקנה כל צרכי שבת, ויכנס לשבת בשמחת לבו באהבת אלהיו ותורתו.
הקב"ה שמע תפלתו ונעתר לתחנתו ויתן בלב המלך לבטל המטבע הראשון ולעשות מטבע חדש, וישאל לנצבים עליו, כלום נשתייר איש מבית הלוי הממונים על המטבע ? אמרו לו יש ויש, יש עוד בן לנשיא שלום איש טוב והגון לעמוד לפניך, מיד ביום שבת קדש בעת קריאת ס"ת שלח המלך אחריו ויבא לפני המלך. ויאמר לו המלך עלה בדעתי וכן הסכימו כל השרים לעשות מטבע חדש, ועתה אין דעתי נוחה למנות על משרה זו אלא אתה מכל בית אביך, אמר לו היום שבת ואסור לי לדבר דברי חול, אבל מחר יבוא הכל על נכון, אמר לו טוב הדבר לך לשלום. וביום א' השכים לפתח המלך, ויכניסוהו עבדי המלך לפני המלך, וידבר לו המלך דבריו איך יעשה המטבע, ויתן לו המלך חמשים אלף ריאלים לילך להתחיל במלאכה בלי התמהמה, ויפתחו לו בית חרשת הנקרא "אלצ'ריבה" אשר יש לו כמה שנים והוא סגור, ויעשר הרב אברהם עושר גדול כפלי כפלים ממה שהיה לו, ויותר כהנה וכהנה, לקיים מה שנ' יראו ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו, וראה עולמו בנוי וחרב ובנוי, והלך בכבוד גדול עד שמת בשיבה טובה זקן ושבע.
כלל הדברים הרב הנכבד הזה היה עשיר בתורה ועשיר בממון, נכבד מצד תורתו ונכבד מצד עשרו, נכבד בחצרות בית ה' בין ההדסים יושבי על מדין, ונכבד בחצרות מלכים בין שרים ונסיכים. ולא לבד למד מקרא ומשנה ותלמוד ופוסקים ודקדוק, אלא ג"כ למד מדרשים ראשונים ואחרונים והגדות, ולא הספיק לו כל זה, אלא אפילו במילי דעלמא, היה בקי להשיב אף לבוערים תשובה נצחת לסתום את פיהם. כמאמר הכתוב ענה כסיל כאולתו, ואין צורך להביא דוגמא משאלות הבוערים ששאלוהו, ומה היתה תשובתו להם.
כתיבת תגובה